לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו https://www.daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=222316
שמע https://www.daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=222347
מגילה דף טו
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
בשלמא אינהו מיפרשי, אלא אבהתייהו מנלן? כדעולא, דאמר עולא, כל מקום ששמו ושם אביו בנביאות – בידוע שהוא נביא בן נביא, שמו ולא שם אביו – בידוע שהוא נביא ולא בן נביא, שמו ושם עירו מפורש – בידוע שהוא מאותה העיר, שמו ולא שם עירו – בידוע שהוא מירושלים. במתניתא תנא, כל שמעשיו ומעשה אבותיו סתומין, ופרט לך הכתוב באחד מהן לשבח, כגון (צפניה א א) ‘דבר ה’ אשר היה אל צפניה בן כושי בן גדליה’, בידוע שהוא צדיק בן צדיק; וכל שפרט לך הכתוב באחד מהן לגנאי, כגון (ירמיה מא א) ‘ויהי בחדש השביעי בא ישמעאל בן נתניה בן אלישמע’, בידוע שהוא רשע בן רשע. אמר רב נחמן, מלאכי – זה מרדכי, ולמה נקרא שמו מלאכי? שהיה משנה למלך. מיתיבי, ‘ברוך בן נריה ושריה בן מעשיה ודניאל ומרדכי בלשן וחגי זכריה ומלאכי, כולן נתנבאו בשנת שתים לדריוש’? תיובתא. תניא, אמר רבי יהושע בן קרחה, מלאכי – זה עזרא. וחכ”א, מלאכי שמו. אמר רב נחמן, מסתברא כמאן דאמר מלאכי זה עזרא, דכתיב בנביאות מלאכי (מלאכי ב יא) ‘בגדה יהודה ותועבה נעשתה בישראל ובירושלם, כי חלל יהודה קדש ה’, אשר אהב ובעל בת אל נכר’, ומאן אפריש נשים נכריות? עזרא, דכתיב (עזרא י ב) ‘ויען שכניה בן יחיאל מבני עילם ויאמר לעזרא, אנחנו מעלנו באלהינו ונושב נשים נכריות’. תנו רבנן, ארבע נשים יפיפיות היו בעולם, שרה (ואביגיל, רחב) ואסתר. ולמאן דאמר אסתר ירקרוקת היתה, מפיק אסתר ומעייל ושתי. תנו רבנן, רחב בשמה זינתה, יעל בקולה, אביגיל בזכירתה, מיכל בת שאול בראייתה. אמר רבי יצחק, כל האומר ‘רחב’ ‘רחב’ מיד ניקרי. א”ל רב נחמן, אנא אמינא ‘רחב’ ‘רחב’ ולא איכפת לי! אמר ליה, כי קאמינא, ביודעה ובמכירה. ‘ומרדכי ידע את כל אשר נעשה’. מאי אמר? רב אמר, גבה המן מאחשורוש. ושמואל אמר, גבר מלכא עילאה ממלכא תתאה. ‘ותתחלחל המלכה’. מאי ‘ותתחלחל’? אמר רב, שפירסה נדה. ור’ ירמיה אמר, שהוצרכה לנקביה. ‘ותקרא אסתר להתך’. אמר רב, התך – זה דניאל; ולמה נקרא שמו התך? שחתכוהו מגדולתו. ושמואל אמר, שכל דברי מלכות נחתכין על פיו. ‘לדעת מה זה ועל מה זה’. אמר רבי יצחק, שלחה לו, שמא עברו ישראל על חמשה חומשי תורה, דכתיב בהן (שמות לב טו) ‘מזה ומזה הם כתובים’? ‘ויגידו למרדכי את דברי אסתר’. ואילו איהו לא אזל לגביה, מכאן שאין משיבין על הקלקלה. ‘לך כנוס את כל היהודים וגו’ עד אשר לא כדת’. אמר רבי אבא, שלא כדת היה, שבכל יום ויום עד עכשיו באונס, ועכשיו ברצון. ‘וכאשר אבדתי אבדתי’. כשם שאבדתי מבית אבא, כך אובד ממך. ‘ויעבור מרדכי’. אמר רב, שהעביר יום ראשון של פסח בתענית. ושמואל אמר, דעבר ערקומא דמיא. ‘ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות’. ‘בגדי מלכות’ מיבעי ליה! אמר רבי אלעזר, אמר