לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו https://www.daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=222322
שמע https://www.daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=222353
מגילה דף כא
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
מה משפט ביום, אף כאן ביום: ולעריפת העגלה: אמרי דבי רבי ינאי, כפרה כתיב בה כקדשים: ולטהרת מצורע: דכתיב (ויקרא יד ב) ‘זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו’: כל הלילה כשר לקצירת העומר וכו’: דאמר מר, קצירה וספירה בלילה, והבאה ביום: ולהקטר חלבים ואברים: דכתיב (ויקרא ו ב) ‘כל הלילה עד הבוקר’: זה הכלל דבר שמצותו ביום כשר כל היום: ‘זה הכלל’ לאתויי מאי? לאתויי סידור בזיכין וסלוק בזיכין, וכר’ יוסי, דתניא, ‘רבי יוסי אומר, סילק את הישנה שחרית וסידר את החדשה ערבית – אין בכך כלום, ומה אני מקיים (‘לפני ה’ תמיד’)? שלא יהא שולחן בלא לחם: דבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה: לאתויי מאי? לאתויי אכילת פסחים, ודלא כר’ אלעזר בן עזריה, דתניא, ”ואכלו את הבשר בלילה הזה’, א”ר אלעזר בן עזריה, נאמר כאן ‘בלילה הזה’, ונאמר להלן (שמות יב יב) ‘ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה’; מה להלן עד חצות, אף כאן עד חצות:
פרק שלישי הקורא עומד
מתני’. הקורא את המגילה, עומד ויושב. קראה אחד, קראוה שנים, יצאו. מקום שנהגו לברך – יברך, ושלא לברך – לא יברך. בשני וחמישי, בשבת במנחה, קורין שלשה; אין פוחתין מהן ואין מוסיפין עליהן, ואין מפטירין בנביא. הפותח והחותם בתורה, מברך לפניה ולאחריה. בראשי חדשים ובחולו של מועד, קורין ארבעה; אין פוחתין מהן ואין מוסיפין עליהן, ואין מפטירין בנביא. הפותח והחותם בתורה, מברך לפניה ולאחריה. זה הכלל, כל שיש בו מוסף ואינו יום טוב – קורין ארבעה, ביום טוב – חמשה, ביוה”כ – ששה, בשבת – שבעה; אין פוחתין מהן, אבל מוסיפין עליהן, ומפטירין בנביא. הפותח והחותם בתורה, מברך לפניה ולאחריה: גמ’. תנא, מה שאין כן בתורה. מנהני מילי? אמר רבי אבהו, דאמר קרא (דברים ה לא) ‘ואתה פה עמד עמדי’, ואמר רבי אבהו, אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו; כביכול אף הקב”ה בעמידה. וא”ר אבהו, מנין לרב שלא ישב על גבי מטה וישנה לתלמידו על גבי קרקע, שנאמר ‘ואתה פה עמד עמדי’. ת”ר, מימות משה ועד רבן גמליאל לא היו למדין תורה אלא מעומד, משמת רבן גמליאל ירד חולי לעולם והיו למדין תורה מיושב. והיינו דתנן ‘משמת רבן גמליאל בטל כבוד תורה’. כתוב אחד אומר (דברים ט ט) ‘ואשב בהר’, וכתוב אחד אומר (דברים י י) ‘ואנכי עמדתי בהר’? אמר רב, עומד ולומד, יושב ושונה. ר’ חנינא אמר, לא עומד ולא יושב, אלא שוחה. רבי יוחנן אמר, אין ישיבה אלא לשון עכבה, שנאמר (דברים א מו) ‘ותשבו בקדש ימים רבים’. רבא אמר, רכות מעומד וקשות מיושב: קראה אחד קראוה שנים יצאו וכו’:
דף כא ב
