לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=228788
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=228667
יבמות דף עה
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
והכתיב (ויקרא יב ד) ‘בכל קדש לא תגע’ – לרבות התרומה? אלא קרא מילי מילי קא חשיב. ותלתא קראי בתרומה למה לי? צריכי, דאי מ’עד אשר יטהר’ – לא הוה ידענא במאי, כתב רחמנא ‘ובא השמש וטהר’; ואי כתב רחמנא ‘ובא השמש’ – ה”מ דלאו בר כפרה, אבל דבר כפרה אימא עד דמייתי כפרה, כתב רחמנא ‘עד מלאת’; ואי כתב רחמנא ‘עד מלאת’ – הוה אמינא אפילו בלא טבילה, כתב רחמנא ‘עד אשר יטהר’. ולהך תנא דפליג עליה דתנא דבי ר’ ישמעאל, דאמר בזב בעל ג’ ראיות ובמצורע מוחלט הכתוב מדבר, והאי ‘עד אשר יטהר’, עד דמייתי כפרה, תרי קראי בקדשים ל”ל? צריכי, דאי כתב רחמנא ביולדת – משום דמרובה טומאתה, אבל בזב אימא לא; ואי כתב רחמנא בזב – דלא הותר מכללו, אבל יולדת אימא לא, צריכא. (ויקרא יא לב) ‘במים יובא וטמא עד הערב’ למה לי? א”ר זירא, לנגיעה, דתניא, ”וטמא’ – יכול לכל? ת”ל ‘וטהר’; אי ‘וטהר’ – יכול לכל? ת”ל ‘וטמא’, הא כיצד? כאן למעשר, כאן לתרומה’. ואיפוך אנא? מסתברא כי היכי דחמירא אכילה דתרומה מאכילה דמעשר, ה”נ חמירא נגיעה דתרומה מנגיעה דמעשר. ואיבעית אימא, נגיעה דתרומה מהכא נפקא, (ויקרא יב ד) ‘בכל קדש לא תגע’ – אזהרה לאוכל; או אינו אלא לנוגע? ת”ל ‘בכל קדש לא תגע ואל המקדש לא תבא’ – מקיש קדש למקדש, מה מקדש דבר שיש בו נטילת נשמה, אף קדש דבר שיש בו נטילת נשמה’, ובנגיעה נטילת נשמה ליכא, והאי דאפקיה בלשון נגיעה, הכי קאמר, נגיעה כאכילה: פצוע דכא וכו’: מאן תנא משתמרת לביאה פסולה דאורייתא אכלה? א”ר אלעזר, במחלוקת שנויה ורבי אלעזר ורבי שמעון היא. ר’ יוחנן אמר, אפי’ תימא ר’ מאיר, שאני הכא שכבר אכלה. ור’ אלעזר? שכבר אכלה לא אמרינן, דאי לא תימא הכי, בת ישראל שנשאת לכהן ומת בעלה תאכל, שכבר אכלה? ורבי יוחנן? התם פקע קנייניה, הכא לא פקע קנייניה: איזהו פצוע: תנו רבנן, איזהו פצוע דכא? כל שנפצעו ביצים שלו, ואפילו אחת מהן, ואפי’ ניקבו ואפילו נמוקו ואפילו חסרו. אמר רבי ישמעאל בנו של ר’ יוחנן בן ברוקה, שמעתי מפי חכמים בכרם ביבנה, כל שאין לו אלא ביצה אחת – אינו אלא סריס חמה וכשר. סריס חמה ס”ד? אלא הרי הוא כסריס חמה, וכשר. וניקב לא מוליד? והא ההוא גברא דסליק לדיקלא
עמוד ב
וחרזיה סילוא בביצים ונפק מיניה כחוט דמוגלא ואוליד? הא שלח שמואל לקמיה דרב, ואמר ליה, צא וחזר על בניו מאין הם. אמר רב יהודה, אמר שמואל, פצוע דכא בידי שמים – כשר. אמר רבא, היינו דקרינן ‘פצוע’ ולא קרינן ‘הפצוע’. במתניתא תנא, נאמר (דברים כג ב) ‘לא יבא פצוע’, ונאמר (דברים כג ג) ‘לא יבא ממזר’, מה להלן בידי אדם, אף כאן בידי אדם. אמר רבא, פצוע בכולן, דך בכולן, כרות בכולן; פצוע בכולן – בין שנפצע הגיד בין שנפצעו ביצים בין שנפצעו חוטי ביצים, דך בכולן – בין שנידך הגיד בין שנידכו ביצים בין שנידכו חוטי ביצים, כרות [בכולן] – בין שנכרת הגיד בין שנכרתו ביצים בין שנכרתו חוטי ביצים. אמר ליה ההוא מרבנן לרבא, ממאי דהאי פצוע דכא באותו מקום? אימא מראשו! אמר ליה, מדלא מנה ביה דורות, ש”מ באותו מקום. ודלמא האי דלא מנה בו דורות, דאיהו הוא דאסור, בריה ובר בריה כשר? דומיא דכרות שפכה; מה כרות שפכה באותו מקום, אף האי נמי באותו מקום. וכרות שפכה גופיה, ממאי דבאותו מקום הוא? אימא משפתיה! ‘שפכה’ כתיב, במקום ששופך. ואימא מחוטמו? מי כתיב ‘בשפוך’? ‘כרות שפכה’ כתיב, מי שעל ידי כריתה שופך, שלא על ידי כריתה אינו שופך אלא מקלח, לאפוקי האי דאידי ואידי שופך הוא. במתניתא תנא, נאמר ‘לא יבא פצוע דכא’, ונאמר ‘לא יבא ממזר’, מה להלן באותו מקום, אף כאן באותו מקום. ניקב למטה מעטרה שכנגדו למעלה מעטרה, סבר רבי חייא בר אבא לאכשורי, א”ל רבי אסי, הכי אמר ריב”ל, עטרה כל שהיא מעכבת: ואם נשתייר מעטרה כו’: יתיב רבינא וקמיבעיא ליה, מלא החוט שאמרו – על פני כולה או על פני רובה? אמר ליה רבא תוספאה לרבינא, מלא החוט על פני רובה, וכלפי רישא. א”ר הונא, כקולמוס – כשרה, כמרזב – פסולה, האי שליט בה אוירא והאי לא שליט בה אוירא. ורב חסדא אמר, כמרזב – כשרה, כקולמוס – פסולה, האי גריד והאי לא גריד. אמר רבא, כוותיה דרב הונא מסתברא, האי לא שליט בה אוירא והאי שליט בה אוירא; אי משום גרידותא, מידי דהוה אברזא דחביתא. אמר ליה רבינא למרימר, הכי אמר מר זוטרא משמיה דרב פפא, הלכתא בין כקולמוס בין כמרזב – כשרה, מיהו מיבעיא ליה, למטה מעטרה או למעלה? פשיטא דלמעלה מעטרה, דאי ס”ד למטה מעטרה, אפילו נכרת הגיד נמי? ורבינא, לשבושי למרימר הוא דבעי. ההוא עובדא דהוה במתא מחסיא, שפייה מר בר רב אשי כקולמוס ואכשריה. ההוא עובדא דהוה בפומבדיתא, איסתתים גובתא דשכבת זרע ואפיק במקום קטנים, סבר רב ביבי בר אביי לאכשורי, אמר רב פפי, משום דאתו
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