רבי חנינא, מלמד שלבשתה רוח הקדש; כתיב הכא ‘ותלבש’, וכתיב התם (דברי הימים א יב יט) ‘ורוח לבשה את עמשי’. ואמר רבי אלעזר, אמר ר’ חנינא, לעולם אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך, שהרי שני גדולי הדור ברכום שני הדיוטות, ונתקיימה בהן; ואלו הן, דוד ודניאל, דוד – דברכיה ארונה, דכתיב (שמואל ב כד כג) ‘ויאמר ארונה אל המלך’ וגו’, דניאל – דברכיה דריוש, דכתיב (דניאל ו יז/כא) ‘אלהך די אנת פלח ליה בתדירא הוא ישיזבינך’. ואמר רבי אלעזר, אמר ר’ חנינא, אל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך, שהרי אבימלך קלל את שרה (בראשית כ טז) ‘הנה הוא לך כסות עינים’, ונתקיים בזרעה (בראשית כז א) ‘ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו’. ואמר רבי אלעזר, אמר ר’ חנינא, בא וראה שלא כמדת הקב”ה מדת בשר ודם; מדת בשר ודם, אדם שופת קדרה ואח”כ נותן לתוכה מים, אבל הקב”ה, נותן מים ואחר כך שופת הקדרה, לקיים מה שנאמר (ירמיה י יג) ‘לקול תתו המון מים בשמים’. ואמר ר”א, אמר רבי חנינא, כל האומר דבר בשם אומרו, מביא גאולה לעולם, שנאמר ‘ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי’. ואמר ר”א, אמר רבי חנינא, צדיק אבד, לדורו אבד, משל לאדם שאבדה לו מרגלית, כל מקום שהיא מרגלית שמה, לא אבדה אלא לבעלה. ‘וכל זה איננו שוה לי’. אמר רבי אלעזר, אמר רבי חנינא, בשעה שראה המן את מרדכי יושב בשער המלך, אמר, כל זה אינו שוה לי, כדרב חסדא, דאמר רב חסדא, זה בא בפרוזבולי, וזה בא
עמוד ב
בפרוזבוטי. אמר רב פפא, וקרו ליה ‘עבדא דמזדבן בטלמי’. ‘וכל זה איננו שוה לי’. מלמד שכל גנזיו של אותו רשע חקוקין על לבו, ובשעה שרואה את מרדכי יושב בשער המלך, אמר, כל זה איננו שוה לי. ואמר ר’ אלעזר, אמר רבי חנינא, עתיד הקב”ה להיות עטרה בראש כל צדיק וצדיק, שנאמר (ישעיה כח ה) ‘ביום ההוא יהיה ה’ צבאות לעטרת צבי’ [וגו’]; מאי ‘לעטרת צבי ולצפירת תפארה’, לעושין צביונו ולמצפין תפארתו, יכול לכל? ת”ל ‘לשאר עמו’, למי שמשים עצמו כשירים, ‘ולרוח משפט’, זה הדן את יצרו, ‘וליושב על המשפט’, זה הדן דין אמת לאמתו, ‘ולגבורה’, זה המתגבר על יצרו, ‘משיבי מלחמה’, שנושאין ונותנין במלחמתה של תורה, ‘שערה’, [אלו ת”ח] שמשכימין ומעריבין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. אמרה מדת הדין לפני הקב”ה, רבונו של עולם! מה נשתנו אלו מאלו? אמר לה הקדוש ברוך הוא, ישראל עסקו בתורה, אומות העולם לא עסקו בתורה. אמר ליה, ‘גם אלה ביין שגו ובשכר תעו פקו פליליה’; אין ‘פקו’ אלא גיהנם, שנאמר (שמואל א כה לא) ‘ולא תהיה זאת לך לפוקה’, ואין ‘פליליה’ אלא דיינין, שנאמר (שמות כא כב) ‘ונתן בפלילים’. ‘ותעמד בחצר בית המלך הפנימית’. א”ר לוי, כיון שהגיעה לבית הצלמים, נסתלקה הימנה שכינה; אמרה (תהילים כב ב) ‘אלי אלי למה עזבתני’, שמא אתה דן על שוגג כמזיד ועל אונס כרצון? או שמא על שקראתיו כלב, [חסר בסוף הדף מפני מגבלות מקום]
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
