לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=232931
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=233042
כתובות דף נז
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
אירכס כתובתה. אתו לקמיה דרב יוסף, אמר להו, הכי אמר רב יהודה אמר שמואל, זו דברי ר’ מאיר, אבל חכמים אומרים משהא אדם את אשתו שתים ושלש שנים בלא כתובה. אמר ליה אביי, והא אמר רב נחמן אמר שמואל הלכה כרבי מאיר בגזירותיו? אי הכי זיל כתוב לה. כי אתא רב דימי אמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא, מחלוקת בתחלה, אבל בסוף לדברי הכל אינה מוחלת. ורבי יוחנן אמר, בין בזו ובין בזו מחלוקת. אמר רבי אבהו, לדידי מיפרשא לי מיניה דרבי יוחנן, דאנא ורבי יהושע בן לוי לא פלגינן אהדדי; מאי בתחלה דקאמר רבי יהושע בן לוי – תחלת חופה, ומאי סוף – סוף ביאה, וכי קאמינא אנא בין בזו ובין בזו מחלוקת – תחלת חופה, וסוף חופה דהיא תחילת ביאה. כי אתא רבין אמר רבי שמעון בן פזי, אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא, מחלוקת לבסוף, אבל בתחלה דברי הכל מוחלת. ורבי יוחנן אמר, בין בזו ובין בזו מחלוקת. אמר רבי אבהו, לדידי מיפרשא לי מיניה דרבי יוחנן, דאנא ורבי יהושע בן לוי לא פלגינן אהדדי; מאי לבסוף דאמר רבי יהושע בן לוי? סוף חופה, ומאי תחלה? תחלת חופה, וכי קאמינא אנא בין בזו בין בזו מחלוקת – תחלת ביאה וסוף ביאה. אמר רב פפא, אי לאו דאמר רבי אבהו לדידי מיפרשא לי מיניה דרבי יוחנן דאנא ורבי יהושע בן לוי לא פלגינן אהדדי – הוה אמינא רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי פליגי, רב דימי ורבין לא פליגי; מאי סוף דקאמר רבין? סוף חופה, ומאי תחלה דקאמר רב דימי? תחלת ביאה. מאי קמ”ל? הא קמ”ל דפליגי תרי אמוראי אטעמא דנפשייהו, ולא פליגי תרי אמוראי אליבא דחד אמורא: מתני’. נותנין לבתולה שנים עשר חודש משתבעה הבעל לפרנס את עצמה. וכשם שנותנין לאשה, כך נותנין לאיש לפרנס את עצמו. ולאלמנה שלשים יום. הגיע זמן ולא נישאו – אוכלות משלו ואוכלות בתרומה. רבי טרפון אומר, נותנין לה הכל תרומה. רבי עקיבא אומר, מחצה חולין ומחצה תרומה. היבם אינו מאכיל בתרומה. עשתה ששה חדשים בפני הבעל וששה חדשים בפני היבם, ואפילו כולן בפני הבעל חסר יום אחד בפני היבם, או כולן בפני היבם חסר יום אחד בפני הבעל – אינה אוכלת בתרומה. זו משנה ראשונה. בית דין של אחריהן אמרו,
עמוד ב
אין האשה אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה: גמ’. מנא הני מילי? אמר רב חסדא, דאמר קרא (בראשית כד נה) ‘ויאמר אחיה ואמה תשב הנערה אתנו ימים או עשור’; מאי ‘ימים’? אילימא תרי יומי, משתעי איניש הכי? אמרו ליה תרי יומי, אמר להו לא, אמרו ליה עשרה יומי? אלא מאי ‘ימים’? שנה, דכתיב (ויקרא כה כט) ‘ימים תהיה גאולתו’. ואימא חדש, דכתיב (במדבר יא כ) ‘עד חדש ימים’? אמרי דנין ‘ימים’ סתם מ’ימים’ סתם, ואין דנין ‘ימים’ סתם מ’ימים’ שנאמר בהן ‘חדש’. אמר רבי זירא, תנא, ‘קטנה בין היא ובין אביה יכולין לעכב’. בשלמא איהי מצי מעכבא, אלא אביה – אי איהי ניחא לה אביה מאי נפקא ליה מינה? סבר השתא לא ידעה, למחר מימרדא ונפקא ואתיא ונפלה עילואי. אמר רבי אבא בר לוי, אין פוסקין על הקטנה להשיאה כשהיא קטנה, אבל פוסקין על הקטנה להשיאה כשהיא גדולה. פשיטא! מהו דתימא ליחוש דלמא מעיילא פחדא מהשתא וחלשה, קא משמע לן. אמר רב הונא, בגרה יום אחד ונתקדשה – נותנין לה שלשים יום כאלמנה. מיתיבי, ‘בגרה הרי היא כתבועה’; מאי לאו כתבועה דבתולה? לא, כתבועה דאלמנה. תא שמע, ‘בוגרת ששהתה שנים עשר חדש – רבי אליעזר אומר הואיל וחייב בעלה במזונותיה יפר’? אימא ‘בוגרת וששהתה שנים עשר חודש – רבי אליעזר אומר הואיל ובעלה חייב במזונותיה יפר’. תא שמע, ‘המארס את הבתולה, בין שתבעה הבעל והיא מעכבת ובין שתבעה היא ובעל מעכב – נותנין לה שנים עשר חדש משעת תביעה אבל לא משעת אירוסין, ובגרה הרי היא כתבועה, כיצד? בגרה יום אחד ונתקדשה – נותנין לה שנים עשר חדש ולארוסה שלשים יום’? תיובתא דרב הונא תיובתא. מאי ‘ולארוסה שלשים יום’? אמר רב פפא, הכי קאמר, בוגרת שעברו עליה שנים עשר חדש בבגרות ונתקדשה – נותנין לה שלשים יום כאלמנה: הגיע זמן ולא נישאו: אמר עולא, דבר תורה ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה, שנאמר (ויקרא כב יא) ‘וכהן כי יקנה נפש קנין כספו’, והאי נמי קנין כספו הוא; מה טעם אמרו אינה אוכלת? שמא ימזגו לה כוס בבית אביה ותשקה לאחיה ולאחותה. אי הכי הגיע זמן ולא נישאו נמי? התם דוכתא מייחד לה. אלא מעתה לקיט כהן לישראל לא ליכול בתרומה, דלמא אתו למיכל בהדיה? השתא מדידהו ספו ליה, מדידיה אכלי? רב שמואל בר רב יהודה אמר, משום סימפון. אי הכי נכנסה לחופה ולא נבעלה נמי? התם מיבדק בדיק לה והדר מעייל. אלא מעתה עבד כהן שלקחו מישראל לא ליכול בתרומה משום סימפון? סימפון בעבדים ליכא; דאי דאבראי – הא קחזי ליה, ואי דגואי – למלאכה קא בעי, ושבסתר – לא איכפת ליה, נמצא גנב או
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
