לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=232985
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=233096
כתובות דף קיא
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
[חסר בראש הדף עקב מגבלות מקום] אילפא מוסיף בה דברים – מעשה באחד שהיה מצטער על אשה אחת וביקש לירד, כיון ששמע כזאת גלגל בעצמו עד יום מותו; אף על פי שחכם גדול אתה – אינו דומה לומד מעצמו ללומד מרבו, וא”ת אין לך רב? יש לך רב, ומנו? רבי יוחנן; ואם אין אתה עולה – הזהר בשלשה דברים, אל תרבה בישיבה שישיבה קשה לתחתוניות, ואל תרבה בעמידה שעמידה קשה ללב, ואל תרבה בהליכה שהליכה קשה לעינים, אלא שליש בישיבה שליש בעמידה שליש בהילוך, כל ישיבה שאין עמה סמיכה עמידה נוחה הימנה’. עמידה ס”ד? והאמרת עמידה קשה ללב! אלא ישיבה
עמוד ב
שאין בה סמיכה – עמידה שיש בה סמיכה נוחה הימנה. ‘וכן אמרו, יצחק ושמעון ואושעיא אמרו דבר אחד – הלכה כר’ יהודה בפרדות, דתניא, רבי יהודה אומר, פרדה שתבעה אין מרביעין עליה לא סוס ולא חמור אלא מינה’. אמר רב נחמן בר יצחק, יצחק – זה רבי יצחק נפחא, שמעון – זה ר”ש בן פזי ואמרי לה ר”ל, אושעיא – זה רבי אושעיא ברבי. אמר ר’ אלעזר, עמי הארצות אינן חיים, שנאמר (ישעיה כו יד) ‘מתים בל יחיו’ וגו’. תניא נמי הכי, ‘מתים בל יחיו’, יכול לכל? ת”ל ‘רפאים בל יקומו’ – במרפה עצמו מדברי תורה הכתוב מדבר. א”ל ר’ יוחנן, לא ניחא למרייהו דאמרת להו הכי! ההוא במרפה עצמו לעבודת כוכבים הוא דכתיב. א”ל, מקרא אחר אני דורש, דכתיב (ישעיה כו יט) ‘כי טל אורות טליך וארץ רפאים תפיל’ – כל המשתמש באור תורה אור תורה מחייהו, וכל שאין משתמש באור תורה אין אור תורה מחייהו. כיון דחזייה דקמצטער, א”ל, רבי, מצאתי להן תקנה מן התורה – (דברים ד ד) ‘ואתם הדבקים בה’ אלהיכם חיים כולכם היום’, וכי אפשר לדבוקי בשכינה? והכתיב (דברים ד כד) ‘כי ה’ אלהיך אש אוכלה’! אלא כל המשיא בתו לתלמיד חכם והעושה פרקמטיא לתלמידי חכמים והמהנה תלמידי חכמים מנכסיו, מעלה עליו הכתוב כאילו מדבק בשכינה. כיוצא בדבר אתה אומר (דברים ל ו/טז/כ) ‘לאהבה את ה’ אלהיך ולדבקה בו’, וכי אפשר לאדם לידבק בשכינה? אלא כל המשיא בתו לתלמיד חכם והעושה פרקמטיא לתלמידי חכמים והמהנה תלמידי חכמים מנכסיו, מעלה עליו הכתוב כאילו מדבק בשכינה. א”ר חייא בר יוסף, עתידין צדיקים שמבצבצין ועולין בירושלים, שנאמר (תהילים עב טז) ‘ויציצו מעיר כעשב הארץ’, ואין ‘עיר’ אלא ירושלים, שנאמר (מלכים ב יט לד) ‘וגנותי אל העיר הזאת’. וא”ר חייא בר יוסף, עתידים צדיקים שיעמדו במלבושיהן, ק”ו מחטה; מה חטה שנקברה ערומה – יוצאה בכמה לבושין, צדיקים שנקברו בלבושיהן – על אחת כמה וכמה! וא”ר חייא בר יוסף, עתידה א”י שתוציא גלוסקאות וכלי מילת, שנאמר (תהילים עב טז) ‘יהי פסת בר בארץ’. ת”ר, ‘יהי פסת בר בארץ בראש הרים’, אמרו עתידה חטה שתתמר כדקל ועולה בראש הרים, ושמא