לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=232923
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=233034
כתובות דף מט
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
ואימא היכא דהדרא לבי נשא הדרא למילתא קמייתא? אמר רבא, ההוא כבר פסקה תנא דבי רבי ישמעאל, דתנא דבי רבי ישמעאל, (במדבר ל י) ”ונדר אלמנה וגרושה כל אשר אסרה על נפשה יקום עליה’, מה תלמוד לומר? והלא מוצאת מכלל אב ומוצאת מכלל בעל! אלא הרי שמסר האב לשלוחי הבעל או שמסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל ונתארמלה בדרך או נתגרשה – היאך אני קורא בה, בית אביה של זו או בית בעלה של זו? אלא לומר לך, כיון שיצאה שעה אחת מרשות האב שוב אינו יכול להפר’. אמר רב פפא, אף אנן נמי תנינא, ‘הבא על נערה המאורסה – אינו חייב עד שתהא נערה בתולה מאורסה והיא בבית אביה’; בשלמא ‘נערה’ – ולא בוגרת, ‘בתולה’ – ולא בעולה, ‘מאורסה’ – ולא נשואה, ‘בבית אביה’ למעוטי מאי? לאו למעוטי מסר האב לשלוחי הבעל? אמר רב נחמן בר יצחק, אף אנן נמי תנינא, ‘הבא על אשת איש – כיון שנכנסה לרשות הבעל לנשואין אף על פי שלא נבעלה, הבא עליה הרי זה בחנק’, נכנסה לרשות הבעל בעלמא, שמע מינה: מתני’. האב אינו חייב במזונות בתו. זה מדרש דרש רבי אלעזר בן עזריה לפני חכמים בכרם ביבנה, ‘הבנים יירשו והבנות יזונו’ – מה הבנים אינן יורשין אלא לאחר מיתת האב, אף הבנות אין ניזונות אלא לאחר מיתת אביהן: גמ’. במזונות בתו הוא דאינו חייב, הא במזונות בנו חייב; בתו נמי חובה הוא דליכא, הא מצוה איכא, מני מתניתין? לא רבי מאיר, לא רבי יהודה ולא רבי יוחנן בן ברוקא! דתניא, ‘מצוה לזון את הבנות קל וחומר לבנים דעסקי בתורה דברי רבי מאיר, רבי יהודה אומר מצוה לזון את הבנים וקל וחומר לבנות משום זילותא, ר’ יוחנן בן ברוקא אומר חובה לזון את הבנות לאחר מיתת אביהן, אבל בחיי אביהן אלו ואלו אינן ניזונין’, מני מתניתין? אי רבי מאיר – הא אמר בנים מצוה, אי רבי יהודה – הא אמר בנים נמי מצוה, אי רבי יוחנן בן ברוקא – אפי’ מצוה נמי ליכא! איבעית אימא רבי מאיר, איבעית אימא ר’ יהודה, איבעית אימא רבי יוחנן בן ברוקא. איבעית אימא ר’ מאיר – והכי קאמר, האב אינו חייב במזונות בתו והוא הדין לבנו, הא מצוה בבתו איכא קל וחומר לבנים, והאי דקתני בתו, הא קמ”ל
עמוד ב
דאפילו בתו – חובה הוא דליכא הא מצוה איכא. ואיבעית אימא ר’ יהודה – והכי קאמר, האב אינו חייב במזונות בתו וכל שכן לבנו, הא מצוה בבנו איכא וקל וחומר לבנות, והא דקתני בתו – הא קא משמע לן דאפילו בתו חובה ליכא. ואיבעית אימא ר’ יוחנן בן ברוקא – והכי קאמר, אינו חייב במזונות בתו והוא הדין לבנו, והוא הדין דאפילו מצוה נמי ליכא, ואיידי דבנות לאחר מיתת אביהן חובה – תנא נמי אינו חייב. אמר רבי אילעא, אמר ריש לקיש משום רבי יהודה בר חנינא, באושא התקינו שיהא אדם זן את בניו ואת בנותיו כשהן קטנים. איבעיא להו, הלכתא כוותיה או אין הלכתא כוותיה? תא שמע, כי הוה אתו לקמיה דרב יהודה, אמר להו, יארוד ילדה ואבני מתא שדיא! כי הוה אתו לקמיה דרב חסדא, אמר להו, כפו ליה אסיתא בצבורא וליקום ולימא, עורבא בעי בניה וההוא גברא לא בעי בניה! ועורבא בעי בניה? והכתיב (תהילים קמז ט) ‘לבני עורב אשר יקראו’? לא קשיא, הא בחיורי, הא באוכמי. כי הוה אתי לקמיה דרבא, אמר ליה, ניחא לך דמיתזני בניך מצדקה? ולא אמרן אלא דלא אמיד, אבל אמיד כפינן ליה על כרחיה, כי הא דרבא כפייה לרב נתן בר אמי, ואפיק מיניה ד’ מאה זוזי לצדקה. אמר רבי אילעא, אמר ריש לקיש, באושא התקינו, הכותב כל נכסיו לבניו – הוא ואשתו נזונים מהם. מתקיף לה רבי זירא, ואיתימא רבי שמואל בר נחמני, גדולה מזו אמרו – אלמנתו נזונת מנכסיו, הוא ואשתו מיבעיא? דשלח רבין באיגרתיה, מי שמת והניח אלמנה ובת – אלמנתו ניזונת מנכסיו, נישאת הבת – אלמנתו ניזונת מנכסיו, מתה הבת – אמר רבי יהודה בן אחותו של רבי יוסי בר חנינא, על ידי היה מעשה ואמרו אלמנתו ניזונת מנכסיו, הוא ואשתו מיבעיא? מהו דתימא התם הוא דליכא דטרח, אבל הכא נטרח לדידיה ולדידה, קא משמע לן. איבעיא להו, הלכתא כוותיה או לית הלכתא כוותיה? ת”ש, דרבי חנינא ור’ יונתן הוו קיימי, אתא ההוא גברא גחין ונשקיה לר’ יונתן אכרעיה. אמר ליה ר’ חנינא, מאי האי? א”ל, כותב נכסיו לבניו הוא,
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
