לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=232984
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=233095
כתובות דף קי
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
מתני’. המוציא שטר חוב על חברו והלה הוציא שמכר לו את השדה – אדמון אומר יכול הוא שיאמר אילו הייתי חייב לך היה לך להפרע את שלך כשמכרת לי את השדה, וחכ”א זה היה פקח שמכר לו את הקרקע מפני שהוא יכול למשכנו: גמ’. מ”ט דרבנן? שפיר קאמר אדמון! באתרא דיהבי זוזי והדר כתבי שטרא – כ”ע לא פליגי דמצי א”ל היה לך לפרוע את שלך כשמכרת לי את השדה. כי פליגי באתרא דכתבי שטרא והדר יהבי זוזי, אדמון סבר איבעי ליה למימסר מודעא, ורבנן סברי חברך חברא אית ליה וחברא דחברך חברא אית ליה: מתני’. שנים שהוציאו שטר חוב זה על זה – אדמון אומר, אילו הייתי חייב לך, כיצד אתה לוה ממני? וחכ”א, זה גובה שטר חובו וזה גובה שטר חובו: גמ’. אתמר, שנים שהוציאו שטר חוב זה על זה – רב נחמן אמר זה גובה וזה גובה, רב ששת אמר הפוכי מטרתא למה לי? אלא זה עומד בשלו וזה עומד בשלו. דכולי עלמא עידית ועידית בינונית ובינונית זיבורית וזיבורית, ודאי הפוכי מטרתא הוא; כי פליגי דאית ליה לחד בינונית ולחד זיבורית – רב נחמן סבר זה גובה וזה גובה, קסבר בשלו הן שמין, אתי בעל זיבורית וגבי ליה לבינונית דהוה גביה עידית ואתא ההוא ושקיל זיבורית; ורב ששת אמר הפוכי מטרתא למה לי, קסבר בשל כל אדם הן שמין – סוף סוף כי אתי ההוא, בינונית דנפשיה קשקיל. ולרב נחמן, מאי חזית דאתי בעל זיבורית ברישא, ליתי בעל בינונית ברישא וליגבי זיבורית וליהדר וליגבי ניהליה? לא צריכא דקדים תבעיה. סוף סוף כי אתו למגבי בהדי הדדי קאתו? אלא לא צריכא דאית ליה לחד עידית ובינונית ואית ליה לחד זיבורית, מר סבר בשלו הן שמין ומר סבר בשל כל אדם הן שמין. תנן ‘וחכ”א זה גובה וזה גובה’? תרגמה רב נחמן אליבא דרב ששת, כגון שלוה זה לעשר וזה לחמש. ה”ד? אילימא ראשון לעשר ושני לחמש – בהא לימא אדמון אילו הייתי חייב לך כיצד אתה לוה ממני? הא לא מטא זמניה! אלא ראשון לחמש ושני לעשר, ה”ד? אי דמטא זמניה – מ”ט דרבנן? ואי דלא מטא זמניה – הא לא מטא זמניה, ומ”ט דאדמון? לא צריכא דאתא בההוא יומא דמשלם חמש, מר סבר עביד איניש דיזיף ליומיה, ומ”ס לא עביד איניש דיזיף ליומיה. רמי בר חמא אמר, הכא ביתמי עסקינן, דיתמי מיגבא גבי, אגבויי לא מגבינן מינייהו. והא ‘זה גובה וזה גובה’ קתני? זה גובה וזה ראוי לגבות ואין לו. אמר רבא, שתי תשובות בדבר; חדא, ד’זה גובה וזה גובה’ קתני, ועוד, לגבינהו ארעא ליתמי וליהדר וליגבינהו מינייהו, כדרב נחמן, דאמר ר”נ אמר רבה בר אבוה יתומים שגבו קרקע בחובת אביהן בעל חוב חוזר וגובה אותן מהן! קשיא. ולוקמה דאית להו ליתמי זיבורית ואית ליה לדידיה עידית ובינונית, דאזלי יתמי גבו בינונית ומגבו ליה זיבורית, דאי נמי בשל כל אדם הן שמין הא אין נפרעין מנכסי יתומים אלא מזיבורית? הני מילי היכא דלא תפס, אבל היכא דתפס – תפס: מתני’. שלש ארצות לנשואין, יהודה ועבר הירדן והגליל. אין מוציאין מעיר לעיר ומכרך לכרך, אבל באותה הארץ מוציאין מעיר לעיר ומכרך לכרך,
