לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו https://www.daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=222325
שמע https://www.daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=222356
מגילה דף כד
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
ובנביא שלשה. היו שלשתן שלש פרשיות, קורין אחד אחד. מדלגין בנביא, ואין מדלגין בתורה. ועד כמה הוא מדלג? עד כדי שלא יפסוק המתורגמן: גמ’. הני ג’ פסוקין, כנגד מי? אמר רב אסי, כנגד תורה נביאים וכתובים. ולא יקרא למתורגמן יותר מפסוק אחד, ובנביא ג’ פסוקים, ואם היו שלשתן שלש פרשיות – קורא אחד אחד, כגון (ישעיה נב ג) ‘כי כה אמר ה’ חנם נמכרתם’, (ישעיה נב ג) ‘כי כה אמר ה’ אלהים מצרים ירד עמי בראשונה’, (ישעיה נב ה) ‘ועתה מה לי פה נאם ה”: מדלגין בנביא ואין מדלגין בתורה: ורמינהי, ‘קורא (ויקרא טז א) ‘אחרי מות’ (ויקרא כג כז) ו’אך בעשור”, והא קא מדלג? אמר אביי, לא קשיא, כאן בכדי שיפסוק התורגמן, וכאן בכדי שלא יפסוק התורגמן. והא עלה קתני ‘מדלגין בנביא ואין מדלגין בתורה, ועד כמה הוא מדלג? עד כדי שלא יפסוק התורגמן’; מכלל דבתורה כלל כלל לא? אלא אמר אביי, לא קשיא, כאן בענין אחד, כאן בשתי עניינות. והתניא, ‘מדלגין בתורה בענין אחד ובנביא בשני עניינין, כאן וכאן בכדי שלא יפסוק התורגמן’. תניא אידך, ‘אין מדלגין מנביא לנביא, ובנביא של שנים עשר מדלג, ובלבד שלא ידלג מסוף הספר לתחילתו’: מתני’. המפטיר בנביא, הוא פורס על שמע והוא עובר לפני התיבה והוא נושא את כפיו. ואם היה קטן, אביו או רבו עוברין על ידו. קטן קורא בתורה ומתרגם, אבל אינו פורס על שמע ואינו עובר לפני התיבה ואינו נושא את כפיו. פוחח פורס את שמע ומתרגם, אבל אינו קורא בתורה ואינו עובר לפני התיבה ואינו נושא את כפיו. סומא פורס את שמע ומתרגם. רבי יהודה אומר, כל שלא ראה מאורות מימיו אינו פורס על שמע: גמ’. מ”ט? רב פפא אמר, משום כבוד. רבה בר שימי אמר, משום דאתי לאינצויי. מאי בינייהו? איכא בינייהו דעביד בחנם. תנן, ‘ואם היה קטן אביו או רבו עוברין על ידו’; אי אמרת משום נצויי, קטן בר נצויי הוא, אלא מאי משום כבוד? קטן בר כבוד הוא? אלא איכא כבוד אביו וכבוד רבו,
עמוד ב
הכא נמי איכא נצויי אביו ונצויי רבו: פוחח פורס על שמע וכו’: בעא מיניה עולא בר רב מאביי, קטן פוחח, מהו שיקרא בתורה? אמר ליה, ותיבעי לך ערום? ערום מאי טעמא לא? משום כבוד צבור; הכא נמי משום כבוד צבור: סומא פורס על שמע וכו’: תניא, אמרו לו לרבי יהודה, הרבה צפו לדרוש במרכבה ולא ראו אותה מימיהם. ור’ יהודה? התם באבנתא דליבא תליא מילתא, והא קא מיכוין וידע; הכא משום הנאה הוא, והא לית ליה הנאה. ורבנן? אית ליה הנאה, כרבי יוסי, דתניא, ‘א”ר יוסי, כל ימי הייתי מצטער על מקרא זה (דברים כח כט) ‘והיית ממשש בצהרים כאשר ימשש העור באפלה’; וכי מה אכפת ליה לעור בין אפילה לאורה? עד שבא מעשה לידי, פעם אחת הייתי מהלך באישון לילה ואפלה, וראיתי סומא שהיה מהלך בדרך ואבוקה בידו; אמרתי לו, בני, אבוקה זו למה לך? אמר לי, כל זמן שאבוקה בידי, בני אדם רואין אותי ומצילין אותי מן הפחתין ומן הקוצין ומן הברקנין’: מתני’. כהן שיש בידיו מומין, לא ישא את כפיו. ר’ יהודה אומר, אף מי שהיו ידיו צבועות סטיס לא ישא את כפיו, מפני שהעם מסתכלין בו: גמ’. תנא, מומין שאמרו, בפניו ידיו ורגליו. אמר ר’ יהושע בן לוי, ידיו בוהקניות לא ישא את כפיו. תניא נמי הכי, ידיו בוהקניות לא ישא את כפיו, עקומות עקושות לא ישא את כפיו. אמר רב אסי, חיפני (ובשיני) לא ישא את כפיו. תניא נמי הכי, אין מורידין לפני התיבה לא אנשי בית שאן ולא אנשי בית חיפה ולא אנשי טבעונין, מפני שקורין לאלפין עיינין ולעיינין אלפין. אמר ליה רבי חייא לר’ שמעון בר רבי, אלמלי אתה לוי, פסול אתה מן הדוכן, משום דעבי קלך! אתא אמר ליה לאבוה, אמר ליה, זיל אימא ליה, כשאתה מגיע אצל (ישעיה ח יז) ‘וחכיתי לה” לא נמצאת מחרף ומגדף? אמר רב הונא, זבלגן לא ישא את כפיו. והא ההוא דהוה בשיבבותיה דרב הונא והוה פריס ידיה? ההוא דש בעירו הוה. תניא נמי הכי, זבלגן לא ישא את כפיו, ואם היה דש בעירו מותר. א”ר יוחנן, סומא באחת מעיניו לא ישא את כפיו. והא ההוא דהוה בשיבבותיה דרבי יוחנן דהוה פריס ידיה? ההוא דש בעירו הוה. תניא נמי הכי, סומא באחת מעיניו לא ישא את כפיו, ואם היה דש בעירו מותר: ר”י אומר מי שהיו ידיו צבועות לא ישא את כפיו: תנא, אם רוב אנשי העיר מלאכתן בכך, מותר: מתני’. האומר איני עובר לפני התיבה בצבועין, אף בלבנים לא יעבור. בסנדל איני עובר, אף יחף לא יעבור. העושה תפלתו עגולה, סכנה ואין בה מצוה. נתנה על מצחו או על פס ידו, הרי זו דרך המינות. ציפן זהב ונתנה על בית אונקלי שלו, ה”ז דרך החיצונים: גמ’. מ”ט? חיישינן שמא מינות נזרקה בו: העושה תפלתו עגולה סכנה ואין בה מצוה: לימא תנינא להא דתנו רבנן ‘תפלין מרובעות הלכה למשה מסיני’, ואמר רבא בתפרן ובאלכסונן? אמר רב פפא, מתניתין דעבידא כי אמגוזא: מתני’. האומר
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
