לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=228776
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=228655
יבמות דף סג
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
והמלוה סלע לעני בשעת דחקו – עליו הכתוב אומר (ישעיה נח ט) ‘אז תקרא וה’ יענה תשוע ויאמר הנני’: סי’ אש”ה וקרק”ע עז”ר זא”ת שת”י הברכו”ת תגר”י פחת”י: א”ר אלעזר, כל אדם שאין לו אשה – אינו אדם, שנאמר (בראשית ה ב) ‘זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם’. ואמר רבי אלעזר, כל אדם שאין לו קרקע – אינו אדם, שנא’ (תהילים קטו טז) ‘השמים שמים לה’ והארץ נתן לבני אדם’. ואמר רבי אלעזר, מאי דכתיב (בראשית ב יח) ‘אעשה לו עזר כנגדו’ – זכה עוזרתו, לא זכה כנגדו. ואיכא דאמרי, ר’ אלעזר רמי, כתיב ‘כנגדו’ וקרינן ‘כניגדו’? זכה – כנגדו, לא זכה – מנגדתו. אשכחיה רבי יוסי לאליהו, א”ל, כתיב ‘אעשה לו עזר’; במה אשה עוזרתו לאדם? א”ל, אדם מביא חיטין, חיטין כוסס? פשתן, פשתן לובש? לא נמצאת מאירה עיניו ומעמידתו על רגליו? וא”ר אלעזר, מאי דכתיב (בראשית ב כג) ‘זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי’? מלמד שבא אדם על כל בהמה וחיה, ולא נתקררה דעתו עד שבא על חוה. ואמר ר’ אלעזר, מאי דכתיב (בראשית יב ג) ‘ונברכו בך כל משפחות האדמה’? אמר ליה הקב”ה לאברהם, שתי ברכות טובות יש לי להבריך בך, רות המואביה ונעמה העמונית; ‘כל משפחות האדמה’ – אפילו משפחות הדרות באדמה אין מתברכות אלא בשביל ישראל; (בראשית יח יח) ‘כל גויי הארץ’ – אפילו ספינות הבאות מגליא לאספמיא אינן מתברכות אלא בשביל ישראל. ואמר רבי אלעזר, עתידים כל בעלי אומניות שיעמדו על הקרקע, שנאמר (יחזקאל כז כט) ‘וירדו מאניותיהם כל תופשי משוט מלחים כל חובלי הים על הארץ יעמדו’. ואמר ר’ אלעזר, אין לך אומנות פחותה מן הקרקע, שנאמר ‘וירדו’. רבי אלעזר חזיא לההיא ארעא דשדי ביה כרבא לפותיא, א”ל, אי תשדייה לאורכיך – הפוכי בעיסקא טב מינך. רב על לביני שיבלי, חזנהו דקא נייפן, אמר להו, אי נייפת איתנופי – הפוכי בעיסקא טב מינך. אמר רבא, מאה זוזי בעיסקא כל יומא בשרא וחמרא, מאה זוזי בארעא מילחא וחפורה, ולא עוד אלא מגניא ליה אארעא ומרמיא ליה תיגרי. אמר רב פפא, זרע ולא תזבין; אע”ג דכי הדדי נינהו, הני מברכן. זבין ולא תיזול; הני מילי ביסתרקי, אבל גלימא לא מיתרמיא ליה. טום ולא תשפיץ, שפוץ ולא תיבני, שכל העוסק בבנין מתמסכן. קפוץ זבין ארעא, מתון נסיב איתתא, נחית דרגא נסיב איתתא, סק דרגא בחר שושבינא. א”ר אלעזר בר אבינא, אין פורענות באה לעולם אלא בשביל ישראל, שנאמר (צפניה ג ו) ‘הכרתי גוים נשמו פנותם החרבתי חוצותם’, וכתיב (צפניה ג ז) ‘אמרתי אך תיראי אותי תקחי מוסר’. רב הוה מיפטר מרבי חייא, אמר ליה, רחמנא ליצלך ממידי דקשה ממותא. ומי איכא מידי דקשה ממותא? נפק דק ואשכח (קהלת ז כו) ‘ומוצא אני מר ממות את האשה’ וגו’. רב הוה קא מצערא ליה