לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=228789
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=228668
יבמות דף עו
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
ממולאי אמריתו מילי מוליתא? במקומה מבשלה, שלא במקומה לא מבשלה. אמר רב יהודה, אמר שמואל, ניקב ונסתם – כל שאילו נקרי ונקרע פסול, ואי לאו – כשר. הוי בה רבא, היכא? אילימא למטה מעטרה, אפי’ נכרת נמי! אלא בעטרה עצמה. איתמר נמי, אמר רב מרי בר מר, אמר מר עוקבא, אמר שמואל, ניקב בעטרה עצמה ונסתם – כל שאילו נקרי ונקרע פסול, ואי לאו – כשר. שלח ליה רבא בריה דרבה לרב יוסף, ילמדנו רבינו, היכי עבדינן? א”ל, מייתינן נהמא חמימא דשערי, ומנחינן ליה אבי פוקרי, ומקרי, וחזינן ליה. אמר אביי, אטו כ”ע יעקב אבינו הואי, דכתיב ביה (בראשית מט ג) ‘כחי וראשית אוני’ – שלא ראה קרי מימיו? אלא אמר אביי, מעברינן קמיה בגדי צבעונין. אמר רבא, אטו כ”ע ברזילי הגלעדי הוא? אלא מחוורתא כדשנין מעיקרא. ת”ר, ניקב פסול, מפני שהוא שותת, נסתם כשר, מפני שהוא מוליד, וזהו פסול שחוזר להכשירו. ‘זהו’ למעוטי מאי? למעוטי קרום שעלה מחמת מכה בריאה דאינו קרום. שלח ליה רב אידי בר אבין לאביי, היכי עבדינן? מייתינן שערתא ומסרטינן ליה, ומייתינן תרבא ושייפינן, ומייתינן שומשנא גמלא ומנכתינן ליה, ופסקינן ליה לרישיה, ודוקא שערתא, אבל פרזלא מזרף זריף; וה”מ קטן, אבל גדול מיקפולי מיקפל. אמר רבה בר רב הונא, המטיל מים משתי מקומות – פסול. אמר רבא, לית הלכתא לא כברא ולא כאבא; ברא – הא דאמרן, אבא – דא”ר הונא נשים המסוללות זו בזו פסולות לכהונה, ואפילו לרבי אלעזר דאמר פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות עשאה זונה, ה”מ איש, אבל אשה – פריצותא בעלמא: מתני’. פצוע דכא וכרות שפכה – מותרין בגיורת ומשוחררת, ואינן אסורין אלא מלבא בקהל, שנאמר (דברים כג ב) ‘לא יבא פצוע דכא וכרות שפכה בקהל ה”: גמ’. בעו מיניה מרב ששת, פצוע דכא כהן, מהו בגיורת ומשוחררת – בקדושתיה קאי ואסיר, או דלמא לאו בקדושתיה קאי ושרי? א”ל רב ששת, תניתוה ‘פצוע דכא ישראל מותר בנתינה’, ואי ס”ד בקדושתיה קאי, אקרי כאן (דברים ז ג) ‘לא תתחתן בם’? אמר רבא, אטו התם משום קדושה ולאו קדושה הוא? דלמא מוליד בן ואזיל פלח לעבודת כוכבים, וה”מ בהיותן עובדי כוכבים, כי מגיירי בישראל שרו, ורבנן הוא דגזרו בהו, וכי גזרו בהו רבנן – בהנך דבני אולודי, אבל האי דלאו בר אולודי – לא גזרו ביה רבנן. אלא מעתה ממזר דבר אולודי, הכי נמי דאסיר? והא תנן ‘ממזרים ונתינים מותרים לבא זה בזה’? אלא כי גזור רבנן בכשרים; בפסולים לא גזור רבנן. הדר אמר רבא, לאו מילתא היא, בהיותן עובדי כוכבים – לית להו חתנות, נתגיירו – אית להו חתנות. מתיב רב יוסף (מלכים א ג א) ‘ויתחתן שלמה את בת פרעה מלך מצרים’? גייורי גיירה. והא לא קבלו גרים לא בימי דוד ולא בימי שלמה? מידי הוא טעמא אלא לשולחן מלכים,
עמוד ב
