לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=232876
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=232987
כתובות דף ב
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
מתני’. בתולה נשאת ליום הרביעי ואלמנה ליום החמישי, שפעמים בשבת בתי דינין יושבין בעיירות, ביום השני וביום החמישי, שאם היה לו טענת בתולים היה משכים לבית דין: גמ’. אמר רב יוסף, אמר רב יהודה, אמר שמואל, מפני מה אמרו בתולה נשאת ליום הרביעי? לפי ששנינו ‘הגיע זמן ולא נישאו אוכלות משלו ואוכלות בתרומה’, יכול הגיע זמן באחד בשבת יהא מעלה לה מזונות? לכך שנינו ‘בתולה נשאת ליום הרביעי’. אמר רב יוסף, מריה דאברהם! תלי תניא בדלא תניא? הי תניא והי לא תניא? הא תניא והא תניא! אלא תלי תניא דמפרש טעמא בדתניא דלא מפרש טעמא? אלא אי איתמר הכי איתמר, אמר רב יהודה, אמר שמואל, מפני מה אמרו בתולה נשאת ליום הרביעי? שאם היה לו טענת בתולים היה משכים לב”ד. ותינשא באחד בשבת שאם היה לו טענת בתולים היה משכים לבית דין? שקדו חכמים על תקנת בנות ישראל, שיהא טורח בסעודה שלשה ימים אחד בשבת ושני בשבת ושלישי בשבת וברביעי כונסה. ועכשיו ששנינו ‘שקדו, אותה ששנינו ‘הגיע זמן ולא נישאו אוכלות משלו ואוכלות בתרומה’, הגיע זמן באחד בשבת – מתוך שאינו יכול לכנוס, אינו מעלה לה מזונות. לפיכך, חלה הוא או שחלתה היא או שפירסה נדה – אינו מעלה לה מזונות. ואיכא דבעי לה מיבעיא, חלה הוא מהו? התם טעמא מאי משום דאניס, והכא נמי הא אניס, או דלמא התם אניס בתקנתא דתקינו ליה רבנן, הכא לא? ואם תמצי לומר חלה הוא מעלה לה מזונות, חלתה היא מהו? מצי אמר לה אנא הא קאימנא? או דלמא מציא אמרה ליה נסתחפה שדהו? ואם תמצי לומר אמרה ליה נסתחפה שדהו, פירסה נדה מהו? בשעת ווסתה לא תיבעי לך,
עמוד ב
דלא מציא אמרה ליה נסתחפה שדהו; כי תיבעי לך שלא בשעת ווסתה, מאי? כיון דלא בשעת ווסתה הויא מציא אמרה ליה נסתחפה שדהו, או דלמא כיון דאיכא נשי דקא משנייא ווסתייהו כשעת ווסתה דמי? פשיט רב אחאי, ‘הגיע זמן ולא נישאו אוכלות משלו ואוכלות בתרומה’; ‘לא נשאו’ לא קתני, אלא ‘לא נישאו’, היכי דמי? אי דקא מעכבן אינהי – אמאי אוכלות משלו ואוכלות בתרומה? אלא לאו דאיתניס כי האי גוונא, וקתני ‘אוכלות משלו ואוכלות בתרומה’! אמר רב אשי, לעולם אימא לך כל אונסא לא אכלה, ודקא מעכבי אינהו, ובדין הוא דאיבעי ליה למיתני ‘לא נשאו’, ואיידי דתנא רישא בדידהי, תנא נמי סיפא בדידהי: אמר רבא, ולענין גיטין אינו כן, אלמא קסבר רבא אין אונס בגיטין. מנא ליה לרבא הא? אילימא מהא דתנן ‘הרי זה גיטיך אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חדש ומת בתוך שנים עשר חדש – אינו גט’, מת הוא דאינו גט, הא חלה הרי זה גט, ודלמא לעולם אימא לך חלה נמי אינו גט, והיא גופא קמ”ל דאין גט לאחר מיתה? אין גט לאחר מיתה? הא תנא ליה רישא, ‘הרי זה גיטיך אם מתי, הרי זה גיטיך מחולי זה, הרי זה גיטיך לאחר מיתה – לא אמר כלום’! דלמא לאפוקי מדרבותינו, דתניא ‘ורבותינו התירוה להנשא’, ואמרינן, מאן רבותינו? אמר רב יהודה, אמר שמואל, בי דינא דשרו משחא, סברי לה כרבי יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו! ואלא מסיפא, ‘מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד י”ב חדש ומת בתוך שנים עשר חדש – הרי זה גט’, מת והוא הדין לחלה, דלמא מת דוקא דלא ניחא ליה דתפול קמי יבם? אלא מהא, דההוא דאמר להו אי לא אתינא מיכן ועד תלתין יומין ליהוי גיטא, אתא בסוף תלתין יומין ופסקיה מברא, אמר להו ‘חזו דאתאי! חזו דאתאי!’ אמר שמואל לאו שמיה מתיא. ודלמא אונסא דשכיח שאני, דכיון דאיבעי ליה לאתנויי ולא אתני איהו דאפסיד אנפשיה? אלא רבא סברא דנפשיה קאמר, משום צנועות ומשום פרוצות. משום צנועות – דאי אמרת לא להוי גט,
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
