לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=232891
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=233002
כתובות דף יז
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
כלה כמות שהיא, ובית הלל אומרים כלה נאה וחסודה. אמרו להן ב”ש לב”ה, הרי שהיתה חיגרת או סומא, אומרי’ לה כלה נאה וחסודה? והתורה אמרה (שמות כג ז) ‘מדבר שקר תרחק’! אמרו להם ב”ה לב”ש, לדבריכם, מי שלקח מקח רע מן השוק – ישבחנו בעיניו או יגננו בעיניו? הוי אומר ישבחנו בעיניו! מכאן אמרו חכמים, לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות. כי אתא רב דימי אמר, הכי משרו קמי כלתא במערבא – ‘לא כחל ולא שרק ולא פירכוס ויעלת חן’. כי סמכו רבנן לרבי זירא, שרו ליה הכי – ‘לא כחל ולא שרק ולא פירכוס ויעלת חן’. כי סמכו רבנן לרבי אמי ולרבי אסי, שרו להו הכי – ‘כל מן דין וכל מן דין סמוכו לנא, לא תסמכו לנא לא מן סרמיסין ולא מן סרמיטין’, ואמרי לה ‘לא מן חמיסין ולא מן טורמיסין’. ר’ אבהו כי הוה אתי ממתיבתא לבי קיסר, נפקן אמהתא דבי קיסר לאפיה, ומשרין ליה הכי – ‘רבא דעמיה ומדברנא דאומתיה, בוצינא דנהורא, בריך מתייך לשלם!’ אמרו עליו על רבי יהודה בר אילעאי, שהיה נוטל בד של הדס ומרקד לפני הכלה, ואומר ‘כלה נאה וחסודה’. רב שמואל בר רב יצחק מרקד אתלת. א”ר זירא, קא מכסיף לן סבא! כי נח נפשיה, איפסיק עמודא דנורא בין דידיה לכולי עלמא, וגמירי, דלא אפסיק עמודא דנורא אלא אי לחד בדרא אי לתרי בדרא. א”ר זירא, אהנייה ליה שוטיתיה לסבא, ואמרי לה שטותיה לסבא, ואמרי לה שיטתיה לסבא. רב אחא מרכיב לה אכתפיה ומרקד. אמרי ליה רבנן, אנן מהו למיעבד הכי? אמר להו, אי דמיין עלייכו ככשורא – לחיי, ואי לא – לא. א”ר שמואל בר נחמני, א”ר יונתן, מותר להסתכל בפני כלה כל שבעה כדי לחבבה על בעלה. ולית הלכתא כוותיה. ת”ר, מעבירין את המת מלפני כלה, וזה וזה מלפני מלך ישראל. אמרו עליו על אגריפס המלך שעבר מלפני כלה, ושבחוהו חכמים. שבחוהו? מכלל דשפיר עבד? והא א”ר אשי אפילו למ”ד נשיא שמחל על כבודו כבודו מחול – מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול, דאמר מר (דברים יז טו) ‘שום תשים עליך מלך’ – שתהא אימתו עליך! פרשת דרכים הואי. תנו רבנן, מבטלין תלמוד תורה להוצאת המת ולהכנסת כלה. אמרו עליו על רבי יהודה ברבי אלעאי, שהיה מבטל תלמוד תורה להוצאת המת ולהכנסת כלה. במה דברים אמורים? כשאין עמו כל צרכו, אבל יש עמו כל צרכו – אין מבטלין. וכמה כל צרכו? אמר רב שמואל בר איני משמיה דרב, תריסר אלפי גברי ושיתא אלפי שיפורי, ואמרי לה – תליסר אלפי גברי ומינייהו שיתא אלפי שיפורי. עולא אמר, כגון דחייצי גברי מאבולא ועד סיכרא. רב ששת ואיתימא רבי יוחנן אמר, נטילתה כנתינתה; מה נתינתה בששים רבוא, אף נטילתה בששים רבוא. וה”מ למאן דקרי ותני,
עמוד ב
אבל למאן דמתני לית ליה שיעורא: ואם יש עדים שיצתה בהינומא וכו’: מאי הינומא? סורחב בר פפא משמיה דזעירי אמר, תנורא דאסא. רבי יוחנן אמר, קריתא דמנמנה בה כלתא: רבי יוחנן בן ברוקא אומר וכו’: תנא ביהודה ראיה. בבבל מאי? אמר רב, דרדוגי דמשחא ארישא דרבנן. אמר ליה רב פפא לאביי, משחא דחפיפותא קאמר מר? אמר ליה, יתמא, לא עבדא לך אמך דרדוגי משחא ארישא דרבנן בשעת מעשה? כי הא דההוא מרבנן דאיעסק ליה לבריה בי רבה בר עולא, ואמרי לה רבה בר עולא איעסק ליה לבריה בי ההוא מרבנן, ודרדיג משחא ארישא דרבנן בשעת מעשה. ארמלתא מאי? תאני רב יוסף, ארמלתא לית לה כיסני: ומודה רבי יהושע באומר לחבירו כו’: וליתני ‘מודה ר’ יהושע באומר לחבירו שדה זו שלך היתה ולקחתיה ממך’? משום דקא בעי למיתני סיפא ‘אם יש עדים שהיא שלו והוא אומר לקחתיה ממנו אינו נאמן’; היכי דמי? אי דאכלה שני חזקה – אמאי לא מהימן? ואי דלא אכלה שני חזקה – פשיטא דלא מהימן! אי הכי, גבי אביו נמי, אי דאכלה שני חזקה – אמאי לא מהימן? ואי דלא אכלה שני חזקה – פשיטא דלא מהימן! בשלמא גבי אביו, משכחת לה כגון שאכלה שתים בחיי האב ואחת בחיי בנו, וכדרב הונא, דאמר רב הונא אין מחזיקין בנכסי קטן אפילו הגדיל. ורב הונא מתניתין אתא לאשמועינן? איבעית אימא רב הונא דיוקא דמתני’ קאמר, ואיבעית אימא אפילו הגדיל קמ”ל. וליתנייה בדידיה, ולוקמה כגון שאכלה שתים בפניו ואחת שלא בפניו, וכגון שברח? ברח מחמת מאי? אי דברח מחמת נפשות – פשיטא דלא מהימן, דלא מצי מחי! ואי דברח מחמת ממון – איבעי ליה למחויי, דקי”ל מחאה שלא בפניו הויא מחאה, דתנן ‘שלש ארצות לחזקה יהודה ועבר הירדן והגליל; היה ביהודה והחזיק בגליל, בגליל והחזיק ביהודה – אינה חזקה עד שיהא עמו במדינה’, והוינן בה, מאי קסבר? אי קסבר מחאה שלא בפניו הויא מחאה – אפילו ביהודה וגליל נמי! ואי קסבר מחאה שלא בפניו לא הויא מחאה – אפילו יהודה ויהודה נמי לא! אמר רבי אבא בר ממל, לעולם קסבר מחאה שלא בפניו הויא מחאה, ומתניתין בשעת חירום שנו, ומאי שנא יהודה וגליל דנקט?
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
