לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו https://www.daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=224495
שמע https://www.daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=224467
מועד קטן דף טו
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
מנודין ומצורעין מה הן בתספורת? ת”ש, ‘מנודין ומצורעין אסורין לספר ולכבס; מנודה שמת – ב”ד סוקלין את ארונו, ר’ יהודה אומר, לא שיעמידו עליו גל אבנים כגלו של עכן, אלא ב”ד שולחין ומניחין אבן גדולה על ארונו, ללמדך שכל המתנדה ומת בנידויו ב”ד סוקלין את ארונו’. אבל חייב בעטיפת הראש, מדקאמר ליה רחמנא ליחזקאל (יחזקאל כד יז) ‘ולא תעטה על שפם’, מכלל דכולי עלמא מיחייבי. מנודה מהו בעטיפת הראש? אמר רב יוסף, ת”ש ‘והן מתעטפין ויושבין כמנודין וכאבלים עד שירחמו עליהם מן השמים’. א”ל אביי, דלמא מנודה לשמים שאני דחמיר? מצורע מהו בעטיפת הראש? ת”ש (ויקרא יג מה) ‘ועל שפם יעטה’, מכלל שחייב בעטיפת הראש, ש”מ. אבל אסור להניח תפילין, מדקאמר ליה רחמנא ליחזקאל (יחזקאל כד יז) ‘פארך חבוש עליך’, מכלל דכ”ע אסור. מנודה מהו בתפילין? תיקו. מצורע מהו בתפילין? ת”ש (ויקרא יג מה) ”והצרוע’ לרבות כ”ג, ‘בגדיו יהיו פרומים’ – שיהו מקורעים, ‘וראשו יהיה פרוע’ – אין פריעה אלא גידול שער, דברי ר”א, ר”ע אומר, נאמרה הוייה בראש ונאמרה הוייה בבגד; מה הוייה האמורה בבגד – דבר שחוץ מגופו, אף הוייה בראש – דבר שחוץ מגופו’, מאי לאו אתפילין? אמר רב פפא, לא, אכומתא וסודרא. אבל אסור בשאילת שלום, דקאמר ליה רחמנא ליחזקאל (יחזקאל כד יז) ‘האנק דום’. מנודה מהו בשאילת שלום? אמר רב יוסף, ת”ש ‘ובשאילת שלום שבין אדם לחברו כבני אדם הנזופין למקום’. א”ל אביי, דלמא מנודה לשמים שאני דחמיר? מצורע מהו בשאילת שלום? ת”ש ”ועל שפם יעטה’ – שיהו שפתותיו מדובקות זו בזו, שיהא כמנודה וכאבל, ואסור בשאילת שלום’, ש”מ. וניפשוט מינה למנודה? אמר רב אחא בר פנחס משמיה דרב יוסף, מי קתני ‘שאסור’? ‘שיהא כמנודה וכאבל’ [קתני], במילי אחרנייתא, ואסור נמי בשאילת שלום. אבל אסור בדברי תורה, מדקאמר רחמנא ליחזקאל ‘דום’. מנודה מהו בדברי תורה? אמר רב יוסף, ת”ש ‘מנודה – שונה ושונין לו נשכר ונשכרין לו, מוחרם – לא שונה ולא שונין לו לא נשכר ולא נשכרין לו, אבל שונה הוא לעצמו שלא יפסיק את למודו, ועושה לו חנות קטנה בשביל פרנסתו’, ואמר רב, זבוני מיא בפקתא דערבות, שמע מינה. מצורע מהו בדברי תורה? ת”ש (דברים ד ט) ”והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת לפני ה’ אלהיך בחורב’, מה להלן באימה וביראה וברתת ובזיעה, מכאן אמרו הזבין והמצורעין ובועלי נדות מותרין לקרות בתורה ובנביאים ובכתובים ולשנות במדרש ובש”ס בהלכות ובאגדות, ובעלי קריין אסורין’, ש”מ. אבל אסור בתכבוסת, דכתיב (שמואל ב יד ב) ‘וישלח יואב תקועה ויקח משם אשה חכמה, ויאמר אליה התאבלי נא ולבשי נא בגדי אבל ואל תסוכי שמן, והיית כאשה זה ימים רבים מתאבלת על מת’. מנודין ומצורעין מה הן בתכבוסת? ת”ש ‘מנודין ומצורעין אסורין לספר ולכבס’, ש”מ. אבל חייב בקריעה, דקאמר להו רחמנא לבני אהרן (ויקרא י ו) ‘לא תפרומו’, מכלל דכ”ע מיחייבי. מנודה מהו בקריעה? תיקו. מצורע מהו בקריעה? ת”ש (ויקרא יג מה) ‘בגדיו יהיו פרומים’ – שיהו מקורעין, שמע מינה. אבל חייב בכפיית המטה, דתני בר קפרא,
