לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו https://www.daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=224496
שמע https://www.daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=224468
מועד קטן דף טז
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
זו עשירית האיפה שלו, דברי רבי יהודה, ר”ש אומר, (יחזקאל מד כז) ‘בבאו יקריב’ – בזמן שראוי לביאה ראוי להקרבה, בזמן שאינו ראוי לביאה אינו ראוי להקרבה’. אמר רבא, מנלן דמשדרין שליחא דבי דינא ומזמנינן ליה לדינא? דכתיב (במדבר טז יב) ‘וישלח משה לקרא לדתן ולאבירם בני אליאב’. ומנלן דמזמנינן לדינא? דכתיב (במדבר טז טז) ‘ויאמר משה אל קרח אתה וכל עדתך’. לקמי גברא רבה, דכתיב (במדבר טז טז) ‘לפני ה”. את ופלניא, דכתיב ‘אתה והם ואהרן’. דקבעינן זימנא, דכתיב ‘מחר’. זימנא בתר זימנא, דכתיב (ירמיה מו יז) ‘קראו שם פרעה מלך מצרים שאון העביר המועד’. ומנלן דאי מתפקר בשליחא דבי דינא, ואתי ואמר, לא מיתחזי כלישנא בישא? דכתיב (במדבר טז יד) ‘העיני האנשים ההם תנקר’. ומנלן דמשמתינן? דכתיב (שופטים ה כג) ‘אורו מרוז’. דהכי סברא דגברא רבה, דכתיב (שופטים ה כג) ‘אמר מלאך ה”. ומנלן דמחרמינן? דכתיב ‘אורו ארור’. דאכיל ושתי בהדיה וקאי בארבע אמות דידיה, דכתיב ‘יושביה’. ומנלן דפרטינן חטאיה בציבורא? דכתיב (שופטים ה כג) ‘כי לא באו לעזרת ה”. ואמר עולא, בד’ מאה שיפורי שמתיה ברק למרוז; איכא דאמרי גברא רבה הוה, ואיכא דאמרי כוכבא הוה, שנאמר (שופטים ה כ) ‘מן שמים נלחמו הכוכבים’. ומנלן דמפקרינן נכסיה? דכתיב (עזרא י ח) ‘וכל אשר לא יבא לשלשת הימים בעצת השרים והזקנים – יחרם כל רכושו והוא יבדל מקהל הגולה’. ומנלן דנצינן ולייטינן ומחינן ותלשינן שיער ומשבעינן? דכתיב (נחמיה יג כה) ‘ואריב עמם ואקללם ואכה מהם אנשים ואמרטם ואשביעם’. ומנלן דכפתינן ואסרינן ועבדינן הרדפה? דכתיב (עזרא ז כו) ‘הן למות הן לשרושי הן לענש נכסין ולאסורין’. מאי ‘לשרושי’? אמר אדא מרי, אמר נחמיה בר ברוך, אמר רב חייא בר אבין, אמר רב יהודה, הרדפה. מאי הרדפה? אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב, מנדין לאלתר, ושונין לאחר ל’, ומחרימין לאחר ששים. א”ל רב הונא בר חיננא, הכי אמר רב חסדא, מתרין ביה שני וחמישי ושני. ה”מ לממונא; אבל לאפקירותא – לאלתר. ההוא טבחא דאיתפקר ברב טובי בר מתנה, אימנו עליה אביי ורבא ושמתוהו. לסוף אזל פייסיה לבעל דיניה. אמר אביי, היכי ליעביד? לישרי ליה – לא חל שמתא עליה תלתין יומין. לא לישרי ליה – קא בעו רבנן למיעל. א”ל לרב אידי בר אבין, מידי שמיע לך בהא? א”ל, הכי אמר רב תחליפא בר אבימי, אמר שמואל, טוט אסר וטוט שרי. אמר ליה, ה”מ לממונא, אבל לאפקירותא – עד דחיילא שמתא עליה תלתין יומין. אלמא קסבר אביי, הני בי תלתא דשמיתו – לא אתו תלתא אחריני ושרו ליה. דאיבעיא להו, הני בי תלתא דשמיתו, מהו למיתי תלתא אחריני