לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=228777
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=228656
יבמות דף סד
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
מלמד שאין השכינה שורה על פחות משני אלפים ושני רבבות מישראל; הרי שהיו ישראל שני אלפים ושני רבבות חסר אחד, וזה לא עסק בפריה ורביה, לא נמצא זה גורם לשכינה שתסתלק מישראל? אבא חנן אמר משום רבי אליעזר, חייב מיתה, שנאמר (במדבר ג ד) ‘ובנים לא היו להם’, הא היו להם בנים – לא מתו. אחרים אומרים, גורם לשכינה שתסתלק מישראל, שנאמר (בראשית יז ז) ‘להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך’ – בזמן שזרעך אחריך שכינה שורה, אין זרעך אחריך על מי שורה? על העצים ועל האבנים?: מתני’. נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה – אינו רשאי לבטל. גירשה – מותרת לינשא לאחר, ורשאי השני לשהות עמה י’ שנים. ואם הפילה – מונה משעה שהפילה: גמ’. ת”ר, נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה – יוציא ויתן כתובה, שמא לא זכה להבנות ממנה. אע”פ שאין ראיה לדבר, זכר לדבר – ‘מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען’, ללמדך שאין ישיבת חו”ל עולה לו מן המנין. לפיכך, חלה הוא או שחלתה היא או שניהם חבושים בבית האסורים – אין עולין לו מן המנין. א”ל רבא לרב נחמן, ולילף מיצחק, דכתיב ‘ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה’ וגו’, וכתיב (בראשית כה כו) ‘ויצחק בן ששים שנה בלדת אותם’? א”ל, יצחק עקור היה. א”ה אברהם נמי עקור היה? ההוא מיבעי ליה לכדר’ חייא בר אבא, דא”ר חייא בר אבא, א”ר יוחנן, למה נמנו שנותיו של ישמעאל? כדי לייחס בהן שנותיו של יעקב. אמר רבי יצחק, יצחק אבינו עקור היה, שנאמר (בראשית כה כא) ‘ויעתר יצחק לה’ לנכח אשתו’; ‘על אשתו’ לא נאמר, אלא ‘לנוכח’, מלמד ששניהם עקורים היו. א”ה, ‘ויעתר לו’? ‘ויעתר להם’ מיבעי ליה! לפי שאינו דומה תפלת צדיק בן צדיק לתפלת צדיק בן רשע. א”ר יצחק, מפני מה היו אבותינו עקורים? מפני שהקב”ה מתאוה לתפלתן של צדיקים. א”ר יצחק, למה נמשלה תפלתן של צדיקים כעתר? מה עתר זה מהפך התבואה ממקום למקום, כך תפלתן של צדיקים מהפכת מדותיו של הקב”ה ממדת רגזנות למדת רחמנות. אמר רבי אמי, אברהם ושרה טומטמין היו, שנאמר (ישעיה נא א) ‘הביטו אל צור
עמוד ב
חוצבתם ואל מקבת בור נוקרתם’, וכתיב (ישעיה נא ב) ‘הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם’. אמר רב נחמן, אמר רבה בר אבוה, שרה אמנו אילונית היתה, שנאמר ‘ותהי שרי עקרה אין לה ולד’ – אפי’ בית ולד אין לה. אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב, לא שנו אלא בדורות הראשונים ששנותיהן מרובות, אבל בדורות האחרונים ששנותיהן מועטות – שתי שנים ומחצה, כנגד שלשה עיבורים. רבה אמר רב נחמן, שלש שנים, כנגד שלש פקידות, דאמר מר, בר”ה נפקדו שרה רחל וחנה. אמר רבה, ליתנהו להני כללי; מכדי מתני’ מאן