לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו https://www.daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=222312
שמע https://www.daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=222343
מגילה דף יא
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
[חסר כאן בראש הדף עקב מגבלות מקום] ‘אחשורוש’, אמר רב, אחיו של ראש ובן גילו של ראש; אחיו של ראש – אחיו של נבוכדנצר הרשע שנקרא ראש, שנאמר ‘אנת הוא רישא די דהבא’, ‘בן גילו של ראש’ – הוא הרג הוא ביקש להרוג, הוא החריב הוא ביקש להחריב, שנאמר ‘ובמלכות אחשורוש בתחלת מלכותו כתבו שטנה על יושבי יהודה וירושלם’. ושמואל אמר, שהושחרו פניהם של ישראל בימיו כשולי קדרה. ורבי יוחנן אמר, כל שזוכרו אמר ‘אח לראשו’. ורבי חנינא אמר, שהכל נעשו רשין בימיו, שנאמר ‘וישם המלך אחשורוש מס’. ‘הוא אחשורוש’ – הוא ברשעו מתחילתו ועד סופו, ‘הוא עשו’ – הוא ברשעו מתחילתו ועד סופו, ‘הוא דתן ואבירם’ – הן ברשען מתחילתן ועד סופן, ‘הוא המלך אחז’ – הוא ברשעו מתחילתו ועד סופו, ‘אברם הוא אברהם’ – הוא בצדקו מתחילתו ועד סופו, ‘הוא אהרן ומשה’ – הן בצדקן מתחילתן ועד סופן, ‘ודוד הוא הקטן’ – הוא בקטנותו מתחילתו עד סופו; כשם שבקטנותו הקטין עצמו אצל מי שגדול ממנו בתורה, כך במלכותו הקטין עצמו אצל מי שגדול ממנו בחכמה. ‘המולך’ – אמר רב, שמלך מעצמו; אמרי לה לשבח, ואמרי לה לגנאי. אמרי לה לשבח – דלא הוה איניש דחשיב למלכא כוותיה, ואמרי לה לגנאי – דלא הוה חזי למלכותא, וממונא יתירא הוא דיהב וקם. ‘מהודו ועד כוש’; רב ושמואל, חד אמר, הודו בסוף העולם וכוש בסוף העולם, וחד אמר, הודו וכוש גבי הדדי הוו קיימי, כשם שמלך על הודו וכוש כך מלך מסוף העולם ועד סופו. כיוצא בדבר אתה אומר ‘כי הוא רודה בכל עבר הנהר מתפסח ועד עזה’; רב ושמואל, חד אמר, תפסח בסוף העולם ועזה בסוף העולם, וחד אמר, תפסח ועזה בהדי הדדי הוו קיימי, כשם שמלך על תפסח ועל עזה כך מלך על כל העולם כולו. ‘שבע ועשרים ומאה מדינה’, אמר רב חסדא, בתחילה מלך על שבע, ולבסוף מלך על עשרים, ולבסוף מלך על מאה. אלא מעתה ‘ושני חיי עמרם שבע ושלשים ומאת שנה’, מאי דרשת ביה? שאני הכא דקרא יתירא הוא; מכדי כתיב ‘מהודו ועד כוש’, ‘שבע ועשרים ומאה מדינה’ למה לי? ש”מ לדרשה: תנו רבנן, שלשה מלכו בכיפה, ואלו הן, אחאב ואחשורוש ונבוכדנצר. אחאב, דכתיב ‘חי ה’ אלהיך אם יש גוי וממלכה אשר לא שלח אדוני שם לבקשך’ וגו’, ואי לא דהוה מליך עלייהו, היכי מצי משבע להו. נבוכדנצר, דכתיב ‘והיה הגוי והממלכה אשר לא יתן את צוארו בעול מלך בבל’. אחשורוש, הא דאמרן.
