לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=232954
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=233065
כתובות דף פ
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
רבי אבא, אמרי בי רב, אפי’ שיגרא דתמרי. בעי רב ביבי, חובצא דתמרי מאי? תיקו. לא אכלה דרך כבוד מאי? אמר עולא, פליגי בה תרי אמוראי במערבא, חד אמר בכאיסר וחד אמר בכדינר. אמרי דייני דפומבדיתא, עבד רב יהודה עובדא בחבילי זמורות; רב יהודה לטעמיה, דאמר רב יהודה, אכלה ערלה שביעית וכלאים – ה”ז חזקה. א”ר יעקב, אמר רב חסדא, המוציא הוצאות על נכסי אשתו קטנה – כמוציא על נכסי אחר דמי; מ”ט? עבדו בה רבנן תקנתא כי היכי דלא ניפסדינהו: ההיא איתתא דנפלו לה ארבע מאה זוזי בי חוזאי, אזיל גברא, אפיק שית מאה, אייתי ארבע מאה. בהדי דקאתי, איצטריך ליה חד זוזא ושקל מנייהו. אתא לקמיה דר’ אמי, א”ל, מה שהוציא הוציא ומה שאכל אכל. אמרו ליה רבנן לר’ אמי, ה”מ היכא דקאכיל פירא, הא קרנא קאכיל, והוצאה היא! א”כ, הוה ליה הוציא ולא אכל – ישבע כמה הוציא ויטול: ישבע כמה הוציא ויטול: א”ר אסי, והוא שיש שבח כנגד הוצאה. למאי הלכתא? אמר אביי, שאם היה שבח יתר על הוצאה – נוטל את ההוצאה בלא שבועה. א”ל רבא, א”כ אתי לאיערומי? אלא אמר רבא, שאם היתה הוצאה יתירה על השבח – אין לו אלא הוצאה שיעור שבח ובשבועה. איבעיא להו, בעל שהוריד אריסין תחתיו מהו? אדעתא דבעל נחית – איסתליק ליה בעל איסתליקו להו, או דלמא אדעתא דארעא נחית וארעא כי קיימא לאריסי קיימא? מתקיף לה רבא בר רב חנן, מ”ש מהיורד לתוך שדה חבירו ונטעה שלא ברשות שמין לו וידו על התחתונה? התם ליכא איניש דטרח, הכא איכא בעל דטרח. מאי הוי עלה? אמר רב הונא בריה דרב יהושע, חזינן, אי בעל אריס הוא – איסתלק ליה בעל אסתלקו להו, אי בעל לאו אריס הוא – ארעא לאריסי קיימא. איבעיא להו, בעל שמכר קרקע לפירות מהו? מי אמרינן מאי דקני (לה) אקני, או דלמא כי תקינו ליה רבנן פירות לבעל
עמוד ב
משום רווח ביתא, אבל לזבוני לא? יהודה מר בר מרימר משמיה דרבא אמר, מה שעשה עשוי. רב פפא אמר משמי’ דרבא, לא עשה ולא כלום. אמר רב פפא, הא דיהודה מר בר מרימר לאו בפירוש אתמר אלא מכללא אתמר, דההיא איתתא דעיילה ליה לגברא תרתי אמהתא, אזל גברא נסיב איתתא אחריתי, עייל לה חדא מנייהו. אתאי לקמיה דרבא, צווחה, לא אשגח בה. מאן דחזא סבר משום דסבר מה שעשה עשוי, ולא היא, משום רווח ביתא – והא קא רווח. והלכתא, בעל שמכר קרקע לפירות – לא עשה ולא כלום. מ”ט? אביי אמר, חיישינן שמא תכסיף. רבא אמר, משום רווח ביתא. מאי בינייהו? איכא בינייהו ארעא דמקרב למתא, אי נמי בעל אריס הוא, אי נמי זוזי וקא עביד בהו עיסקא: מתני’. שומרת יבם שנפלו לה נכסים – מודים ב”ש וב”ה שמוכרת ונותנת וקיים. מתה, מה יעשו בכתובתה ובנכסים הנכנסין והיוצאין עמה? ב”ש אומרים יחלקו יורשי הבעל עם יורשי האב, וב”ה אומרי’ נכסים בחזקתן, וכתובה בחזקת יורשי הבעל, נכסים הנכנסים והיוצאים עמה בחזקת יורשי האב. הניח אחיו מעות – ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות. פירות התלושין מן הקרקע – ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות. המחוברין בקרקע – אמר ר”מ, שמין אותן כמה הן יפין בפירות וכמה הן יפין בלא פירות, והמותר ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות. וחכ”א, פירות המחוברין בקרקע – שלו, התלושין מן הקרקע – כל הקודם זכה בהן; קדם הוא – זכה, קדמה היא – ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות. כנסה – הרי היא כאשתו לכל דבר, בלבד שתהא כתובתה על נכסי בעלה הראשון. לא יאמר לה הרי כתובתיך מונחת על השלחן, אלא כל נכסיו אחראין לכתובתה. וכן לא יאמר אדם לאשתו הרי כתובתיך מונחת על השלחן, אלא כל נכסיו אחראין לכתובתה. גירשה – אין לה אלא כתובה. החזירה – הרי היא ככל הנשים, ואין לה אלא כתובה בלבד: גמ’. איבעיא להו, שומרת יבם שמתה – מי קוברה? יורשי הבעל קברי לה דקא ירתי כתובה, או דלמא יורשי האב קברי לה דקא ירתי נכסים הנכנסין והיוצאין עמה? אמר רב עמרם, תא שמע דתניא, ‘שומרת יבם שמתה
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