תקין? רבי, והא בימי דוד אימעוט שני, דכתיב (תהילים צ י) ‘ימי שנותינו בהם שבעים שנה’. והאי ‘שמא לא זכה להבנות הימנה’? ודלמא איהי דלא זכיא? איהי, כיון דלא מפקדא אפריה ורביה, לא מיענשה. איני? והא אמרו ליה רבנן לר’ אבא בר זבדא נסיב איתתא ואוליד בני, ואמר להו אי זכאי הוו לי מקמייתא? התם דחוי קא מדחי להו לרבנן, דר’ אבא בר זבדא איעקר מפרקיה דרב הונא. רב גידל איעקר מפרקיה דרב הונא. רבי חלבו איעקר מפרקיה דרב הונא. רב ששת איעקר מפרקיה דרב הונא. רב אחא בר יעקב אחדתיה סוסכינתא, תליוה בארזא דבי רב ונפק מיניה כהוצא ירקא. אמר רב אחא בר יעקב, שיתין סבי הוינא, וכולהו איעקור מפרקיה דרב הונא, לבר מאנא, דקיימי בנפשאי ‘החכמה תחיה בעליה’: גירשה מותרת וכו’: שני – אין, שלישי – לא; מתניתין מני? רבי היא, דתניא, ‘מלה הראשון ומת, שני ומת, שלישי לא תמול, דברי רבי; רבן שמעון בן גמליאל אומר, שלישי תמול, רביעי לא תמול’. והתניא איפכא? הי מינייהו אחריניתא? ת”ש, דאמר ר’ חייא בר אבא, א”ר יוחנן, מעשה בארבע אחיות בצפורי, שמלה ראשונה ומת, שניה ומת, שלישית ומת, רביעית – באת לפני רבן שמעון בן גמליאל, אמר לה, אל תמולי. ודלמא אי אתיא שלישית נמי הוה אמר לה? א”כ מאי אסהדותיה דר’ חייא בר אבא? ודלמא הא קמ”ל דאחיות מחזקות? אמר רבא, השתא דאמרת אחיות מחזקות, לא ישא אדם אשה לא ממשפחת נכפין ולא ממשפחת מצורעים, והוא דאתחזק תלתא זימני. מאי הוה עלה? כי אתא רב יצחק בר יוסף אמר, עובדא הוה קמיה דר’ יוחנן בכנישתא דמעון ביוה”כ שחל להיות בשבת, ומלה ראשונה ומת, שניה ומת, שלישית – באה לפניו, אמר לה, לכי ומולי, א”ל אביי, חזי דקשרית איסורא וסכנתא! סמך עלה אביי, ואזל נסבה לחומה ברתא דאיסי בריה דרב יצחק בריה דרב יהודה, דנסבה רחבא דפומבדיתא ושכיב, רב יצחק בריה דרבה בר בר חנה ושכיב, ונסבה הוא ושכיב. אמר רבא, ומי איכא דעביד עובדא בנפשיה כי האי? והא איהו דאמר אבין דסמכא, יצחק סומקא לאו בר סמכא; אבין ישנו בחזרה, יצחק סומקא אינו בחזרה? ועוד, אימר דפליגי לענין מילה, בנישואין מי פליגי? אין, והתניא, ‘ניסת לראשון ומת, לשני ומת, לשלישי לא תנשא, דברי רבי; רבן שמעון בן גמליאל אומר, לשלישי תנשא, לרביעי לא תנשא’. בשלמא גבי מילה, איכא משפחה דרפי דמא ואיכא משפחה דקמיט דמא, אלא נישואין מ”ט? א”ל רב מרדכי לרב אשי, הכי אמר אבימי מהגרוניא משמיה דרב הונא, מעין גורם. ורב אשי אמר, מזל גורם. מאי בינייהו? איכא בינייהו דאירסה ומית, אי נמי דנפל מדיקלא ומית. א”ל רב יוסף בריה דרבא לרבא, בעי מיניה מרב יוסף הלכה כרבי? ואמר לי אין, הלכה כרבן שמעון בן גמליאל? ואמר לי אין; אחוכי אחיך בי? א”ל, לא, סתמי היא, ופשיט לך נישואין ומלקיות כרבי, וסתות ושור המועד כרבן שמעון בן גמליאל. נישואין – הא דאמרן. מלקיות – דתנן ‘מי שלקה ושנה, ב”ד כונסין אותו לכיפה ומאכילין אותו שעורים עד שתהא כריסו נבקעת’. וסתות – דתנן ‘אין האשה
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
