לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=228779
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=228658
יבמות דף סו
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
אחוותא. ולא מיפקדי? והאמר רב אחא בר רב קטינא, א”ר יצחק, מעשה באשה אחת שחציה שפחה וחציה בת חורין, וכפו את רבה ועשאה בת חורין? אמר רב נחמן בר יצחק, מנהג הפקר נהגו בה:
פרק שביעי אלמנה לכהן גדול
מתני’. אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, הכניסה לו עבדי מלוג ועבדי צאן ברזל – עבדי מלוג לא יאכלו בתרומה, עבדי צאן ברזל יאכלו. ואלו הן עבדי מלוג, אם מתו מתו לה ואם הותירו הותירו לה. אע”פ שהוא חייב במזונותן, הרי אלו לא יאכלו בתרומה. ואלו הן עבדי צאן ברזל, אם מתו מתו לו ואם הותירו הותירו לו. הואיל והוא חייב באחריותן, הרי אלו יאכלו בתרומה. בת ישראל שניסת לכהן והכניסה לו עבדים, בין עבדי מלוג בין עבדי צאן ברזל הרי אלו יאכלו בתרומה. ובת כהן שניסת לישראל והכניסה לו עבדים, בין עבדי מלוג בין עבדי צאן ברזל הרי אלו לא יאכלו בתרומה: גמ’. ועבדי מלוג לא יאכלו בתרומה? אמאי? להוי כקנינו שקנה קנין, דתניא, ‘מנין לכהן שנשא אשה וקנה עבדים שיאכלו בתרומה? שנאמר (ויקרא כב יא) ‘וכהן כי יקנה נפש קנין כספו הוא יאכל בו’, ומנין לאשה שקנתה עבדים ועבדיו שקנו עבדים שיאכלו בתרומה? שנאמר ‘וכהן כי יקנה נפש קנין כספו הוא יאכל בו’, קנינו שקנה קנין אוכל’? כל האוכל – מאכיל, כל שאין אוכל – אינו מאכיל. ולא? והרי ערל וכל הטמאים שאינן אוכלין ומאכילין? התם פומייהו כאיב להו. והרי ממזר שאין אוכל ומאכיל? אמר רבינא, קנין אוכל קאמר; קנין אוכל – מאכיל, שאינו אוכל – אינו מאכיל. ורבא אמר, מדאורייתא מיכל אכלי, ורבנן הוא דגזרי בהו, כדי שתאמר, אני איני אוכלת, עבדי אינן אוכלין; זונה היא אצלו! הלכך אתי לאפוקה. רב אשי אמר, גזירה שמא תאכיל לאחר מיתה. אלא מעתה בת ישראל שנשאת לכהן לא תאכיל, גזירה שמא תאכיל לאחר מיתה? אלא אמר רב אשי, באלמנה כהנת, דאתיא לאורויי; מעיקרא אכלי בתרומה דבי נשא, אינסבי ליה להאי, אכלי בתרומה דגבראי, והשתא הדרי לי למילתיה קמייתא. ולא ידעה דמעיקרא לא שויתה לנפשה חללה, השתא שויתה לנפשה חללה. תינח אלמנה כהנת, אלמנה בת ישראל מאי איכא למימר? באלמנותה לא פליגי רבנן. איתמר, המכנסת שום לבעלה, היא אומרת כלי אני נוטלת והוא אומר דמים אני נותן, הדין עם מי? רב יהודה אמר
עמוד ב
הדין עמה, ור’ אמי אמר הדין עמו. רב יהודה אמר הדין עמה – משום שבח בית אביה דידה הוי. ר’ אמי אמר הדין עמו – כיון דאמר מר ‘אם מתו מתו לו ואם הותירו הותירו לו, הואיל וחייב באחריותן – יאכלו’. אמר רב ספרא, מי קתני ‘והן שלו’? ‘הואיל וחייב באחריותן’ קתני, ולעולם לאו דידיה נינהו! וכל היכא דחייב באחריותן אכלי בתרומה? והתנן, ‘ישראל ששכר פרה מכהן – הרי זה יאכילנה כרשיני תרומה; כהן ששכר פרה מישראל – אע”פ שמזונותיה עליו לא יאכילנה כרשיני תרומה’? ותסברא, נהי נמי דמחייב בגנבה ואבדה; באונסיה בכחשה ובנפחת דמיה מי מיחייב? הא לא דמיא אלא לסיפא, ‘ישראל ששם פרה מכהן – לא יאכילנה כרשיני תרומה, אבל כהן ששם פרה מישראל – יאכילנה כרשיני תרומה’. יתיב רבה ורב יוסף בשילהי פרקיה דרב נחמן, ויתבי וקאמרי, תניא כותיה דרב יהודה ותניא כותיה דרבי אמי; תניא כותיה דר’ אמי – ‘עבדי צאן ברזל יוצאין בשן ועין לאיש אבל לא לאשה’; תניא כותיה דרב יהודה – ‘המכנסת שום לבעלה – אם רצה הבעל למכור לא ימכור, ולא עוד, אלא אפילו הכניס לה שום משלו – אם רצה הבעל למכור לא ימכור, מכרו שניהם לפרנסה – זה היה מעשה לפני רשב”ג, ואמר, הבעל מוציא מיד הלקוחות’. אמר רבא, אמר רב נחמן, הלכה כרב יהודה. א”ל רבא לרב נחמן, והתניא כותיה דר’ אמי? אע”ג דתניא כותיה דר’ אמי, מסתברא טעמא דרב יהודה, משום שבח בית אביה. ההיא איתתא דעיילה ליה לגברא איצטלא דמילתא בכתובתה, שכיב, שקלוה יתמי ופרסוה אמיתנא. אמר רבא, קנייה מיתנא. אמר ליה נאנאי בריה דרב יוסף בריה דרבא לרב כהנא, והאמר רבא אמר רב נחמן הלכה כרב יהודה? אמר ליה, מי לא מודה רב יהודה דמחוסר גוביינא? וכיון דמחוסר גוביינא – ברשותיה קאי. רבא לטעמיה, דאמר רבא, הקדש חמץ
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
