לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=228828
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=228707
יבמות דף קטו
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
דאי בעיא אמרה שלום בעולם, או דלמא כיון דאיחזקה אמרה בדדמי, ולא אתי מה לי לשקר ומרע חזקתיה? ת”ש, ‘עישינו עלינו בית עישינו עלינו מערה, הוא מת ואני נצלתי – אינה נאמנת’! שאני התם דאמר לה כי היכי דלדידך איתרחיש ניסא, לדידיה נמי איתרחיש ניסא. ת”ש, ‘נפלו עלינו עובדי כוכבים נפלו עלינו ליסטים, הוא מת ונצלתי – נאמנת’! התם כדרב אידי, דא”ר אידי, אשה כלי זיינה עליה. ההוא גברא דבשילהי הלוליה איתלי נורא בי גנני, אמרה להו דביתהו, חזו גבראי! חזו גבראי! אתו חזו גברא חרוכא דשדי ופסתא דידא דשדיא. סבר רב חייא בר אבין למימר, היינו עישינו עלינו בית עישינו עלינו מערה. אמר רבא, מי דמי? התם לא קאמרה חזו גבראי חזו גבראי, ועוד גברא חרוכא דשדי ופסתא דידא דשדיא. ורב חייא בר אבין? גברא חרוכא דשדיא – אימא איניש אחרינא אתא לאצולי ואכילתיה נורא, ופסתא דידא דשדיא – נורא איתליא ואתיליד ביה מומא, ומחמת כיסופא אזל וערק לעלמא. איבעיא להו, עד אחד במלחמה מהו? טעמא דעד אחד מהימן משום דמילתא דעבידא לאיגלויי הוא לא משקר, ה”נ לא משקר, או דלמא טעמא דעד אחד משום דהיא גופא דייקא ומינסבא, והכא [כיון דזימנין דסניא ליה] לא דייקא ומינסבא? אמר רמי בר חמא, ת”ש, ‘אמר רבי עקיבא, כשירדתי לנהרדעא לעבר השנה, מצאתי נחמיה איש בית דלי, ואמר לי, שמעתי שאין משיאין את האשה בארץ ישראל על פי עד אחד אלא רבי יהודה בן בבא, ונמתי לו כן הדברים, אמר לי, אמור להם משמי, אתם יודעים המדינה הזו משובשת בגייסות, כך מקובלני מר”ג הזקן שמשיאין האשה על פי עד אחד’; מאי ‘מדינה משובשת בגייסות’, לאו אע”ג דמדינה זו משובשת, כך מקובלני שמשיאין על פי עד אחד, אלמא עד אחד מהימן? אמר רבא, אי הכי, מאי שנא מדינה זו? כל מקום שיש גייסות מיבעי ליה! אלא אמר רבא, ה”ק, אתם יודעים שמדינה זו משובשת בגייסות ולא אפשר לי למשבק אינשי ביתי ומייתי קמי רבנן, כך מקובלני מרבן גמליאל שמשיאין האשה ע”פ עד אחד. ת”ש, ‘מעשה בשני תלמידי חכמים שהיו באין עם אבא יוסי בן סימאי בספינה וטבעה, והשיא רבי נשותיהן ע”פ נשים’; והא מים כמלחמה דמו, ונשים אפי’ מאה כעד א’ דמו, וקתני השיא! ותסברא, מים שאין להם סוף נינהו, ומים שאין להם סוף אשתו אסורה! אלא ה”ד? דאמרי אסקינהו קמן
עמוד ב
וחזינהו לאלתר וקאמרי סימנין, דלאו עלייהו סמכינן אלא אסימנים. ההוא גברא דאפקיד שומשמי גבי חבריה, אמר ליה, הב לי שומשמי, אמר ליה, שקילתינהו; והא כן וכן הויין ובחביתא רמיין? א”ל, דידך שקלתינהו, והני אחריני נינהו; סבר רב חסדא למימר, היינו שני תלמידי חכמים, ולא אמרינן הנך אזלו לעלמא והני אחריני נינהו. אמר ליה רבא, מי דמי? התם קאמרי סימנים, הכא שומשמי – מאי סימנא אית להו? ודקאמר כן וכן הויין, אימר חושבנא איתרמי. א”ל מר קשישא בר רב חסדא לרב אשי, ומי חיישינן שמא פינן? והתנן ‘מצא כלי וכתוב עליו קו”ף – קרבן , מ”ם – מעשר, דל”ת – דמוע, טי”ת – טבל, תי”ו – תרומה, שבשעת הסכנה היו כותבין תי”ו תחת תרומה’? א”ל רבינא לרב אשי, ולא חיישינן שמא פינן? אימא סיפא, ‘ר’ יוסי אומר, אפילו מצא חבית וכתוב עליה תרומה – הרי אלו חולין, שאני אומר אשתקד הוה מלא תרומה ופינה’! אלא דכולי עלמא חיישינן שמא פינן, והכא בהא קמיפלגי, מר סבר אם איתא דפינהו מיכפר הוה כפר, ואידך אימר אישתלויי אישתלי, אי נמי לפנחיא שבקיה: יצחק ריש גלותא בר אחתיה דרב ביבי, הוה קאזיל מקורטבא לאספמיא ושכיב. שלחו מהתם, יצחק ריש גלותא בר אחתיה דרב ביבי הוה קאזיל מקורטבא לאספמיא ושכיב. מי חיישינן לתרי יצחק או לא? אביי אמר, חיישינן. רבא אמר, לא חיישינן. אמר אביי, מנא אמינא לה? דההוא גיטא דאשתכח בנהרדעא, וכתיב ‘בצד קלוניא מתא אנא אנדרולינאי נהרדעא פטרית ותרכית ית פלונית אנתתי’, ושלחה אבוה דשמואל לקמיה דרבי יהודה נשיאה, ושלח ליה תיבדק נהרדעא כולה. ורבא אמר, אם איתא ‘יבדק כל העולם’ מיבעי ליה! אלא משום כבודו דאבוה דשמואל הוא דשלח הכי. אמר רבא, מנא אמינא לה? דהנהו תרי שטרי דנפקי במחוזא, וכתיב בהו חבי בר ננאי וננאי בר חבי, ואגבי בהו רבא בר אבוה זוזי. והא חבי בר ננאי וננאי בר חבי במחוזא שכיחי טובא? ואביי,
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
