לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=232949
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=233060
כתובות דף עה
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
(יהושע ט יח) ‘ולא הכום בני ישראל כי נשבעו להם נשיאי העדה’. וכמה רבים? רב נחמן בר יצחק אמר, שלשה; ימים – שנים, רבים – שלשה. ר’ יצחק אמר, עשרה, ‘עדה’ כתיב בהו. ‘ר”מ אומר, כל נדר שצריך חקירת חכם – לא יחזיר; ר’ אלעזר אומר, לא אסרו צריך אלא מפני שאינו צריך’. במאי קמיפלגי? רבי מאיר סבר, אדם רוצה שתתבזה אשתו בב”ד. ר’ אלעזר סבר, אין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב”ד. רבא אמר, הכא באשה חשובה עסקינן, דאמר, לא ניחא לי דאיתסר בקרובותיה. אי הכי, סיפא דקתני ‘אבל הוא שהלך אצל חכם והתירו אצל רופא וריפא אותו מקודשת’, ליתני ‘אינה מקודשת’ ולימא הכא באדם חשוב עסקינן דאמרה לא ניחא לי דאיתסר בקריביה? איהי – בכל דהו ניחא לה, כדריש לקיש, דאמר ר”ל, טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו. אביי אמר, דשומשמנא גברא – כורסיה בי חראתא רמי לה. רב פפא אמר, דנפסא גברא – תיקרייה בסיפי בבא ותיתיב. רב אשי אמר, דקלסא גברא – לא בעי טלפחי לקידרא. תנא, ‘וכולן מזנות ותולות בבעליהן’: כל מומין שפוסלין וכו’: תנא, ‘הוסיפו עליהן זיעה ושומא וריח הפה’. והני בכהני לא פסלי? והתנן ‘הזקן והחולה והמזוהם’, ותנן ‘מומין אלו בין קבועין בין עוברין פסולין באדם’? א”ר יוסי בר’ חנינא, לא קשיא, כאן בזיעה עוברת כאן בזיעה שאינה עוברת. רב אשי אמר, זיעה אמזוהם קא רמית? התם גבי כהנים אפשר לעברה בקיוהא דחמרא, ומריח הפה נמי אפשר דנקט פילפלא בפומיה ועביד עבודה, אבל גבי אשה לא אפשר. האי שומא היכי דמיא? אי דאית בה שער – הכא והכא פסלה, אי דלא אית בה שער – אי שומא גדולה היא הכא והכא פסלה, אי שומא קטנה היא הכא והכא לא פסלה, דתניא, ‘שומא שיש בה שער – ה”ז מום; אין בה שער – גדולה ה”ז מום, קטנה אין זה מום, ואיזוהי גדולה? פירש רשב”ג, עד כאיסר האיטלקי’! א”ר יוסי בר’ חנינא, בעומדת על פדחתה. פדחתה? ראה וניפייס הוא! א”ר פפא, בעומדת לה תחת כפה של ראשה, וזימנין דמתחזיא וזימנין דלא מתחזיא. א”ר חסדא, הא מילתא מגברא רבה שמיע לי, ומנו? ר’ שילא, נשכה כלב ונעשה מקומו צלקת – הרי זה מום. א”ר חסדא, קול עבה באשה – ה”ז מום, שנאמר (שיר השירים ב יד) ‘כי קולך ערב ומראך נאוה’: תני ר’ נתן ביראה, בין דדי אשה טפח. סבר רב אחא בריה דרבא קמיה דרב אשי למימר, טפח למעליותא. א”ל רב אשי, גבי מומין תניא, וכמה? אמר אביי, שלש אצבעות. תניא, ר’ נתן אומר, כל אשה שדדיה גסין משל חברותיה – ה”ז מום. וכמה? א”ר מיישא בר בריה דרבי יהושע בן לוי משמיה דר’ יהושע בן לוי, טפח. ומי איכא כי האי גוונא? אין, דאמר רבה בר בר חנה, אני ראיתי ערביא אחת שהפשילה דדיה לאחוריה והניקה את בנה. (תהילים פז ה) ‘ולציון יאמר איש ואיש יולד בה והוא יכוננה עליון’ – א”ר מיישא בר בריה דר’ יהושע בן לוי, אחד הנולד בה ואחד המצפה לראותה. אמר אביי, וחד מינייהו עדיף כתרי מינן. אמר רבא, וחד מינן כי סליק להתם עדיף כתרי מינייהו, דהא רבי ירמיה דכי הוה הכא לא הוה ידע מאי קאמרי רבנן, כי סליק להתם קרי לן בבלאי טפשאי: מתני’. היו בה מומין ועודה בבית אביה – האב צריך להביא ראיה שמשנתארסה היו בה מומין הללו ונסתחפה שדהו. נכנסה לרשות הבעל – הבעל צריך להביא ראיה שעד שלא נתארסה היו בה מומין אלו והיה מקחו מקח טעות, דברי ר”מ. וחכמים אומרים, במה דברים אמורים? במומין שבסתר,
עמוד ב
אבל במומין שבגלוי אינו יכול לטעון. ואם יש מרחץ באותה העיר, אף מומין שבסתר אינו יכול לטעון, מפני שהוא בודקה בקרובותיו: גמ’. טעמא דמייתי האב ראיה, הא לא מייתי האב ראיה – הבעל מהימן; מני? רבי יהושע היא, דאמר לא מפיה אנו חיין. אימא סיפא, ‘נכנסה לרשות הבעל הבעל צריך להביא ראיה’, טעמא דמייתי הבעל ראיה, הא לא מייתי הבעל ראיה – האב מהימן; אתאן לר”ג דאמר נאמנת? א”ר אלעזר, תברא, מי ששנה זו לא שנה זו. אמר רבא, לא תימא רבי יהושע לא אזיל בתר חזקה דגופא כלל, אלא כי לא אזיל ר’ יהושע בתר חזקה דגופא היכא דאיכא חזקה דממונא, אבל היכא דליכא חזקה דממונא – אזיל רבי יהושע בתר חזקה דגופא, דתניא, ‘אם בהרת קודם לשער לבן – טמא, אם שער לבן קודם לבהרת – טהור, ספק – טמא, ור’ יהושע אומר כהה’. מאי ‘כהה’? אמר רבה, כהה טהור. רבא אמר, רישא כאן נמצאו וכאן היו, סיפא נמי כאן נמצאו וכאן היו. איתיביה אביי, ‘נכנסה לרשות הבעל הבעל צריך להביא ראיה שעד שלא תתארס היו בה מומין אלו והיה מקחו מקח טעות’; עד שלא תתארס – אין, משתתארס – לא, ואמאי? לימא כאן נמצאו וכאן היו! א”ל, משנתארסה – משום דאיכא למימר חזקה אין אדם שותה בכוס אא”כ בודקו, והאי ראה וניפייס הוא. אי הכי, עד שלא תתארס נמי? אלא אמרינן חזקה אין אדם מיפייס במומין, הכא נמי חזקה אין אדם מיפייס במומין! אלא משנתארסה – משום דאיכא תרתי, חזקה העמד הגוף על חזקתו, וחזקה אין אדם שותה בכוס אא”כ בודקו והאי ראה וניפייס הוא. מאי אמרת? חזקה אין אדם מיפייס במומין? הוי
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