עמוד ב
אבל לא מעיר לכרך ולא מכרך לעיר. מוציאין מנוה הרעה לנוה היפה, אבל לא מנוה היפה לנוה הרעה. רשב”ג אומר, אף לא מנוה רעה לנוה יפה, מפני שהנוה היפה בודק: גמ’. בשלמא מכרך לעיר – דבכרך שכיחי כל מילי בעיר לא שכיחי כל מילי, אלא מעיר לכרך מ”ט? מסייע ליה לרבי יוסי בר חנינא, דא”ר יוסי בר חנינא, מנין שישיבת כרכים קשה? שנאמר (נחמיה יא ב) ‘ויברכו העם לכל האנשים המתנדבים לשבת בירושלים’: רשב”ג אומר כו’: מאי ‘בודק’? כדשמואל, דאמר שמואל שינוי וסת תחלת חולי מעים. כתוב בספר בן סירא, (משלי טו טו) ‘כל ימי עני רעים’. והאיכא שבתות וימים טובים? כדשמואל, דאמר שמואל שינוי וסת תחלת חולי מעים. ‘בן סירא אומר אף לילות, בשפל גגים גגו ובמרום הרים כרמו, ממטר גגים לגגו ומעפר כרמו לכרמים’: מתני’. הכל מעלין לארץ ישראל, ואין הכל מוציאין. הכל מעלין לירושלים, ואין הכל מוציאין. אחד האנשים ואחד הנשים. נשא אשה בא”י וגרשה בארץ ישראל – נותן לה ממעות ארץ ישראל. נשא אשה בא”י וגרשה בקפוטקיא – נותן לה ממעות ארץ ישראל. נשא אשה בקפוטקיא וגרשה בארץ ישראל – נותן לה ממעות ארץ ישראל. רבן שמעון בן גמליאל אומר, נותן לה ממעות קפוטקיא. נשא אשה בקפוטקיא וגרשה בקפוטקיא – נותן לה ממעות קפוטקיא: גמ’. ‘הכל מעלין’ לאתויי מאי? לאתויי עבדים. ולמאן דתני עבדים בהדיא, לאתויי מאי? לאתויי מנוה היפה לנוה הרעה. ‘ואין הכל מוציאין’ לאתויי מאי? לאתויי עבד שברח מחוצה לארץ לארץ, דאמרינן ליה זבניה הכא וזיל, משום ישיבת ארץ ישראל. ‘הכל מעלין לירושלים’ לאתויי מאי? לאתויי מנוה היפה לנוה הרעה. ‘ואין הכל מוציאין’ לאתויי מאי? לאתויי אפי’ מנוה הרעה לנוה היפה, ואיידי דתנא רישא ‘אין מוציאין’ תנא סיפא נמי ‘אין מוציאין’: ת”ר, הוא אומר לעלות והיא אומרת שלא לעלות – כופין אותה לעלות, ואם לאו – תצא בלא כתובה. היא אומרת לעלות והוא אומר שלא לעלות – כופין אותו לעלות, ואם לאו – יוציא ויתן כתובה. היא אומרת לצאת והוא אומר שלא לצאת – כופין אותה שלא לצאת, ואם לאו – תצא בלא כתובה. הוא אומר לצאת והיא אומרת שלא לצאת – כופין אותו שלא לצאת, ואם לאו – יוציא ויתן כתובה: נשא אשה כו’: הא גופא קשיא, קתני ‘נשא אשה בארץ ישראל וגרשה בקפוטקיא – נותן לה ממעות ארץ ישראל’, אלמא בתר שיעבודא אזלינן, אימא סיפא ‘נשא אשה בקפוטקיא וגרשה בארץ ישראל – נותן לה ממעות ארץ ישראל’, אלמא בתר גוביינא אזלינן? אמר רבה, מקולי כתובה שנו כאן. קסבר כתובה דרבנן: רבן שמעון בן גמליאל אומר נותן לה ממעות קפוטקיא: קסבר כתובה דאורייתא. [חסר בסוף הדף עקב מגבלות מקום]
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
