לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=228817
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=228696
יבמות דף קד
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
ושל עיר הנדחת ושל זקן העשוי לכבודו – לא תחלוץ, ואם חלצה – חליצתה פסולה. א”ל רבינא לרב אשי, מאי שנא זקן העשוי לכבודו דלאו להילוכא עביד, דבי דינא נמי לאו להילוכא עביד? א”ל, אילו מסגי ביה שלוחא דבי דינא, מי קפיד עליה דיינא?: מתני’. חלצה בלילה – חליצתה כשרה, ורבי אלעזר פוסל. בשמאל – חליצתה פסולה, ור’ אלעזר מכשיר: גמ’. לימא בהא קמיפלגי, דמר סבר מקשינן ריבים לנגעים, ומר סבר לא מקשינן ריבים לנגעים? לא, דכ”ע לא מקשינן ריבים לנגעים, דאי מקשינן אפילו גמר דין בלילה נמי לא, והכא בהא קמיפלגי, מר סבר חליצה כתחלת דין דמיא, ומר סבר חליצה כגמר דין דמיא. רבה בר חייא קטוספאה עבד עובדא במוק וביחידי ובלילה. אמר שמואל, כמה רב גובריה דעביד כיחידאה! מאי קשיא? אי מוק – סתמא תניא, אי לילה – סתמא תניא, אלא יחידי קא קשיא ליה – היכי עביד ביחידי, דיחידאה קתני לה, דתנן, ‘חלצה בשנים או בשלשה ונמצא אחד מהן קרוב או פסול – חליצתה פסולה, ור”ש ורבי יוחנן הסנדלר מכשירים, ומעשה באחד שחלץ בינו לבינה בבית האסורים, ובא מעשה לפני ר”ע והכשיר’, ואמר רב יוסף בר מניומי, [אמר רב נחמן,] אין הלכה כאותו הזוג. ואב”א, כולהו נמי יחידאה קתני להו, דתניא, ‘א”ר ישמעאל בר’ יוסי, אני ראיתי את רבי ישמעאל בן אלישע שחלץ במוק ביחידי ובלילה’: בשמאל חליצתה כו’: מ”ט דרבנן? אמר עולא, ילפינן ‘רגל’ (ויקרא יד יד) ‘רגל’ ממצורע, מה להלן דימין אף כאן דימין. ורבי אלעזר לא יליף רגל רגל ממצורע? והתניא, ‘ר”א אומר מנין לרציעה שהיא באזן הימנית? נאמר כאן ‘אזן’ ונאמר להלן ‘אזן’, מה להלן ימין אף כאן ימין’? אמר רב יצחק בר יוסף, אמר ר’ יוחנן, מוחלפת השיטה. רבא אמר, לעולם לא תיפוך, ‘אזן’ ‘אזן’ מופני, ‘רגל’ ‘רגל’ לא מופני. וכי לא מופני מאי פירכא איכא? איכא למיפרך, מה למצורע שכן טעון עץ ארז ואזוב ושני תולעת: מתני’. חלצה ורקקה אבל לא קראה – חליצתה כשרה. קראה ורקקה אבל לא חלצה – חליצתה פסולה. חלצה וקראה אבל לא רקקה, רבי אלעזר אומר חליצתה פסולה, ר”ע אומר חליצתה כשרה.
עמוד ב
אמר ליה רבי אלעזר, (דברים כה ט) ‘ככה יעשה’ – כל דבר שהוא מעשה מעכב! א”ל רבי עקיבא, משם ראיה? ‘ככה יעשה לאיש’ – כל דבר שהוא מעשה באיש. החרש שנחלץ והחרשת שחלצה וחולצת לקטן – חליצתה פסולה. קטנה שחלצה – תחלוץ משתגדיל, ואם לא חלצה – חליצתה פסולה. חלצה בשנים או בשלשה ונמצא אחד מהן קרוב או פסול – חליצתה פסולה, רבי שמעון ורבי יוחנן הסנדלר מכשירין. ומעשה באחד שחלץ בינו לבינה בבית האסורים, ובא מעשה לפני רבי עקיבא והכשיר: גמ’. אמר רבא, השתא דאמרת קריאה לא מיעכבא, לפיכך אלם ואלמת שחלצו חליצתן כשירה. תנן, ‘חרש שנחלץ והחרשת שחלצה והחולצת מן הקטן – חליצתה פסולה’, מ”ט? לאו משום דלא בני קרייה נינהו? לא, משום דלאו בני דעה נינהו. אי הכי אלם ואלמת נמי? אמר רבא, אלם ואלמת בני דעה נינהו, ופומייהו הוא דכאיב להו. והא אמרי דבי רבי ינאי לפי שאינו ב’אמר’ ‘ואמרה’? אלא כי אתמר דרבא אסיפא אתמר, ‘חרש שנחלץ והחרשת שחלצה והחולצת מן הקטן – חליצתה פסולה’, אמר רבא, השתא דאמרת קרייה מעכבא, לפיכך אלם ואלמת שחלצו חליצתן פסולה, ומתניתין כר’ זירא, דאמר ר’ זירא, כל הראוי לבילה – אין בילה מעכבת בו, וכל שאין ראוי לבילה – בילה מעכבת. שלחו ליה לאבוה דשמואל, יבמה שרקקה – תחלוץ. מכלל דאיפסלא לה מאחין, מני? אילימא ר’ עקיבא, השתא ומה במקום מצוה, דאיכא למימר מידי דהוה אאימורים דכי ליתנהו לא מעכבי וכי איתנהו מעכבי, אמר ר”ע לא מעכבא, מאחין איפסלא? ואלא לר’ אלעזר, והא שני דברים המתירין נינהו, ושני דברים המתירין אין מעלין זה בלא זה? אלא כרבי, דתניא, ‘כבשי עצרת אין מקדשין הלחם אלא בשחיטה, כיצד? שחטן לשמן וזרק דמן לשמן – קדש הלחם, שחט שלא לשמן וזרק לשמן – לא קדש הלחם, שחטן לשמן וזרק דמן שלא לשמן – קדוש ואינו קדוש, דברי רבי, ר’ אלעזר בר”ש אומר לעולם אינו קדוש עד שישחוט לשמן ויזרוק דמן לשמן’. ומי אמר ר’ עקיבא רקיקה לא פסלה? והתניא, ‘חלצה ולא
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
