לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=232940
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=233051
כתובות דף סו
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
דמעשה ידיה היא – אמר רבי עקיבא לעצמה, מציאתה לא כ”ש? דתנן ‘קונם שאני עושה לפיך אינו צריך להפר; רבי עקיבא אומר יפר שמא תעדיף עליו יותר מן הראוי לו’! אלא איפוך, ‘מציאת האשה לבעלה; רבי עקיבא אומר לעצמה’. והא כי אתא רבין אמר רבי יוחנן בהעדפה שלא על ידי הדחק כולי עלמא לא פליגי דבעל, הוי כי פליגי בהעדפה שעל ידי הדחק – תנא קמא סבר לבעלה ורבי עקיבא סבר לעצמה? אמר רב פפא, מציאתה כהעדפה שעל ידי הדחק דמי, פלוגתא דרבי עקיבא ורבנן. בעי רב פפא, עשתה לו שתים בבת אחת מהו? בעי רבינא, שלשה או ד’ בבת אחת מהו? תיקו: בושתה ופגמה: מתקיף לה רבא בר רב חנן, אלא מעתה בייש סוסתו של חבירו, ה”נ דבעי למיתן ליה בושת? וסוס בר בושת הוא? אלא רקק בבגדו של חבירו, הכי נמי דבעי למיתן ליה בושת? וכי תימא הכי נמי, והתנן ‘רקק והגיע בו הרוק ופרע ראש האשה והעביר טליתו ממנו – חייב ליתן לו ארבע מאות זוז’, ואמר רב פפא לא שנו אלא בו אבל בבגדו פטור? בבגדו לית ליה זילותא, אשתו אית לה זילותא. אמר ליה רבינא לרב אשי, אלא מעתה בייש עני בן טובים, דאית להו זילותא לכולהו בני משפחה, ה”נ דבעי למיתן להו בושת לכל בני משפחה? א”ל, התם לאו גופייהו, הכא אשתו גופיה הואי: מתני’. הפוסק מעות לחתנו ומת חתנו, אמרו חכמים, יכול הוא שיאמר, לאחיך הייתי רוצה ליתן ולך אי אפשי ליתן. פסקה להכניס לו אלף דינר – הוא פוסק כנגדן חמש עשרה מנה, וכנגד השום – הוא פוסק פחות חומש. שום במנה ושוה מנה – אין לו אלא מנה. שום במנה – היא נותנת שלשים ואחד סלע ודינר, ובארבע מאות – היא נותנת חמש מאות. מה
עמוד ב
שחתן פוסק, הוא פוסק פחות חומש: גמ’. תנו רבנן, אין צריך לומר ראשון תלמיד חכם ושני עם הארץ, אלא אפילו ראשון עם הארץ ושני תלמיד חכם – יכול לומר לאחיך הייתי רוצה ליתן לך אי אפשי ליתן: פסקה להכניס לו אלף דינר כו’: היינו רישא? תנא שומא רבה וקתני שומא זוטא, תנא שומא דידיה וקתני שומא דידה: מתני’. פסקה להכניס לו כספים – סלעה נעשה ששה דינרין. החתן מקבל עליו עשרה דינרים לקופה לכל מנה ומנה. רבן שמעון בן גמליאל אומר, הכל כמנהג המדינה: גמ’. היינו פוסק כנגדם חמשה עשר מנה? תנא עסקא רבה ותנא עסקא זוטא. וצריכא, דאי תנא עסקא רבה – דנפיש רווחא, אבל עסקא זוטא דזוטר רווחא אימא לא, צריכא. ואי אשמעינן עסקא זוטא – דזוטר זיונא, אבל עסקא רבה דנפיש זיונא אימא לאף צריכא: החתן מקבל עליו עשרה דינר לקופה: מאי קופה? אמר רב אשי, קופה של בשמים. ואמר רב אשי, לא נאמרו דברים הללו אלא בירושלים. בעי רב אשי, במנה הנישום או במנה המתקבל? את”ל מנה המתקבל – יום ראשון או כל יום ויום? את”ל כל יום ויום – שבת ראשונה או כל שבת ושבת? את”ל כל שבת ושבת – חדש ראשון או כל חדש וחדש? את”ל כל חדש וחדש – שנה ראשונה או כל שנה ושנה? תיקו. א”ר יהודה, אמר רב, מעשה בבתו של נקדימון בן גוריון שפסקו לה חכמים ארבע מאות זהובים לקופה של בשמים לבו ביום; אמרה להם, כך תפסקו לבנותיכם, וענו אחריה אמן: ת”ר, מעשה ברבן יוחנן בן זכאי שהיה רוכב על החמור והיה יוצא מירושלים והיו תלמידיו מהלכין אחריו, ראה ריבה אחת שהיתה מלקטת שעורים מבין גללי בהמתן של ערביים, כיון שראתה אותו – נתעטפה בשערה ועמדה לפניו, אמרה לו, רבי, פרנסני! אמר לה, בתי, מי את? אמרה לו, בת נקדימון בן גוריון אני! אמר לה, בתי, ממון של בית אביך היכן הלך? אמרה לו, רבי, לא כדין מתלין מתלא בירושלים ‘מלח ממון חסר’, ואמרי לה ‘חסד’? ושל בית חמיך היכן הוא? אמרה לו, בא זה ואיבד את זה! אמרה לו, רבי, זכור אתה כשחתמת על כתובתי? אמר להן לתלמידיו, זכור אני כשחתמתי על כתובתה של זו, והייתי קורא בה אלף אלפים דינרי זהב מבית אביה חוץ משל חמיה. בכה רבן יוחנן בן זכאי ואמר, אשריכם ישראל! בזמן שעושין רצונו של מקום אין כל אומה ולשון שולטת בהם, ובזמן שאין עושין רצונו של מקום מוסרן ביד אומה שפלה, ולא ביד אומה שפלה אלא ביד בהמתן של אומה שפלה. ונקדימון בן גוריון לא עבד צדקה? והתניא ‘אמרו עליו על נקדימון בן גוריון כשהיה יוצא מביתו לבית המדרש כלי מילת היו
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