דביתהו, כי אמר לה עבידי לי טלופחי – עבדא ליה חימצי; חימצי – עבדא ליה טלופחי. כי גדל חייא בריה, אפיך לה. אמר ליה, איעליא לך אמך! אמר ליה, אנא הוא דקא אפיכנא לה. אמר ליה, היינו דקא אמרי אינשי ‘דנפיק מינך טעמא מלפך’; את לא תעביד הכי, שנאמר (ירמיה ט ד) ‘למדו לשונם דבר שקר העוה’ וגו’. רבי חייא הוה קא מצערא ליה דביתהו. כי הוה משכח מידי, צייר ליה בסודריה ומייתי ניהלה. אמר ליה רב, והא קא מצערא ליה למר? א”ל, דיינו שמגדלות בנינו ומצילות אותנו
עמוד ב
מן החטא. מקרי ליה רב יהודה לרב יצחק בריה (קהלת ז כו) ‘ומוצא אני מר ממות את האשה’. א”ל, כגון מאן? כגון אמך. והא מתני ליה רב יהודה לרב יצחק בריה ‘אין אדם מוצא קורת רוח אלא מאשתו ראשונה, שנאמר (משלי ה יח) ‘יהי מקורך ברוך ושמח מאשת נעוריך”, וא”ל כגון מאן, כגון אמך? מתקיף תקיפא, ועבורי מיעברא במלה. היכי דמי אשה רעה? אמר אביי, מקשטא ליה תכא ומקשטא ליה פומא. רבא אמר, מקשטא ליה תכא ומהדרא ליה גבא. אמר רבי חמא בר חנינא, כיון שנשא אדם אשה – עונותיו מתפקקין, שנאמר (משלי יח כב) ‘מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה”. במערבא, כי נסיב אינש איתתא, אמרי ליה הכי, ‘מצא’ או ‘מוצא’; ‘מצא’ – דכתיב ‘מצא אשה מצא טוב’, ‘מוצא’ – דכתיב ‘ומוצא אני מר ממות את האשה’. אמר רבא, אשה רעה מצוה לגרשה, דכתיב (משלי כב י) ‘גרש לץ ויצא מדון וישבות דין וקלון’. ואמר רבא, אשה רעה וכתובתה מרובה, צרתה בצדה, דאמרי אינשי ‘בחברתה ולא בסילתא’. ואמר רבא, קשה אשה רעה כיום סגריר, שנאמר (משלי כז טו) ‘דלף טורד ביום סגריר ואשת מדינים נשתוה’. ואמר רבא, בא וראה כמה טובה אשה טובה וכמה רעה אשה רעה; כמה טובה אשה טובה – דכתיב ‘מצא אשה מצא טוב’, אי בגוה משתעי קרא – כמה טובה אשה טובה שהכתוב משבחה, אי בתורה משתעי קרא – כמה טובה אשה טובה שהתורה נמשלה בה; כמה רעה אשה רעה – דכתיב ‘ומוצא אני מר ממות את האשה’, אי בגוה משתעי קרא – כמה רעה אשה רעה שהכתוב מגנה, אי בגיהנם משתעי קרא – כמה רעה אשה רעה שגיהנם נמשלה בה. (ירמיה יא יא) ‘הנני מביא רעה אשר לא יוכלו לצאת ממנה’, אמר רב נחמן, אמר רבה בר אבוה, זו אשה רעה וכתובתה מרובה. (איכה א יד) ‘נתנני ה’ בידי לא אוכל קום’, אמר רב חסדא, אמר מר עוקבא בר חייא, זו אשה רעה וכתובתה מרובה. במערבא אמרו, זה שמזונותיו תלוין בכספו. (דברים כח לב) ‘בניך ובנותיך נתונים לעם אחר’, אמר רב חנן בר רבא, אמר רב, זו אשת האב. (דברים לב כא) ‘בגוי נבל אכעיסם’, אמר רב חנן בר רבא, אמר רב, זו אשה רעה וכתובתה מרובה. רבי אליעזר אומר, אלו הצדוקים, וכן הוא אומר (תהילים יד א) ‘אמר נבל בלבו אין אלהים’ וגו’. במתניתא תנא, אלו אנשי ברבריא ואנשי מרטנאי שמהלכין ערומים בשוק, שאין לך משוקץ ומתועב לפני המקום יותר ממי שמהלך בשוק ערום. רבי יוחנן אמר, אלו חברים. [חסר בסוף הדף עקב מגבלות מקום]
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
