לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=232914
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=233025
כתובות דף מ
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
להא מילתא נמי ליגמרו מהדדי! אמר קרא (שמות כב טו) ‘מהר ימהרנה לו לאשה’; ‘לו’ – מדעתו: כיצד שותה בעציצו כו’: אמר רב כהנא, אמריתא לשמעתא קמיה דרב זביד מנהרדעא, ניתי עשה ונדחה ל”ת? אמר לי, היכא אמרינן ניתי עשה ונידחי ל”ת – כגון מילה בצרעת, דלא אפשר לקיומיה לעשה, אבל הכא אי אמרה דלא בעינא מי איתיה לעשה כלל?: מתני’. יתומה שנתארסה ונתגרשה, ר’ אלעזר אומר, האונס חייב והמפתה פטור: גמ’. אמר רבה בר בר חנה, אמר ר’ יוחנן, ר”א בשיטת ר”ע רבו אמרה, דאמר יש לה קנס וקנסה לעצמה. ממאי? מדקתני ‘יתומה ר”א אומר האונס חייב והמפתה פטור’; יתומה פשיטא! אלא הא קמ”ל דנערה שנתארסה ונתגרשה כיתומה, מה יתומה לעצמה – אף נערה שנתארסה ונתגרשה לעצמה. א”ר זירא, אמר רבה בר שילא, אמר רב המנונא סבא, א”ר אדא בר אהבה, אמר רב, הלכה כר’ אלעזר. קרי רב עליה דרבי אלעזר ‘טובינא דחכימי’: מתני’. איזהו בושת? הכל לפי המבייש והמתבייש. פגם – רואין אותה כאילו היא שפחה נמכרת בשוק, כמה היתה יפה וכמה היא יפה. קנס שוה בכל אדם. וכל שיש לו קצבה מן התורה שוה בכל אדם: גמ’. ואימא חמשים סלעים אמר רחמנא מכל מילי? א”ר זירא, יאמרו בעל בת מלכים חמשים, בעל בת הדיוטות חמשים? א”ל אביי, אי הכי גבי עבד נמי, יאמרו עבד נוקב מרגליות שלשים, עבד עושה
עמוד ב
מעשה מחט שלשים? אלא א”ר זירא, אילו באו עליה שנים אחד כדרכה ואחד שלא כדרכה, יאמרו בעל שלימה חמשים, בעל פגומה חמשים? א”ל אביי, אי הכי גבי עבד נמי, יאמרו עבד בריא שלשים, עבד מוכה שחין שלשים? אלא אמר אביי, אמר קרא (דברים כב כט) ‘תחת אשר עינה’, הני תחת אשר עינה, מכלל דאיכא בושת ופגם. רבא אמר, אמר קרא (דברים כב כט) ‘ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה חמשים כסף’ – הנאת שכיבה נ’, מכלל דאיכא בושת ופגם. ואימא לדידה? א”ק (במדבר ל יז) ‘בנעוריה בית אביה’ – כל שבח נעוריה לאביה. ואלא הא דאמר רב הונא אמר רב מנין שמעשה הבת לאביה? שנאמר (שמות כא ז) ‘וכי ימכור איש את בתו לאמה’ – מה אמה מעשה ידיה לרבה אף בת מעשה ידיה לאביה, למה לי? תיפוק ליה מ’בנעוריה בית אביה’! אלא ההיא בהפרת נדרים הוא דכתי’! וכי תימא נילף מיניה? ממונא מאיסורא לא ילפינן! וכי תימא נילף מקנסא, ממונא מקנסא לא ילפינן! אלא מסתברא דאביה הוי, דאי בעי מסר לה למנוול ומוכה שחין: פגם רואין אותה כאילו היא שפחה נמכרת: היכי שיימינן לה? אמר אבוה דשמואל, אומדין כמה אדם רוצה ליתן בין שפחה בתולה לשפחה בעולה לשמשו. שפחה בעולה לשמשו? מאי נפקא ליה מינה? אלא בין שפחה בעולה לשפחה שאינה בעולה להשיאה לעבדו. ולעבדו מאי נפקא ליה מינה? בעבד שיש לו לרבו קורת רוח הימנו: מתני’. כל מקום שיש מכר אין קנס, וכל מקום שיש קנס אין מכר. קטנה יש לה מכר ואין לה קנס, נערה יש לה קנס ואין לה מכר. הבוגרת אין לה לא מכר ולא קנס: גמ’. אמר רב יהודה, אמר רב, זו דברי ר”מ, אבל חכמים אומרים יש לה קנס במקום מכר, דתניא, ‘קטנה מבת יום אחד ועד שתביא שתי שערות – יש לה מכר ואין לה קנס, משתביא שתי שערות עד שתיבגר – יש לה קנס ואין לה מכר, דברי ר”מ, שהיה ר”מ אומר, כ”מ שיש מכר אין קנס וכ”מ שיש קנס אין מכר, וחכמים אומרים קטנה מבת ג’ שנים ויום אחד ועד שתיבגר יש לה קנס’; קנס – אין, מכר – לא? אימא ‘אף קנס במקום מכר’. א”ר חסדא, מ”ט דר”מ? א”ק (דברים כב) ‘ולו תהיה לאשה’ – במהוה עצמה הכתוב מדבר. ורבנן? אמר ר”ל, א”ק ‘נערה’, אפילו קטנה במשמע. שמעה רב פפא בריה דרב חנן מבי כלוחית, אזל אמרה קמיה דרב שימי בר אשי. א”ל, אתון אהא מתניתו לה? אנן אהא מתנינן לה, אמר ר”ל, המוציא שם רע על הקטנה פטור, שנא’ (דברים כב יט) ‘ונתנו לאבי הנערה’ – נערה מלא דיבר הכתוב. מתקיף לה רב אדא בר אהבה, טעמא דכתב רחמנא נערה, הא לאו הכי הוה אמינא אפילו קטנה? והא כתיב (דברים כב כ) ‘ואם אמת היה הדבר הזה לא נמצאו בתולים לנערה והוציאו את הנערה אל פתח בית אביה וסקלוה’, וקטנה לאו בת עונשין היא? אלא כאן נערה, הא כל מקום שנאמר ‘נער’, אפילו קטנה במשמע:
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