תנא, מה שאין כן בתורה. תנו רבנן, בתורה – אחד קורא ואחד מתרגם, ובלבד שלא יהא אחד קורא ושנים מתרגמין. ובנביא – אחד קורא ושנים מתרגמין, ובלבד שלא יהו שנים קורין ושנים מתרגמין. ובהלל ובמגילה – אפילו עשרה קורין ועשרה מתרגמין. מאי טעמא? כיון דחביבה, יהבי דעתייהו ושמעי: מקום שנהגו לברך יברך: אמר אביי, לא שנו אלא לאחריה, אבל לפניה מצוה לברך. דאמר רב יהודה, אמר שמואל, כל המצות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן. מאי משמע דהאי ‘עובר’ לישנא דאקדומי הוא? אמר רב נחמן בר יצחק, אמר קרא ‘וירץ אחימעץ דרך הככר ויעבר את הכושי’. אביי אמר מהכא, ‘והוא עבר לפניהם’. ואיבעית אימא מהכא, ‘ויעבר מלכם לפניהם וה’ בראשם’. לפניה מאי מברך? רב ששת מקטרזיא איקלע לקמיה דרב אשי, ובריך מנ”ח. לאחריה מאי מברך? ‘ברוך אתה ה’ אלהינו מלך העולם, (האל) הרב את ריבנו והדן את דיננו והנוקם את נקמתנו והנפרע לנו מצרינו והמשלם גמול לכל אויבי נפשנו, ברוך אתה ה’, הנפרע לישראל מכל צריהם’. רבא אמר, ‘האל המושיע’. אמר רב פפא, הלכך נימרינהו לתרוייהו – ‘ברוך אתה ה’ הנפרע לישראל מכל צריהם האל המושיע’: בשני ובחמישי בשבת במנחה קורין שלשה וכו’: הני שלשה כנגד מי? אמר רב אסי, כנגד תורה נביאים וכתובים. רבא אמר, כנגד כהנים לוים וישראלים. אלא הא דתני רב שימי, ‘אין פוחתין מי’ פסוקין בבית הכנסת ‘וידבר’ עולה מן המנין’, הני עשרה כנגד מי? א”ר יהושע בן לוי, כנגד עשרה בטלנין שבבית הכנסת. רב יוסף אמר, כנגד עשרת הדברות שנאמרו למשה בסיני. (רבי לוי אמר, כנגד עשרה הילולין שאמר דוד בספר תהלים.) ורבי יוחנן אמר, כנגד עשרה מאמרות שבהן נברא העולם. הי נינהו? ‘ויאמר’ דבראשית? הני תשעה הוו! בראשית נמי מאמר הוא, דכתיב ‘בדבר ה’ שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם’. אמר רבא, ראשון שקרא ד’ משובח; שני שקרא ד’ משובח, שלישי שקרא ד’ משובח. ראשון שקרא ד’ משובח – דתנן ‘בשלש קופות של שלש סאין שבהן תורמין את הלשכה, והיה כתוב עליהן אב”ג לידע איזו מהן נתרמה ראשון, להקריב ממנה ראשון, שמצוה בראשון’. אמצעי שקרא ארבעה משובח – דתניא ”אל מול פני המנורה יאירו’, מלמד שמצדד פניהם כלפי נר מערבי, ונר מערבי כלפי שכינה’, ואמר רבי יוחנן, מכאן שאמצעי משובח. ואחרון שקרא ארבעה משובח – משום מעלין בקדש ולא מורידין. רב פפא איקלע לבי כנישתא דאבי גובר, וקרא ראשון ארבעה, ושבחיה רב פפא: אין פוחתין מהן ואין מוסיפין: תנא, הפותח מברך לפניה, והחותם מברך לאחריה. והאידנא דכולהו מברכי לפניה ולאחריה, היינו טעמא דתקינו רבנן, גזירה משום הנכנסין ומשום היוצאין: בראשי חדשים ובחולו של מועד קורין ארבעה וכו’: בעא מיניה עולא בר רב מרבא, פרשת ראש חודש, כיצד קורין אותה? ‘צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי’, דהויין תמניא פסוקי, היכי נעביד? ניקרי תרי תלתא תלתא פסוקין, פשו להו תרי, ואין משיירין בפרשה פחות משלשה פסוקין. ניקרי ארבעה ארבעה, פשו להו שבעה, ‘וביום השבת’ הויין תרי, ‘ובראשי חדשיכם’ הויין חמשה; היכי נעביד? ניקרי תרי מהא וחד מהנך,
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
