לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו https://www.daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=224486
שמע https://www.daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=224458
מועד קטן דף ו
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
ודלמא טומאה מגואי ואילנות מבראי? במסובכין. ואיבעית אימא, הא אמרן ‘אין מרחיקין ציון ממקום טומאה שלא להפסיד את א”י’. ‘ר’ יהודה אומר, עד שיהא שם זקן או תלמיד, לפי שאין הכל בקיאין בדבר’. אמר אביי, שמע מינה, צורבא מרבנן דאיכא במתא, כל מילי דמתא עליה רמיא. אמר רב יהודה, מצא אבן מצויינת – תחתיה טמא, שתים – אם יש סיד ביניהן, ביניהן טמא, ואם אין סיד ביניהן, ביניהן טהור. ואע”ג דליכא חורש? והתניא ‘מצא אבן אחת מצויינת – תחתיה טמא; שתים – אם יש חורש ביניהן, ביניהן טהור, ואם לאו, ביניהן טמא’? אמר רב פפא, הכא כשהסיד שפוך על ראשיהן ומרודה לכאן ולכאן; אי איכא חורש ביניהן – ביניהן טהור, דאימור מחמת חורש הוא דאיקפל, ואי לא – סיד דביני ביני הוא, וטמא. א”ר אסי, מצר אחד מצוין – הוא טמא וכל השדה כולה טהורה, שנים – הם טמאין וכל השדה כולה טהורה, שלשה – הם טמאין וכל השדה כולה טהורה, ארבעה – הן טהורין וכל השדה כולה טמאה, דאמר מר, אין מרחיקין ציון ממקום טומאה שלא להפסיד את א”י: ויוצאין אף על הכלאים: ואכלאים בחולו של מועד נפקינן? ורמינהו, ‘באחד באדר – משמיעין על השקלים ועל הכלאים, בחמשה עשר בו – קורין את המגילה בכרכים, ויוצאין לקווץ את הדרכים ולתקן הרחובות ולמוד המקואות, ועושין כל צורכי רבים, ומציינין את הקברות, ויוצאין על הכלאים’? רבי אלעזר ורבי יוסי בר חנינא, חד אמר כאן בבכיר כאן באפיל, וחד אמר כאן בזרעים כאן בירקות. א”ר אסי, א”ר יוחנן, לא שנו אלא שאין ניצן ניכר; אבל ניצן ניכר – יוצאין עליהן. מאי שנא בחולו של מועד דנפקינן? אמר רבי יעקב, אמר רבי יוחנן, משום שכר פעולה דמוזלי גבן. אמר רב זביד ואיתימא רב משרשיא, שמע מינה, כי יהבינן להו שכר, מתרומת הלשכה יהבינן להו; דאי סלקא דעתך מדידהו יהבינן להו, מאי נפקא לן מינייהו? כל כמה דבעו ליתן להו! ועד כמה? אמר רב שמואל בר יצחק, כאותה ששנינו ‘כל סאה שיש בה
עמוד ב
רובע זרע ממין אחר – ימעט’. והתניא ‘התקינו שיהו מפקירין כל השדה כולה’? לא קשיא, כאן קודם תקנה, כאן לאחר תקנה. דתניא, ‘בראשונה היו עוקרין ומשליכין לפני בהמתן, והיו בעלי בתים שמחין שתי שמחות, אחת – שמנכשין להם שדותיהן, ואחת – שמשליכין לפני בהמתם; התקינו שיהו עוקרין ומשליכין על הדרכים, ועדיין היו שמחין שמחה גדולה שמנכשין שדותיהן; התקינו שיהו מפקירין כל השדה כולה’: מתני’. ר”א בן יעקב אומר, מושכין את המים מאילן לאילן, ובלבד שלא ישקה את כל השדה. זרעים שלא שתו לפני המועד – לא ישקם במועד. וחכמים מתירין בזה ובזה: גמ’. אמר רב יהודה, אם היתה שדה מטוננת – מותר. תניא נמי הכי, ‘כשאמרו אסור להשקותן במועד – לא אמרו אלא בזרעים שלא שתו מלפני המועד, אבל זרעים ששתו לפני המועד – מותר להשקותן במועד, ואם היתה שדה מטוננת מותר, ואין משקין שדה גריד במועד, וחכמים מתירין בזה ובזה’. אמר רבינא, שמע מינה, האי תרביצא – שרי לתרבוצי בחולא דמועדא; שדה גריד מאי טעמא? דאפלא משוי לה חרפא, ה”נ אפלא משוי לה חרפא. ת”ר, מרביצין שדה לבן בשביעית, אבל לא במועד. והא תניא ‘מרביצין בין במועד בין בשביעית’? אמר רב הונא, לא קשיא, הא ר”א בן יעקב, הא רבנן. תניא אידך, מרביצין שדה לבן ערב שביעית, כדי שיצאו ירקות בשביעית, ולא עוד, אלא שמרביצין שדה לבן בשביעית, כדי שיצאו ירקות למוצאי שביעית: מתני’. צדין את האישות ואת העכברים משדה האילן ומשדה הלבן כדרכו, במועד ובשביעית. וחכ”א, משדה האילן – כדרכו, ומשדה הלבן – שלא כדרכו. ומקרין את הפירצה במועד, ובשביעית – בונה כדרכו: גמ’. מאי אישות? אמר רב יהודה, בריה שאין לה עינים. אמר רבא בר ישמעאל ואיתימא רב יימר בר שלמיא, מאי קרא (תהילים נח ט) ‘כמו שבלול תמס יהלך, נפל אשת בל חזו שמש’. ת”ר, צדין את האישות ואת העכברים משדה הלבן ומשדה האילן כדרכו, ומחריבין חורי נמלים. כיצד מחריבין? רשב”ג אומר, מביא עפר מחור זה ונותן לתוך חור זה, והן חונקין זה את זה. אמר רב יימר בר שלמיא משמיה דאביי, והוא דקאי בתרי עברי נהרא, והוא דליכא גשרא, והוא דליכא גמלא, והוא דליכא מצרא.
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
