לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=232881
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=232992
כתובות דף ז
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
פטור’? התם פקיד ועקיר, הכא פקיד ולא עקיר. רבי אמי שרא למיבעל בתחלה בשבת. אמרי ליה רבנן, והא לא כתיבא כתובתה? אמר להו, אתפסוה מטלטלין. רב זביד שרא למיבעל בתחלה בשבת. איכא דאמרי, רב זביד גופיה בעל בתחלה בשבת. רב יהודה שרא למיבעל בתחלה ביו”ט. אמר רב פפי משמיה דרבא, לא תימא ביו”ט דשרי, הא בשבת אסור, דהוא הדין דאפילו בשבת נמי שרי, ומעשה שהיה כך היה. רב פפא משמיה דרבא אמר, ביו”ט שרי, בשבת אסור. א”ל רב פפי לרב פפא, מאי דעתיך? מתוך שהותרה חבורה לצורך הותרה נמי שלא לצורך, אלא מעתה מותר לעשות מוגמר ביו”ט, דמתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה נמי שלא לצורך? אמר ליה, עליך אמר קרא (שמות יב טז) ‘אך אשר יאכל לכל נפש’ – דבר השוה לכל נפש. אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי, אלא מעתה נזדמן לו צבי ביו”ט, הואיל ואינו שוה לכל נפש, ה”נ דאסור למשחטיה? אמר ליה, אנא דבר הצורך לכל נפש קאמינא; צבי צריך לכל נפש הוא. אמר רבי יעקב בר אידי, הורה רבי יוחנן בציידן, אסור לבעול בתחלה בשבת. ומי איכא הוראה לאיסור? אין, והתנן ‘הורוה בית הלל שתהא נזירה עוד שבע שנים אחרות’, ואי נמי כי הא דתניא ‘חוט השדרה שנפסק ברובו דברי רבי, ר’ יעקב אומר אפי’ ניקב, הורה רבי כר’ יעקב. אמר רב הונא, אין הלכה כר’ יעקב. רב נחמן בר יצחק מתני הכי – אמר ר’ אבהו, שאל ר’ ישמעאל בן יעקב דמן צור את רבי יוחנן בציידן ואנא שמעי, מהו לבעול בתחלה בשבת? ואמר ליה, אסור. והלכתא, מותר לבעול בתחלה בשבת: אמר רבי חלבו, אמר רב הונא, א”ר אבא בר זבדא, אמר רב, אחת בתולה ואחת אלמנה טעונה ברכה. ומי אמר רב הונא הכי? והאמר רב הונא, אלמנה אינה טעונה ברכה? לא קשיא, כאן בבחור שנשא אלמנה, כאן באלמון שנשא אלמנה. ואלמון שנשא אלמנה לא? והאמר רב נחמן, אמר לי הונא בר נתן, תנא, ‘מנין לברכת חתנים בעשרה? שנאמר (רות ד ב) ‘ויקח עשרה אנשים מזקני העיר ויאמר שבו פה וישבו”, ובועז אלמון שנשא אלמנה הוה! מאי ‘אינה טעונה ברכה’ דאמר רב הונא? אינה טעונה ברכה כל ז’, אבל יום אחד טעונה ברכה. אלא הא דתניא ‘שקדו חכמים על תקנת בנות ישראל שיהא שמח עמה ג’ ימים’, במאי? אי בבחור – האמרת שבעה, אי באלמון – האמרת יום אחד? איבעית אימא באלמון, יום אחד לברכה ושלשה לשמחה, ואיבעית אימא בבחור, שבעה לברכה ושלשה לשמחה.
עמוד ב
מיתיבי, ‘מברכין לבתולה שבעה ולאלמנה יום אחד’, מאי לאו אפילו אלמנה שנשאת לבחור? לא, לאלמון, אבל לבחור מאי? שבעה, אי הכי ליתני ‘מברכין לבתולה שבעה ולאלמנה שנשאת לבחור שבעה ולאלמנה יום אחד’? מילתא פסיקתא קתני, דליכא בתולה דבצרה משבעה, וליכא אלמנה דבצרה מיום אחד: גופא, אמר רב נחמן, אמר לי הונא בר נתן, תנא, מנין לברכת חתנים בעשרה? שנאמר (רות ד ב) ‘ויקח עשרה אנשים מזקני העיר ויאמר שבו פה”. ורבי אבהו אמר, מהכא (תהילים סח כז) ‘במקהלות ברכו אלהים ה’ ממקור ישראל’. ורב נחמן, בהאי קרא דרבי אבהו, מאי דריש ביה? מיבעי ליה לכדתניא, ‘היה ר”מ אומר, מנין שאפילו עוברים שבמעי אמן אמרו שירה על הים? שנאמר ‘במקהלות ברכו אלהים ה’ ממקור ישראל”. ואידך, אם כן לימא קרא ‘מבטן’? מאי ‘ממקור’? על עסקי מקור. ורבי אבהו, בהאי קרא דרב נחמן מאי דריש ביה? ההוא מיבעי ליה למידרש ‘עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית’, דאי סלקא דעתך לברכה, לא סגיא דלאו זקנים? ואידך, אי סלקא דעתך למידרש, לא סגיא דלאו עשרה? אין, לפרסומי מילתא, וכדאמר ליה שמואל לרב חנא בגדתאה, פוק ואייתי לי בי עשרה ואימא לך באנפייהו ‘המזכה לעובר קנה’. והלכתא, המזכה לעובר לא קנה: תנו רבנן, מברכין ברכת חתנים בבית חתנים, ר’ יהודה אומר אף בבית האירוסין מברכין אותה. אמר אביי. וביהודה שנו, מפני שמתייחד עמה. תניא אידך, ‘מברכין ברכת חתנים בבית חתנים וברכת אירוסין בבית האירוסין’, ברכת האירוסין מאי מברך? רבין בר רב אדא ורבה בר רב אדא, תרוייהו משמיה דרב יהודה אמרי, ‘בא”י אמ”ה, אשר קדשנו במצותיו וצונו על העריות ואסר לנו את הארוסות והתיר לנו את הנשואות על ידי חופה וקדושין’. רב אחא בריה דרבא מסיים בה משמיה דרב יהודה, ‘בא”י מקדש ישראל על ידי חופה וקדושין’. מאן דלא חתים – מידי דהוה אברכת פירות ואברכת מצות, ומאן דחתים – מידי דהוה אקידושא: ת”ר, מברכין ברכת חתנים בעשרה כל שבעה. אמר רב יהודה, והוא שבאו פנים חדשות. מאי מברך? אמר רב יהודה, ‘בא”י אמ”ה,
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
