לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=232884
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=232995
כתובות דף י
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
איתמר, אמר רב נחמן, אמר שמואל משום רבי שמעון בן אלעזר, חכמים תקנו להם לבנות ישראל לבתולה מאתים ולאלמנה מנה, והם האמינוהו שאם אמר פתח פתוח מצאתי נאמן. א”כ מה הועילו חכמים בתקנתם? אמר רבא, חזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה. תנא, ‘הואיל וקנס חכמים הוא – לא תגבה אלא מן הזיבורית’. קנסא? מאי קנסא? אלא אימא ‘הואיל ותקנת חכמים הוא – לא תגבה אלא מן הזיבורית; רבן שמעון בן גמליאל אומר, כתובת אשה מן התורה’. ומי אמר רבן שמעון בן גמליאל הכי, והתניא (שמות כב טז) ”כסף ישקול כמוהר הבתולות’ – שיהא זה כמוהר הבתולות ומוהר הבתולות כזה, מכאן סמכו חכמים לכתובת אשה מן התורה, רבן שמעון בן גמליאל אומר כתובת אשה אינה מדברי תורה אלא מדברי סופרים’? איפוך. ומאי חזית דאפכת בתרייתא, איפוך קמייתא? הא שמעינא ליה לרבן שמעון בן גמליאל דאמר כתובת אשה מדאורייתא, דתנן ‘רבן שמעון בן גמליאל אומר נותן לה ממעות קפוטקיא’. ואי בעית אימא, כולה רבן שמעון בן גמליאל היא, וחסורי מיחסרא והכי קתני, ‘מכאן סמכו חכמים לכתובת אשה מן התורה; כתובת אלמנה אינה מדברי תורה אלא מדברי סופרים, שרבן שמעון בן גמליאל אומר כתובת אלמנה אינה מדברי תורה אלא מדברי סופרים’. ההוא דאתא לקמיה דרב נחמן, אמר ליה פתח פתוח מצאתי, אמר ליה רב נחמן אסבוהו כופרי! מברכתא חביטא ליה! והא רב נחמן הוא דאמר מהימן? מהימן ומסבינן ליה כופרי. רב אחאי משני, כאן בבחור כאן בנשוי. ההוא דאתא לקמיה דרבן גמליאל, אמר ליה פתח פתוח מצאתי! אמר ליה, שמא הטיתה? אמשול לך משל, למה הדבר דומה? לאדם שהיה מהלך באישון לילה ואפילה, היטה – מצאו פתוח, לא היטה – מצאו נעול. איכא דאמרי, הכי אמר ליה, שמא במזיד הטיתה ועקרת לדשא ועברא? אמשול לך משל, למה הדבר דומה? לאדם שהוא מהלך באישון לילה ואפילה, היטה במזיד – מצאו פתוח, לא היטה במזיד – מצאו נעול. ההוא דאתא לקמיה דרבן גמליאל בר רבי, אמר ליה, רבי, בעלתי ולא מצאתי דם! אמרה לו, רבי, בתולה הייתי! אמר להם, הביאו לי אותו סודר. הביאו לו הסודר ושראו במים וכבסו, ומצא עליו כמה טיפי דמים. אמר לו, לך זכה במקחך. אמר ליה הונא מר בריה דרבא מפרזקיא לרב אשי, אנן נמי נעביד הכי? אמר ליה,
עמוד ב
