מסכת כתובות דף ט – 8 דקות של לומדות ועמקות בדרך הלימוד הישיבתית [ktubot 8]

לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=232883
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=232994
כתובות דף ט
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
האומר פתח פתוח מצאתי – נאמן לאוסרה עליו. ואמאי ספק ספיקא הוא, ספק תחתיו ספק אין תחתיו ואם תמצא לומר תחתיו ספק באונס ספק ברצון? לא צריכא באשת כהן. ואיבעית אימא באשת ישראל, וכגון דקביל בה אבוה קידושין פחותה מבת ג’ שנים ויום אחד. מאי קמ”ל? תנינא ‘האומר לאשה קדשתיך והיא אומרת לא קדשתני – היא מותרת בקרוביו והוא אסור בקרובותיה’! מהו דתימא התם דודאי קים ליה, אבל הכא מיקם הוא דלא קים ליה, קמ”ל. ומי אמר רבי אלעזר הכי? והאמר רבי אלעזר אין האשה נאסרת על בעלה אלא על עסקי קינוי וסתירה וכמעשה שהיה? ותסברא, מעשה שהיה בקינוי וסתירה הוה? ועוד, מי אסרוה? הא לא קשיא, הכי קאמר, אין האשה נאסרת על בעלה אלא על עסקי קינוי וסתירה, ממעשה שהיה דלא הוה קינוי וסתירה ולא איתסרא; מכל מקום קשיא קינוי וסתירה – אין, פתח פתוח – לא? ולטעמיך, קינוי וסתירה – אין, עדים – לא? אלא הכי קאמר, אין האשה נאסרת על בעלה בעד אחד אלא בשני עדים, וקינוי וסתירה אפילו בעד אחד נמי, ופתח פתוח כשני עדים דמי; וכי תימא מעשה שהיה מפני מה לא אסרוה? התם אונס הוה. ואיבעית אימא, כי הא דאמר רבי שמואל בר נחמני, אמר רבי יונתן,
עמוד ב
כל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו, דכתיב (שמואל א יז יח) ‘ואת אחיך תפקד לשלום ואת ערובתם תקח’; מאי ‘ואת ערובתם תקח’? תני רב יוסף, דברים המעורבין בינו לבינה. אמר אביי, אף אנן נמי תנינא, ‘בתולה נשאת ליום הרביעי’; ‘ליום רביעי’ – אין, ליום חמישי – לא, מאי טעמא? משום איקרורי דעתא, ולמאי? אי למיתב לה כתובה – ניתיב לה, אלא לאוסרה עליו ודקא טעין טענה, מאי לאו דקטעין טענת פתח פתוח? לא, דקטעין טענת דמים. אמר רב יהודה, אמר שמואל, האומר פתח פתוח מצאתי – נאמן להפסידה כתובתה. אמר רב יוסף, מאי קמ”ל? תנינא, ‘האוכל אצל חמיו ביהודה שלא בעדים – אינו יכול לטעון טענת בתולים מפני שמתייחד עמה’; ביהודה הוא דלא מצי טעין, הא בגליל מצי טעין, ולמאי? אי לאוסרה עליו – ביהודה אמאי לא? אלא לאו להפסידה כתובתה, ודקא טעין טענה, מאי לאו דקא טעין טענת פתח פתוח? לא, דקא טעין טענת דמים.