לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=232928
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=233039
כתובות דף נד
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
כיון דלית לה כתובה לית לה מזוני, או דלמא אמה דעבדא איסורא – קנסוה רבנן, איהי דלא עבדא איסורא – לא קנסוה רבנן? תיקו. בעי רבא, בת ארוסה, יש לה מזונות או אין לה מזונות? כיון דאית לה כתובה אית לה, או דלמא כיון דלא תקינו רבנן כתובה עד שעת נישואין לית לה? תיקו: בעי רב פפא, בת אנוסה, יש לה מזונות או אין לה מזונות? אליבא דרבי יוסי ברבי יהודה לא תיבעי לך – דאמר יש לה כתובה מנה; כי תיבעי לך אליבא דרבנן דאמרי יצא כסף קנסה בכתובתה, מאי? כיון דלית לה כתובה לית לה מזוני, או דלמא כתובה טעמא מאי? כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה, והא לא מצי מפיק לה? תיקו: את תהא יתבא בביתי וכו’: תני רב יוסף, ‘בביתי’, ולא בביקתי; אבל מזוני אית לה. מר בר רב אשי אמר, אפילו מזוני נמי לית לה. ולית הלכתא כמר בר רב אשי. אמר רב נחמן, אמר שמואל, תבעוה להנשא ונתפייסה – אין לה מזונות. הא לא נתפייסה יש לה מזונות? אמר רב ענן, לדידי מפרשא לי מיניה דמר שמואל, אמרה מחמת פלוני בעלי – יש לה מזונות; מחמת בני אדם שאינן מהוגנין לה – אין לה מזונות. אמר רב חסדא, זינתה אין לה מזונות. אמר רב יוסף, כיחלה ופירכסה אין לה מזונות. מאן דאמר זינתה – כל שכן כיחלה ופירכסה, מאן דאמר כיחלה ופירכסה – אבל זינתה אית לה, מאי טעמא? יצר אנסה. ולית הלכתא ככל הני שמעתתא, אלא כי הא דאמר רב יהודה, אמר שמואל, התובעת כתובתה בבית דין אין לה מזונות. ולא? והתניא ‘מכרה כתובתה ומשכנה כתובתה, עשתה כתובתה אפותיקי לאחר – אין לה מזונות’; הני אין, אבל תובעת לא? הני – בין בבית דין בין שלא בבית דין, תובעת – בבית דין אין שלא בב”ד לא: וכך היו אנשי ירושלים וכו’: אתמר, רב אמר הלכה כאנשי יהודה, ושמואל אמר הלכה כאנשי גליל. בבל וכל פרוודהא נהוג כרב, נהרדעא וכל פרוודהא נהוג כשמואל. ההיא בת מחוזא דהות נסיבא לנהרדעא, אתו לקמיה דרב נחמן, שמעה לקלה דבת מחוזא היא, אמר להו, בבל וכל פרוודהא נהוג כרב. אמרו ליה, והא לנהרדעא נסיבא? אמר להו, אי הכי נהרדעא וכל פרוודהא נהוג כשמואל. ועד היכא נהרדעא? עד היכא דסגי קבא דנהרדעא. איתמר, אלמנה, רב אמר שמין מה שעליה, ושמואל אמר אין שמין מה שעליה. אמר רב חייא בר אבין, וחילופה בלקיט. רב כהנא מתני, וכן בלקיט, ומנח בה סימנא ‘יתמא וארמלתא שלח ופוק’. אמר רב נחמן, אע”ג דתנן במתניתין כוותיה דשמואל, הלכתא כוותיה דרב, דתנן ‘אחד המקדיש נכסיו ואחד המעריך את עצמו – אין לו לא בכסות אשתו ולא בכסות בניו ולא בצבע שצבע לשמן ולא בסנדלים חדשים שלקח ‘. אמר ליה רבא לרב נחמן, וכי מאחר דתנן מתניתין כוותיה דשמואל, אמאי הלכתא כוותיה דרב? אמר ליה, לכאורה כשמואל רהיטא, כי מעיינת בה הלכתא כוותיה דרב, מאי טעמא? כי אקני לה אדעתא למיקם קמיה, אדעתא למשקל ולמיפק לא אקני לה: כלתא דבי בר אלישיב הוה קא תבעה כתובתה מיתמי. הוה קא ממטי להו לבי דינא. אמרי, זילא לן מילתא דתיזלי הכי. אזלא לבישתינהו ואיכסתינהו לכוליה מנא. אתו לקמיה דרבינא, אמר להו, הלכתא כוותיה דרב, דאמר אלמנה שמין מה שעליה. ההוא דאמר להו נדוניא לברת, זל נדוניא, א”ר אידי בר אבין, פורנא ליתמי. ההוא דאמר להו
עמוד ב
‘ארבע מאה זוזי מן חמרא לברת’, אייקר חמרא, אמר רב יוסף, רווחא ליתמי. קריביה דרבי יוחנן הוה להו איתת אבא דהוה קמפסדה מזוני, אתו לקמיה דרבי יוחנן, אמר להו, איזילו ואמרו ליה לאבוכון דנייחד לה ארעא למזונה. אתו לקמיה דריש לקיש, אמר להו, כל שכן שריבה לה מזונות! אמרו ליה, והא רבי יוחנן לא אמר הכי? אמר להו, זילו הבו לה, ואי לא מפיקנא לכו רבי יוחנן מאונייכו! אתו לקמיה דרבי יוחנן, אמר להו, מה אעשה? שכנגדי חלוק עלי! אמר רבי אבהו, לדידי מפרשא לי מיניה דרבי יוחנן; אמר ‘למזונות’ – ריבה לה מזונות, אמר ‘במזונות’ – קצץ לה מזונות:
פרק חמישי אף על פי
מתני’. אף על פי שאמרו בתולה גובה מאתים ואלמנה מנה, אם רצה להוסיף אפי’ מאה מנה יוסיף. נתארמלה או נתגרשה בין מן הארוסין בין מן הנשואין – גובה את הכל. רבי אלעזר בן עזריה אומר, מן הנשואין – גובה את הכל, מן האירוסין – בתולה גובה מאתים ואלמנה מנה, שלא כתב לה אלא על מנת לכונסה. רבי יהודה אומר, אם רצה כותב לבתולה שטר של מאתים והיא כותבת התקבלתי ממך מנה, ולאלמנה מנה והיא כותבת התקבלתי ממך חמשים זוז. רבי מאיר אומר, כל הפוחת לבתולה ממאתים ולאלמנה ממנה – הרי זו בעילת זנות: גמ’. פשיטא! מהו דתימא קיצותא עבדו רבנן שלא לבייש את מי שאין לו, קמ”ל: [אם רצה להוסיף כו’]: ‘רצה לכתוב לה’ לא קתני, אלא ‘רצה להוסיף’; מסייע ליה לר’ איבו אמר רבי ינאי, דאמר ר’ איבו אמר רבי ינאי, תנאי כתובה ככתובה דמי, נפקא מינה למוכרת ולמוחלת, למורדת ולפוגמת, לתובעת ולעוברת על דת,
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