גיהוץ שלנו ככיבוס שלהם, ואי אמרת ניעבד גיהוץ, מעברא ליה חומרתא. ההוא דאתא לקמיה דרבן גמליאל ב”ר, אמר ליה, רבי! בעלתי ולא מצאתי דם! אמרה ליה, רבי, עדיין בתולה אני! אמר להן, הביאו לי שתי שפחות אחת בתולה ואחת בעולה. הביאו לו, והושיבן על פי חבית של יין, בעולה – ריחה נודף, בתולה – אין ריחה נודף. אף זו הושיבה, ולא היה ריחה נודף. אמר לו, לך זכה במקחך. ונבדוק מעיקרא בגווה? גמרא הוה שמיע ליה, מעשה לא הוה חזי, וסבר דלמא לא קים ליה בגווה דמלתא שפיר, ולאו אורח ארעא לזלזולי בבנות ישראל. ההוא דאתא לקמיה דרבן גמליאל הזקן, אמר לו, רבי, בעלתי ולא מצאתי דם! אמרה לו, רבי, ממשפחת דורקטי אני, שאין להן לא דם נדה ולא דם בתולים. בדק רבן גמליאל בקרובותיה, ומצא כדבריה. אמר לו, לך זכה במקחך, אשריך שזכית למשפחת דורקטי! מאי דורקטי? דור קטוע. אמר רבי חנינא, תנחומים של הבל ניחמו רבן גמליאל לאותו האיש, דתני רבי חייא, ‘כשם שהשאור יפה לעיסה – כך דמים יפים לאשה’, ותנא משום רבי מאיר ‘כל אשה שדמיה מרובין – בניה מרובים’. אתמר, רבי ירמיה בר אבא אמר, זכה במקחך אמר ליה, ורבי יוסי בר אבין אמר, נתחייב במקחך אמר ליה. בשלמא למאן דאמר נתחייב, היינו דרבי חנינא; אלא למאן דאמר זכה, מאי זכותא? דלא אתי לידי ספק נדה. ההוא דאתא לקמיה דרבי, אמר ליה, רבי, בעלתי ולא מצאתי דם! אמרה לו, רבי, עדיין בתולה הייתי! ושני בצורת הוה, ראה רבי שפניהם שחורים, צוה עליהן והכניסום למרחץ והאכילום והשקום, והכניסום לחדר, בעל ומצא דם. אמר לו, לך זכה במקחך! קרי רבי עליהם (איכה ד ח) ‘צפד עורם על עצמם יבש היה כעץ’: מתני’. בתולה כתובתה מאתים ואלמנה מנה. בתולה אלמנה גרושה וחלוצה מן האירוסין – כתובתן מאתים ויש להן טענת בתולים: גמ’. מאי אלמנה? אמר רב חנא בגדתאה, ‘אלמנה’ על שם מנה. אלמנה מן האירוסין מאי איכא למימר? איידי דהא קרי לה אלמנה, הא נמי קרי לה אלמנה. אלמנה דכתיבא באורייתא מאי איכא למימר? דעתידין רבנן דמתקני לה מנה. ומי כתב קרא לעתיד? אין, דכתיב (בראשית ב יד) ‘ושם הנהר השלישי חדקל הוא ההולך קדמת אשור’, ותנא רב יוסף ‘אשור זו סליקא’; ומי הואי? אלא דעתידה, הכא נמי דעתידה. ואמר רב חנא בגדתאה, מטר – משקה מרוה ומזבל ומעדן וממשיך. אמר רבא בר רבי ישמעאל, ואיתימא רב יימר בר שלמיא, מאי קרא (תהילים סה יא) ‘תלמיה רוה נחת גדודיה ברביבים תמוגגנה צמחה תברך’. אמר רבי אלעזר, מזבח – מזיח ומזין מחבב מכפר. היינו מכפר היינו מזיח? מזיח גזירות ומכפר עונות. ואמר רב חנא בגדתאה, תמרי משחנן משבען משלשלן מאשרן ולא מפנקן. אמר רב, אכל תמרים אל יורה. מיתיבי ‘תמרים שחרית וערבית יפות, במנחה רעות, בצהרים אין כמותן, ומבטלות שלשה דברים – מחשבה רעה וחולי מעים ותחתוניות’? מי אמרינן דלא מעלו? עלויי מעלו, ולפי שעתא טרדא, מידי דהוה אחמרא, דאמר מר ‘השותה רביעית יין אל יורה’. ואיבעית אימא, לא קשיא, הא מקמי נהמא הא לבתר נהמא, דאמר אביי, אמרה לי אם, תמרי מקמי נהמא כי נרגא לדיקולא, בתר נהמא כי עברא לדשא. דשא – אמר רבא דרך שם. דרגא – אמר רבא דרך גג. פוריא – א”ר פפא שפרין ורבין עליה. אמר רב נחמן בר יצחק,
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
