לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=228762
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=228641
יבמות דף מט
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
מתני’. איזהו ממזר? כל שאר בשר שהוא ב’לא יבא’, דברי ר”ע. שמעון התימני אומר, כל שחייבים עליו כרת בידי שמים. והלכה כדבריו. ורבי יהושע אומר, כל שחייבין עליו מיתת בית דין. אמר רבי שמעון בן עזאי, מצאתי מגלת יוחסין בירושלים, וכתוב בה ‘איש פלוני ממזר מאשת איש’, לקיים דברי רבי יהושע. אשתו שמתה – מותר באחותה, גרשה ומתה – מותר באחותה, נשאת לאחר ומתה – מותר באחותה. יבמתו שמתה – מותר באחותה, חלץ לה ומתה – מותר באחותה, נשאת לאחר ומתה – מותר באחותה: גמ’. מ”ט דרבי עקיבא? דכתיב (דברים כג א) ‘לא יקח איש את אשת אביו ולא יגלה כנף אביו’ – כנף שראה אביו לא יגלה, וסבר לה כר’ יהודה, דאמר באנוסת אביו הכתוב מדבר, דהויא לה חייבי לאוין, וסמיך ליה (דברים כג ג) ‘לא יבא ממזר בקהל ה”, אלמא מהני הוי ממזר. ולרבי סימאי, דמרבה שאר חייבי לאוין דלאו דשאר, ולרבי ישבב דמרבה אפילו חייבי עשה, נפקא להו מ’ולא’. ושמעון התימני, סבר לה כרבנן דאמרי בשומרת יבם של אביו הכתוב מדבר, דהויא לה חייבי כריתות, וסמיך ליה ‘לא יבא ממזר’, אלמא מחייבי כריתות הוי ממזר. ורבי יהושע, לכתוב רחמנא ‘לא יגלה’; ‘לא יקח’ (ולא יגלה) למה לי? אלא לאו הכי קאמר, מ’לא יקח’ עד ‘לא יגלה’ הוי ממזר, טפי לא הוי ממזר. אמר אביי, הכל מודים בבא על הנדה
עמוד ב
ועל הסוטה שאין הולד ממזר; נדה – דהא תפסי בה קידושין, שנאמר (ויקרא טו כד) ‘ותהי נדתה עליו’, אפי’ בשעת נדתה תפסי בה קידושין, סוטה נמי – דהא תפסי בה קידושין. תניא נמי הכי, ‘הכל מודים בבא על הנדה ועל הסוטה ועל שומרת יבם שאין הולד ממזר’. ואביי? שומרת יבם מספקא ליה, אי כרב אי כשמואל: א”ר שמעון בן עזאי כו’: תני שמעון בן עזאי אומר, מצאתי מגלת יוחסין בירושלים וכתוב בה ‘איש פלוני ממזר מאשת איש’, וכתוב בה ‘משנת ר’ אליעזר בן יעקב קב ונקי’, וכתוב בה ‘מנשה הרג את ישעיה’. אמר רבא, מידן דייניה וקטליה. אמר ליה, משה רבך אמר (שמות לג כ) ‘כי לא יראני האדם וחי’, ואת אמרת (ישעיה ו א) ‘ואראה את ה’ יושב על כסא רם ונשא’; משה רבך אמר (דברים ד ז) ‘מי כה’ אלהינו בכל קראנו אליו’, ואת אמרת (ישעיה נה ו) ‘דרשו ה’ בהמצאו’; משה רבך אמר (שמות כג כו) ‘את מספר ימיך אמלא’, ואת אמרת (מלכים ב כ ו) ‘והוספתי על ימיך חמש עשרה שנה’. אמר ישעיה, ידענא ביה דלא מקבל מה דאימא ליה, ואי אימא ליה – אישוייה מזיד. אמר שם, איבלע בארזא. אתיוה לארזא ונסרוה, כי מטא להדי פומא – נח נפשיה, משום דאמר (ישעיה ו ה) ‘ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב’. מכל מקום קשו קראי אהדדי? ‘ואראה את ה” – כדתניא ‘כל הנביאים נסתכלו באספקלריא שאינה מאירה, משה רבינו נסתכל באספקלריא המאירה’. ‘דרשו ה’ בהמצאו’ – הא ביחיד, הא בצבור. ויחיד אימת? אמר רב נחמן, אמר רבה בר אבוה, אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים. ‘את מספר ימיך אמלא’ – תנאי היא, דתניא, ”את מספר ימיך אמלא’ –
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