ושרו ליה? ת”ש, ‘מנודה לרב – מנודה לתלמיד, מנודה לתלמיד – אינו מנודה לרב; מנודה לעירו – מנודה לעיר אחרת, מנודה לעיר אחרת – אינו מנודה לעירו; מנודה לנשיא – מנודה לכל ישראל, מנודה לכל ישראל – אינו מנודה לנשיא, רשב”ג אומר, אחד מן התלמידים שנידה ומת – חלקו אינו מופר’; ש”מ תלת – שמע מינה תלמיד שנידה לכבודו נידויו נידוי, ושמע מינה כל אחד ואחד מיפר חלקו, וש”מ הני בי תלתא דשמיתו לא אתו תלתא אחריני ושרו ליה. אמר אמימר, הלכתא הני בי תלתא דשמיתו, אתו בי תלתא אחריני ושרו ליה. א”ל רב אשי לאמימר, והא תניא ‘רשב”ג אומר, אחד מן התלמידים שנידה ומת – חלקו אינו מופר’; מאי לאו אינו מופר כלל? לא, עד דאתו בי תלתא אחריני ושרו ליה. ת”ר, אין נידוי פחות מל’ יום, ואין נזיפה פחות מז’ ימים, ואף על פי שאין ראיה לדבר – זכר לדבר, שנאמר (במדבר יב יד) ‘ואביה ירק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים’. אמר רב חסדא, נידוי שלנו כנזיפה שלהן, ונזיפה דידהו שבעה. ותו לא? והא ר”ש בר רבי ובר קפרא הוו יתבי וקא גרסי, קשיא להו שמעתא. א”ל ר”ש לבר קפרא, דבר זה צריך רבי. א”ל בר קפרא לר”ש, ומה רבי אומר בדבר זה? אזל א”ל לאבוה; איקפד. אתא בר קפרא לאיתחזויי ליה. א”ל, בר קפרא, איני מכירך מעולם! ידע דנקט מילתא בדעתיה, נהג נזיפותא בנפשיה תלתין יומין. שוב פעם אחד גזר רבי שלא ישנו לתלמידים בשוק, מאי דרש (שיר השירים ז ב) ‘חמוקי ירכיך כמו חלאים’, מה ירך בסתר,
עמוד ב
אף דברי תורה בסתר. יצא רבי חייא ושנה לשני בני אחיו בשוק, לרב ולרבה בר בר חנה. שמע ר’, איקפד. אתא ר’ חייא לאיתחזויי ליה. א”ל, עייא, מי קורא לך בחוץ? ידע דנקט מילתא בדעתיה, נהג נזיפותא בנפשיה תלתין יומין. ביום תלתין שלח ליה ‘תא’, הדר שלח ליה דלא ליתי. מעיקרא מאי סבר ולבסוף מאי סבר? מעיקרא סבר מקצת היום ככולו, ולבסוף סבר לא אמרינן מקצת היום ככולו. לסוף אתא. א”ל, אמאי אתית? א”ל, דשלח לי מר דליתי! והא שלחי לך דלא תיתי? א”ל, זה ראיתי וזה לא ראיתי. קרי עליה (משלי טז ז) ‘ברצות ה’ דרכי איש גם אויביו ישלים אתו’. מ”ט עבד מר הכי? א”ל, דכתיב (משלי א כ) ‘חכמות בחוץ תרונה’. א”ל, אם קרית – לא שנית, ואם שנית – לא שילשת, ואם שילשת – לא פירשו לך; ‘חכמות בחוץ תרונה’, כדרבא, דאמר רבא, כל העוסק בתורה מבפנים – תורתו מכרזת עליו מבחוץ. והא כתיב (ישעיה מח טז) ‘לא מראש בסתר דברתי’? ההוא ביומי דכלה. ור’ חייא, האי ‘חמוקי ירכיך’ מאי עביד לה? מוקי לה בצדקה ובגמילות חסדים. אלמא נזיפה דידהו תלתין יומין? נזיפת נשיא שאני. ונזיפה דידן כמה הוי? חד יומא. כי הא דשמואל ומר עוקבא, כי הוו יתבי גרס שמעתא – הוה יתיב מר עוקבא קמיה דשמואל ברחוק ד’ אמות, וכי הוו יתבי בדינא – הוה יתיב שמואל קמיה דמר עוקבא ברחוק ד’ אמות. והוו חייקי ליה דוכתא למר עוקבא בציפתא [חסר בסוף הדף עקב מגבלות מקום]
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
