לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=232986
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=233097
כתובות דף קיב
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
והויא כמבי מיכסי עד אקרא דתולבנקי כ”ב פרסי, אורכא ופותיא שיתא פרסי. רבי חלבו ור’ עוירא ור’ יוסי בר חנינא איקלעו לההוא אתרא, אייתו קמייהו אפרסקא דהוה כאילפס כפר הינו, ואילפס כפר הינו כמה הוי? ה’ סאין, אכלו שליש והפקירו שליש ונתנו לפני בהמתן שליש. לשנה איקלע ר’ אלעזר להתם, ואייתו לקמיה, נקטו בידיה ואמר (תהילים קז לד) ‘ארץ פרי למלחה מרעת יושבי בה’. רבי יהושע בן לוי איקלע לגבלא, חזנהו להנהו קטופי דהוו קיימי כי עיגלי, אמר, עגלים בין הגפנים! אמרו ליה, קטופי נינהו! אמר, ארץ! ארץ! הכניסי פירותייך! למי את מוציאה פירותייך? לערביים הללו שעמדו עלינו בחטאתינו? לשנה איקלע ר’ חייא להתם, חזנהו דהוו קיימי כעיזי, אמר, עזים בין הגפנים! אמרו ליה, זיל! לא תעביד לן כי חברך!: תנו רבנן, בברכותיה של ארץ ישראל – בית סאה עושה חמשת ריבוא כורין, בישיבתה של צוען – בית סאה עושה שבעים כורין, דתניא, ‘אמר רבי מאיר, אני ראיתי בבקעת בית שאן בית סאה עושה שבעים כורין’, ואין לך מעולה בכל ארצות יותר מארץ מצרים, שנאמר (בראשית יג י) ‘כגן ה’ כארץ מצרים’, ואין לך מעולה בכל ארץ מצרים יותר מצוען דהוו מרבו בה מלכים, דכתיב (ישעיה ל ד) ‘כי היו בצוען שריו’, ואין לך טרשים בכל א”י יותר מחברון, דהוו קברי בה שיכבי, ואפילו הכי חברון מבונה על אחת משבעה בצוען, דכתיב (במדבר יג כב) ‘וחברון שבע שנים נבנתה לפני צוען מצרים’; מאי ‘נבנתה’? אילימא נבנתה ממש – אפשר אדם בונה בית לבנו קטן קודם שיבנה לבנו גדול, שנאמר (בראשית י ו) ‘ובני חם כוש ומצרים ופוט וכנען’? אלא שמבונה על אחת משבעה בצוען, והני מילי בטרשים, אבל שלא בטרשים חמש מאה, והני מילי שלא בברכותיה, אבל בברכותיה כתיב (בראשית כו יב) ‘ויזרע יצחק בארץ ההיא’ וגו’. תניא, ‘אמר רבי יוסי, סאה ביהודה היתה עושה חמש סאין – סאה קמח, סאה סלת, סאה סובין, סאה מורסין, וסאה קיבוריא’. א”ל ההוא צדוקי לר’ חנינא, יאה משבחיתו בה בארעכון – בית סאה אחת הניח לי אבא, ממנה משח, ממנה חמר, ממנה עיבור, ממנה קיטניות, ממנה רועות מקנתי. א”ל ההוא בר אמוראה לבר ארעא דישראל, האי [תאלתא] דקיימא אגודא דירדנא, כמה גדריתו מינה? אמר ליה, שיתין כורי. א”ל, אכתי לא עייליתו בה אחריבתוה! אנן מאה ועשרים כורי הוה גזרינן מינה! אמר ליה, אנא נמי מחד גיסא קאמינא לך. אמר רב חסדא, מאי דכתיב (ירמיה ג יט) ‘ואתן לך ארץ חמדה נחלת צבי’? למה ארץ ישראל נמשלה לצבי? לומר לך, מה צבי זה אין עורו מחזיק בשרו – אף ארץ ישראל אינה מחזקת פירותיה. דבר אחר, מה צבי זה קל מכל החיות – אף ארץ ישראל קלה מכל הארצות לבשל את פירותיה. אי מה צבי זה קל ואין בשרו שמן, אף ארץ ישראל קלה לבשל ואין פירותיה שמנים? תלמוד לומר ‘זבת חלב ודבש’ – שמנים מחלב ומתוקים מדבש. רבי אלעזר כי הוה סליק לארץ ישראל, אמר פלטי לי מחדא, כי סמכוהו אמר פלטי לי מתרתי, כי אותבוהו בסוד העיבור אמר פלטי לי מתלת, שנאמר (יחזקאל יג ט) ‘והיתה ידי אל הנביאים החוזים שוא וגו’, בסוד עמי לא יהיו’ – זה סוד עיבור, ‘ובכתב בית ישראל לא יכתבו’ – זה סמיכה, ‘ואל אדמת ישראל לא יבואו’ – כמשמעו. רבי זירא כי הוה סליק לא”י, לא אשכח מברא למעבר, נקט במצרא וקעבר. אמר ליה ההוא צדוקי, עמא פזיזא דקדמיתו פומייכו לאודנייכו! אכתי בפזיזותייכו קיימיתו! אמר ליה, דוכתא דמשה ואהרן לא זכו לה, אנא מי יימר דזכינא לה?: ר’ אבא מנשק כיפי דעכו, ר’ חנינא מתקן מתקליה, ר’ אמי ורבי אסי
עמוד ב
קיימי משמשא לטולא ומטולא לשמשא, ר’ חייא בר גמדא מיגנדר בעפרה, שנאמר (תהילים קב טו) ‘כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו’. אמר רבי זירא, אמר רבי ירמיה בר אבא, דור שבן דוד בא – קטיגוריא בתלמידי חכמים. כי אמריתה קמיה דשמואל, אמר, צירוף אחר צירוף, שנאמר (ישעיה ו יג) ‘ועוד בה עשיריה ושבה והיתה לבער’. תני רב יוסף, בזוזי ובזוזי דבזוזי. אמר רב חייא בר אשי, אמר רב, עתידין כל אילני סרק שבארץ ישראל שיטענו פירות, שנאמר (יואל ב כב) ‘כי עץ נשא פריו תאנה וגפן נתנו חילם’:
17 בספטמבר 2024
אין תגובות