תאמר יש צער לקוצרה? תלמוד לומר (תהילים עב טז) ‘ירעש כלבנון פריו’ – הקב”ה מביא רוח מבית גנזיו ומנשבה עליה ומשרה את סלתה, ואדם יוצא לשדה ומביא מלא פיסת ידו וממנה פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו. (דברים לב יד) ‘עם חלב כליות חטה’ – אמרו עתידה חטה שתהא כשתי כליות של שור הגדול, ואל תתמה, שהרי שועל קינן בלפת ושקלוהו ומצאו בו ששים ליטרין בליטרא של צפורי. תניא, אמר רב יוסף, מעשה בשיחין באחד שהניח לו אביו שלשה בדי חרדל, ונפשח אחד מהן ונמצאו בו תשעה קבין חרדל, ועציו סיככו בו סוכת יוצרין: אמר ר”ש בן תחליפא, קלח של כרוב הניח לנו אבא, והיינו עולים ויורדים בו בסולם. (דברים לב יד) ‘ודם ענב תשתה חמר’ – אמרו לא כעולם הזה העולם הבא, העולם הזה – יש בו צער לבצור ולדרוך, העולם הבא – מביא ענוה אחת בקרון או בספינה ומניחה בזוית ביתו ומספק הימנה כפטוס גדול ועציו מסיקין תחת התבשיל, ואין לך כל ענבה וענבה שאין בה שלשים גרבי יין, שנא’ (דברים לב יד) ‘ודם ענב תשתה חמר’, אל תקרי ‘חמר’ אלא ‘חומר’. כי אתא רב דימי אמר, מאי דכתיב (בראשית מט יא) ‘אוסרי לגפן עירה’? אין לך כל גפן וגפן שבא”י שאין צריך עיר אחת לבצור, (בראשית מט יא) ‘ולשורקה בני אתונו’ – אין לך כל אילן סרק שבא”י שאינו מוציא משוי שתי אתונות, ושמא תאמר אין בו יין? ת”ל (בראשית מט יא) ‘כבס ביין לבושו’, ושמא תאמר אינו אדום? ת”ל ‘ודם ענב תשתה חמר’, ושמא תאמר אינו מרוה? ת”ל ‘סותה’, ושמא תאמר אין בו טעם? ת”ל ‘חכלילי עינים מיין’ – כל חיך שטועמו אומר לי לי, ושמא תאמר לנערים יפה ולזקנים אינו יפה? ת”ל ‘ולבן שנים מחלב’, אל תיקרי ‘לבן שינים’ אלא ‘לבן שנים’. פשטיה דקרא במאי כתיב? כי אתא רב דימי אמר, אמרה כנסת ישראל לפני הקב”ה, רבונו של עולם, רמוז בעיניך דבסים מחמרא, ואחוי לי שיניך דבסים מחלבא! מסייע ליה לר’ יוחנן, דאמר ר’ יוחנן, טוב המלבין שינים לחבירו יותר ממשקהו חלב, שנאמר ‘ולבן שנים מחלב’, אל תקרי ‘לבן שינים’ אלא ‘לבון שינים’. רב חייא בר אדא מקרי דרדקי דר”ל הוה, איפגר תלתא יומי ולא אתא. כי אתא, א”ל, אמאי איפגרת? א”ל, דלית אחת הניח לי אבא, ובצרתי ממנה יום ראשון ג’ מאות אשכולות אשכול לגרב, יום שני בצרתי ג’ מאות אשכולות שתי אשכולות לגרב, יום שלישי בצרתי ממנה ג’ מאות אשכולות שלש אשכולות לגרב, והפקרתי יותר מחציה. א”ל, אי לאו דאיפגרת הוה עבדא טפי. רמי בר יחזקאל איקלע לבני ברק, חזנהו להנהו עיזי דקאכלן תותי תאיני, וקנטיף דובשא מתאיני וחלבא טייף מנייהו ומיערב בהדי הדדי; אמר, היינו זבת חלב ודבש. א”ר יעקב בן דוסתאי, מלוד לאונו שלשה מילין, פעם אחת קדמתי בנשף והלכתי עד קרסולי בדבש של תאינים. אמר ר”ל, לדידי חזי לי זבת חלב ודבש של צפורי והוי שיתסר מילין אשיתסר מילין. אמר רבה בר בר חנה, לדידי חזי לי זבת חלב ודבש של כל ארץ ישראל
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