הא לא צריכא ליה. [ותיפוק ליה] דהא מצרית ראשונה היא? וכי תימא הנך אזלי לעלמא והני אחריני נינהו, והא תניא ‘א”ר יהודה, מנימין גר מצרי היה לי חבר מתלמידי ר”ע, אמר, אני מצרי ראשון ונשאתי מצרית ראשונה, אשיא לבני מצרית שניה, כדי שיהא בן בני ראוי לבא בקהל’? אמר רב פפא, אנן משלמה ליקו ונתיב? שלמה לא נסיב מידי, דכתיב ביה (מלכים א יא ב) ‘מן הגוים אשר אמר ה’ אל בני ישראל לא תבואו בהם והם לא יבואו בכם אכן יטו את לבבכם אחרי אלהיהם בהם דבק שלמה לאהבה’! אלא קשיא ‘ויתחתן’? מתוך אהבה יתירה שאהבה, מעלה עליו הכתוב כאילו נתחתן בה. א”ל רבינא לרב אשי, והא אנן תנן ‘פצוע דכא וכרות שפכה מותרים בגיורת ומשוחררת’, הא בנתינה אסירי? א”ל, וליטעמיך, אימא סיפא ‘ואינן אסורין אלא מלבא בקהל’, הא בנתינה שרו? אלא מהא ליכא למשמע מינה: מתני’. עמוני ומואבי אסורים, ואיסורן איסור עולם, אבל נקבותיהם מותרות מיד. מצרי ואדומי אינם אסורים אלא עד שלשה דורות, אחד זכרים ואחד נקבות. ר”ש מתיר את הנקבות מיד. א”ר שמעון, ק”ו הדברים; ומה אם במקום שאסר את הזכרים איסור עולם – התיר את הנקבות מיד, מקום שלא אסר את הזכרים אלא עד שלשה דורות – אינו דין שנתיר את הנקבות מיד? אמרו לו, אם הלכה – נקבל, ואם לדין – יש תשובה. אמר להם, לא כי, הלכה אני אומר: גמ’. מנא ה”מ? א”ר יוחנן, דאמר קרא (שמואל א יז נה) ‘וכראות שאול את דוד יוצא לקראת הפלשתי אמר אל אבנר שר הצבא בן מי זה הנער אבנר, ויאמר אבנר חי נפשך המלך אם ידעתי’. ולא ידע ליה? והכתיב (שמואל א טז כא) ‘ויאהבהו מאד ויהי לו נושא כלים’? אלא אאבוה קא משאיל. ואביו לא ידע ליה? והכתיב (שמואל א יז יב) ‘והאיש בימי שאול זקן בא באנשים’, ואמר רב ואיתימא רבי אבא, זה ישי אבי דוד שנכנס באוכלוסא ויצא באוכלוסא? ה”ק שאול, אי מפרץ אתי אי מזרח אתי; אי מפרץ אתי – מלכא הוי, שהמלך פורץ לעשות דרך ואין ממחין בידו, אי מזרח אתי – חשיבא בעלמא הוי. מ”ט אמר ליה שאל עליה? דכתיב (שמואל א יז לח) ‘וילבש שאול את דוד מדיו כמדתו’, וכתיב ביה בשאול (שמואל א ט ב) ‘משכמו ומעלה גבוה מכל העם’. א”ל דואג האדומי, עד שאתה משאיל עליו אם הגון הוא למלכות אם לאו, שאל עליו אם ראוי לבא בקהל אם לאו! מ”ט? דקאתי מרות המואביה. א”ל אבנר, תנינא ‘עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית’. אלא מעתה ממזר ולא ממזרת? ‘ממזר’ כתיב, מום זר. מצרי ולא מצרית? שאני הכא דמפרש טעמא דקרא (דברים כג ה) ‘על אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים’; דרכו של איש לקדם ולא דרכה של אשה לקדם. היה להם לקדם אנשים לקראת אנשים ונשים לקראת נשים? אישתיק. מיד ‘ויאמר המלך שאל אתה בן מי זה העלם’. התם קרי ליה ‘נער’, הכא קרי ליה ‘עלם’? הכי קא אמר ליה, הלכה נתעלמה ממך; צא ושאל בבית המדרש! שאל, אמרו ליה ‘עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית’.
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