עמוד ב
דמות דיוקני נתתי בהן, ובעונותיהם הפכתיה, כפו מטותיהן עליה. מנודה ומצורע מה הן בכפיית המטה? תיקו. אבל אסור בעשיית מלאכה, דכתיב (עמוס ח י) ‘והפכתי חגיכם לאבל’ – מה חג אסור במלאכה, אף אבל אסור במלאכה. מנודה מהו בעשיית מלאכה? אמר רב יוסף, ת”ש, ‘כשאמרו אסור בעשיית מלאכה, לא אמרו אלא ביום, אבל בלילה מותר, וכן אתה מוצא במנודה ובאבל’; מאי לאו אכולהו? לא, אשארא. ת”ש, ‘מנודה שונה ושונין לו נשכר ונשכרין לו’, שמע מינה. מצורע מהו בעשיית מלאכה? תיקו. אבל אסור ברחיצה, דכתיב ‘ואל תסוכי שמן’, ורחיצה בכלל סיכה. מנודה מהו ברחיצה? אמר רב יוסף, ת”ש ‘כשאמרו אסור ברחיצה לא אמרו אלא כל גופו, אבל פניו ידיו ורגליו – מותר, וכן אתה מוצא במנודה ובאבל’; מאי לאו אכולהו? לא, אשארא. מצורע מהו ברחיצה? תיקו. אבל אסור בנעילת הסנדל, מדקאמר ליה רחמנא ליחזקאל ‘ונעליך תשים ברגליך’, מכלל דכולי עלמא אסור. מנודה מהו בנעילת הסנדל? אמר רב יוסף, תא שמע ‘כשאמרו אסור בנעילת הסנדל – לא אמרו אלא בעיר, אבל בדרך מותר, הא כיצד? יצא לדרך – נועל, נכנס לעיר – חולץ, וכן אתה מוצא במנודה ובאבל’; מאי לאו אכולהו? לא, אשארא. מצורע מהו בנעילת הסנדל? תיקו. אבל אסור בתשמיש המטה, דכתיב (שמואל ב יב כד) ‘וינחם דוד את בת שבע אשתו ויבא אליה’, מכלל דמעיקרא אסור. מנודה מהו בתשמיש המטה? אמר רב יוסף, ת”ש, כל אותן שנים שהיו ישראל במדבר מנודין היו ושימשו מטותיהן. א”ל אביי, ודלמא מנודה לשמים שאני דקיל? קיל? והא אמרת חמיר! ספוקי מספקא ליה; זיל הכא קמדחי ליה, וזיל הכא קמדחי ליה. מצורע מהו בתשמיש המטה? ת”ש, דתניא ”וישב מחוץ לאהלו’ – שיהא כמנודה וכאבל, ואסור בתשמיש המטה, ואין ‘אהלו’ אלא אשתו, שנא’ ‘לך אמור להם שובו לכם לאהליכם”, שמע מינה. וניפשוט נמי למנודה? אמר רב הונא בריה דרב פנחס משמיה דרב יוסף, מי קתני ‘שאסור’? ‘שיהא כמנודה וכאבל’ במילי אחרנייתא, ואסור נמי בתשמיש המטה. אבל אינו משלח קרבנותיו, דתניא ‘ר”ש אומר, ‘שלמים’ – בזמן שהוא שלם ולא בזמן שהוא אונן’. מנודה מהו שישלח קרבנותיו? אמר רב יוסף, ת”ש, כל אותן שנים שהיו ישראל במדבר מנודין היו ושלחו קרבנותיהן. א”ל אביי, ודלמא מנודה לשמים שאני דקיל? קיל? והאמרת חמיר! ספוקי מספקא ליה, ומדחי ליה. מצורע מהו שישלח קרבנותיו? ת”ש, דתניא ”ואחרי טהרתו’ – אחר פרישתו מן המת, ‘שבעת ימים יספרו לו’ – אלו ז’ ימי ספירו, ‘וביום באו אל הקודש אל החצר הפנימית לשרת בקודש יקריב חטאתו’ –
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