עמוד ב
(סימן שסד”ך) ותו ליכא? והא איכא שלמה? לא סליק מלכותיה. הניחא למ”ד מלך והדיוט; אלא למ”ד מלך והדיוט ומלך, מאי איכא למימר? שלמה מילתא אחריתי הוה ביה, שמלך על העליונים ועל התחתונים, שנאמר ‘וישב שלמה על כסא ה”. והא הוה סנחריב, דכתיב ‘מי בכל אלהי הארצות האלה אשר הצילו את ארצם מידי’? הא איכא ירושלים דלא כבשה. והא איכא דריוש, דכתיב ‘דריוש מלכא כתב לכל עממיא אומיא ולישניא די דיירין בכל ארעא שלמכון יסגא’? הא איכא שבע דלא מלך עלייהו, דכתיב ‘שפר קדם דריוש והקים על מלכותא לאחשדרפניא מאה ועשרין’. והא איכא כורש, דכתיב ‘כה אמר כורש מלך פרס כל ממלכות הארץ נתן לי ה”? התם אשתבוחי הוא דקא משתבח בנפשיה: ‘בימים ההם כשבת המלך’, וכתיב בתריה ‘בשנת שלש למלכו’, אמר רבא, מאי ‘כשבת’? לאחר שנתיישבה דעתו; אמר, בלשצר חשב וטעה, אנא חשיבנא ולא טעינא. מאי היא? דכתיב ‘כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם’, וכתיב ‘למלאות לחרבות ירושלם שבעים שנה’, חשוב ארבעין וחמש דנבוכדנצר ועשרים ותלת דאויל מרודך ותרתי דידיה, הא שבעים. אפיק מאני דבי מקדשא ואשתמש בהו. ונבוכדנצר מנלן דארבעין וחמש שנין מלך? דאמר מר, גלו בשבע גלו בשמונה, גלו בשמונה עשרה גלו בתשע עשרה; גלו בשבע, לכיבוש יהויקים, גלות יהויכין שהיא שמונה לנבוכדנצר, גלו בשמונה עשרה, לכיבוש יהויקים, גלות צדקיהו שהיא תשע עשרה לנבוכדנצר, דאמר מר, שנה ראשונה כיבש נינוה שניה כיבש יהויקים, וכתיב ‘ויהי בשלשים ושבע שנה לגלות יהויכין מלך יהודה, בשנים עשר חדש בעשרים וחמשה לחדש, נשא אויל מרודך מלך בבל [בשנת מלכותו] את ראש יהויכין מלך יהודה, ויוצא אותו מבית הכלא’, תמני ותלתין ושבע הרי ארבעין וחמש דנבוכדנצר. ועשרין ותלת דאויל מרודך, גמרא. ותרתי דידיה, הא שבעין. אמר, השתא ודאי תו לא מיפרקי; אפיק מאני דבי מקדשא ואשתמש בהו. היינו דקאמר ליה דניאל ‘ועל מרי שמיא התרוממת ולמאניא די בייתיה היתיו קדמך’, וכתיב ‘ביה בליליא קטיל בלשאצר מלכא [כשדאי]’, וכתיב ‘ודריוש מדאה קבל מלכותא כבר שנין שתין ותרתין’. אמר, איהו מיטעא טעי, אנא חשיבנא ולא טעינא; מי כתיב ‘למלכות בבל’? לבבל כתיב! מאי ‘לבבל’? לגלות בבל. כמה בצירן? תמני, חשיב ועייל חילופייהו, חדא דבלשצר וחמש דדריוש וכורש ותרתי דידיה, הא שבעין, כיון דחזי דמלו שבעין ולא איפרוק, אמר, השתא ודאי תו לא מיפרקי, אפיק מאני דבי מקדשא ואשתמש בהו. בא שטן וריקד ביניהן, והרג את ושתי. והא שפיר חשיב? איהו נמי מיטעא טעי, דאיבעי ליה למימני מחרבות ירושלים. סוף סוף כמה בצירן? (חדיסר). איהו כמה מלך? ארביסר. בארביסר דידיה איבעי ליה למיבני בית המקדש, אלמה כתיב ‘באדין בטילת עבידת בית אלהא די בירושלם’? אמר רבא, שנים מקוטעות הוו.
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
