לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו https://www.daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=224484
שמע https://www.daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=224456
מועד קטן דף ד
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
שנכנס לשביעית, וקציר של שביעית שיצא למוצאי שביעית, ר’ ישמעאל אומר, מה חריש רשות אף קציר רשות; יצא קציר העומר שהיא מצוה’! אלא אמר רב נחמן בר יצחק, כי גמירי הלכתא – למישרי ילדה; קראי – למיסר זקינה. וכיון דהלכתא למשרי ילדה, לאו ממילא זקינה אסירה? אלא הלכתא לרבי ישמעאל, קראי לר’ עקיבא. ור’ יוחנן אמר, רבן גמליאל ובית דינו מדאורייתא בטיל להו, מאי טעמא? גמר ‘שבת’ ‘שבת’ משבת בראשית, מה להלן היא אסורה לפניה ולאחריה מותרין, אף כאן היא אסורה לפניה ולאחריה מותרין. מתקיף לה רב אשי, מאן דאמר הלכתא, אתיא גזרה שוה עקרה הלכתא? ומאן דאמר קרא, אתיא גזרה שוה עקרה קרא? אלא אמר רב אשי, רבן גמליאל ובית דינו סברי לה כרבי ישמעאל דאמר הלכתא גמירי לה, וכי גמירי הלכתא בזמן שבית המקדש קיים, דומיא דניסוך המים, אבל בזמן שאין בית המקדש קיים – לא: אבל לא ממי הגשמים וממי הקילון: בשלמא מי קילון, איכא טירחא יתירא; אלא מי גשמים, מאי טירחא איכא? אמר ר’ אילעא, א”ר יוחנן, גזירה מי גשמים אטו מי קילון. רב אשי אמר, מי גשמים גופייהו לידי מי קילון אתו. וקמיפלגי בדר’ זירא, דאמר ר’ זירא, אמר רבה בר ירמיה, אמר שמואל, נהרות המושכין מים מן האגמים – מותר להשקות מהן בחולו של מועד; מר אית ליה דרבי זירא, ומר לית ליה דרבי זירא. גופא, אמר ר’ זירא, אמר רבה בר ירמיה, אמר שמואל, נהרות המושכין מים מן האגמים – מותר להשקות מהן בחולו של מועד. איתיביה רבי ירמיה לרבי זירא, ‘אבל לא ממי גשמים ולא ממי קילון’? אמר ליה, ירמיה ברי, הני אגמים דבבל, כמיא דלא פסקי דמו. תנו רבנן, הפסיקות והבריכות שנתמלאו מים מעיו”ט, אסור להשקות מהן בחולו של מועד; ואם היתה אמת המים עוברת ביניהן – מותר. אמר רב פפא, והוא שרובה של אותה שדה שותה מאותה אמת המים. רב אשי אמר, אע”פ שאין רובה של אותה שדה שותה, כיון דקא משכא ואתיא, מימר אמר, אי לא שתיא לחד יומא, תשתי לתרי ותלתא יומי. ת”ר, בריכה שנוטפת מים משדה בית השלחין זו, מותר להשקות ממנה שדה בית השלחין אחרת. והא עבידא דפסקא? אמר ר’ ירמיה, ועדיין היא מטפטפת. אמר אביי, והוא שלא פסק מעיין ראשון. תניא, ר’ שמעון בן מנסיא אומר, שתי ערוגות זו למעלה מזו, לא ידלה מן התחתונה וישקה את העליונה. יותר על כן אמר רבי אלעזר בר שמעון, אפילו ערוגה אחת חציה נמוך וחציה גבוה, לא ידלה ממקום נמוך וישקה למקום גבוה. תנו רבנן, מדלין לירקות כדי לאוכלן, ואם בשביל לייפותן אסור. רבינא ורבה תוספאה הוו קא אזלי באורחא; חזו לההוא גברא דהוה דלי דוולא בחולא דמועדא. אמר ליה רבה תוספאה לרבינא, ליתי מר לשמתיה! א”ל, והתניא ‘מדלין לירקות כדי לאוכלן’? א”ל, מי סברת מאי מדלין – מדלין מיא? מאי
עמוד ב
מדלין? שלופי, כדתנן ‘המידל בגפנים, כשם שהוא מידל בשלו כך הוא מידל בשל עניים, דברי ר’ יהודה, רבי מאיר אומר, בשלו רשאי ואינו רשאי בשל עניים’. אמר ליה, והתניא ‘מדלין מים לירקות כדי לאוכלן’? אמר ליה, אי תניא – תניא: ואין עושין עוגיות לגפנים: מאי עוגיות? אמר רב יהודה, בנכי. תניא נמי הכי, ‘אלו הן עוגיות? בדידין שבעיקרי זיתים ושבעיקרי גפנים’. איני? והא רב יהודה שרא לבני בר ציתאי למעבד בנכי לכרמיהון? לא קשיא, הא בחדתי, הא בעתיקי: ר’ אלעזר בן עזריה אומר אין עושין את האמה: בשלמא מועד, משום דקא טרח; אלא שביעית, מאי טעמא? פליגו בה רבי זירא ורבי אבא בר ממל; חד אמר מפני שנראה כעודר, וחד אמר מפני שמכשיר אגפיה לזריעה. מאי בינייהו? איכא בינייהו דקא אתו מיא בתריה; מאן דאמר מפני שמכשיר אגפיה לזריעה, איכא, ומ”ד מפני שנראה כעודר, ליכא. ולמאן דאמר מפני שנראה כעודר, ליחוש מפני שמכשיר אגפיה לזריעה? אלא איכא בינייהו דקא שקיל מיניה ושדי לבראי; למאן דאמר מפני שמכשיר אגפיה לזריעה, ליכא, למ”ד מפני שנראה כעודר, איכא. ולמ”ד מפני שמכשיר אגפיה לזריעה, ליחוש מפני שנראה כעודר? עודר נמי, כי קא שקיל, בדוכתיה מנח ליה. אמימר מתני לה מפני שנראה כעודר, וקשיא ליה דרבי אלעזר בן עזריה אדר’ אלעזר בן עזריה; ומי אמר ר’ אלעזר בן עזריה כל שנראה כעודר אסור, ורמינהי ‘עושה אדם את זבלו אוצר, ר’ מאיר אוסר עד שיעמיק שלשה טפחים או עד שיגביה ג’ טפחים, היה לו דבר מועט מוסיף עליו והולך, רבי אלעזר בן עזריה אוסר עד שיעמיק שלשה או עד שיגביה שלשה או עד שיתן על הסלע’? ר’ זירא ור’ אבא בר ממל, חד אמר כגון שהעמיק, וחד אמר זיבלו מוכיח עליו: ומתקנין את המקולקלת במועד: מאי מקולקלת? אמר רבי אבא, שאם היתה עמוקה טפח, מעמידה על ששה טפחים. פשיטא, חצי טפח על שלשה טפחים, כיון דלא עבר מיא – לא כלום הוא. טפחיים על שנים עשר, דקא טרח טירחא יתירא – לא. טפחיים על שבעה מהו? הכא חמשה קא מעמיק והכא חמשה קא מעמיק, או דלמא כיון דאיכא טפח יתירא, איכא טירחא טפי? תיקו. אביי שרא לבני בר המדך לשחופי נהרא. רבי ירמיה שרא להו לבני סכותא למיכרא נהרא טמימא. רב אשי שרא להו לבני מתא מחסיא לאקדוחי נהר בורניץ; אמר, כיון דשתו מיניה רבים – כרבים דמי, ותנן ‘עושין כל צורכי רבים’: ומתקנין את
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
