לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=228736
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=228615
יבמות דף כג
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
ואימא פרט לחייבי לאוין? אמר רב פפא, חייבי לאוין תפשי בהו קדושין, דכתיב (דברים כא טו) ‘כי תהיין לאיש שתי נשים האחת אהובה והאחת שנואה’; וכי יש אהובה לפני המקום ויש שנואה לפני המקום? אלא אהובה – אהובה בנישואיה, שנואה – שנואה בנישואיה, ואמר רחמנא ‘כי תהיין’. ואימא פרט לחייבי כריתות? אמר רבא, אמר קרא (ויקרא יח ט) ‘ערות אחותך בת אביך או בת אמך מולדת בית או מולדת חוץ’ – בין שאומרים לו לאביך קיים, בין שאומרים לו לאביך הוצא, ואמר רחמנא ‘אחותך היא’. אימא ‘בין שאומר לו אביך קיים בין שאומר לו אביך הוצא’, ואמר רחמנא ‘אחותך היא’, לרבות אחותו משפחה ועובדת כוכבים? אמר קרא ‘בת אשת אביך’ – מי שיש לו אישות לאביך בה, פרט לאחותו משפחה ועובדת כוכבים. ומה ראית? מסתברא חייבי כריתות הוה ליה לרבות שכן תפסי בהן קדושין לעלמא. אדרבה, שפחה ועובדת כוכבים הוה ליה לרבות, דאי מגיירה לדידיה נמי תפסי בה קדושין! לכי מגיירה גופא אחרינא היא. ורבנן, למעוטי שפחה ועובדת כוכבים מנא להו? נפקא להו (שמות כא ד) מ’האשה וילדיה תהיה לאדוניה’. ורבי יוסי בר’ יהודה? חד בשפחה, וחד בעובדת כוכבים. וצריכי, דאי אשמעינן שפחה, משום דאין לה חייס, אבל עובדת כוכבים דאית לה חייס, אימא לא; ואי אשמעינן עובדת כוכבים, משום דלא שייכא במצות, אבל שפחה דשייכא במצות, אימא לא, צריכא. ורבנן, אשכחן שפחה; עובדת כוכבים מנא להו? וכ”ת נילף משפחה, הנהו מצרך צריכי? א”ר יוחנן משום ר’ שמעון בן יוחי, אמר קרא (דברים ז ד) ‘כי יסיר את בנך מאחרי’ – בנך מישראלית קרוי בנך, ואין בנך הבא מן העובדת כוכבים קרוי בנך, אלא בנה. אמר רבינא, ש”מ בן בתך הבא מן העובד כוכבים קרוי בנך. לימא קסבר רבינא עובד כוכבי’ ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר? נהי דממזר לא הוי, כשר נמי לא הוי, ישראל פסול מיקרי. האי בשבעה אומות כתיב? ‘כי יסיר’ – לרבות כל המסירים. הניחא לרבי שמעון דדריש טעמא דקרא, אלא לרבנן מנא להו? מאן תנא דפליג עליה דרבי יוסי ברבי יהודה, רבי שמעון היא:
עמוד ב
מתני’. מי שקידש אחת משתי אחיות, ואין יודע אי זה מהן קידש, נותן גט לזו וגט לזו. מת ולו אח אחד, חולץ לשתיהן. היו לו שנים, אחד חולץ ואחד מייבם. קדמו וכנסו – אין מוציאין מידם. שנים שקדשו שתי אחיות; זה אינו יודע אי זו קידש וזה אינו יודע איזו קידש – זה נותן שני גיטין וזה נותן שני גיטין. מתו; לזה אח ולזה אח – זה חולץ לשתיהן וזה חולץ לשתיהן. לזה אחד ולזה שנים – היחיד חולץ לשתיהן, והשנים – אחד חולץ ואחד מייבם. קדמו וכנסו – אין מוציאין מידם. לזה שנים ולזה שנים – אחיו של זה חולץ לאחת ואחיו של זה חולץ לאחת; אחיו של זה מייבם חלוצתו של זה, ואחיו של זה מייבם חלוצתו של זה. קדמו שנים וחלצו – לא ייבמו השנים, אלא אחד חולץ ואחד מייבם. קדמו וכנסו – אין מוציאין מידם: גמ’. שמע מינה קדושין שאין מסורין לביאה הוו קדושין? הכא במאי עסקינן, כשהוכרו ולבסוף נתערבו. דיקא נמי, דקתני ‘ואינו יודע’, ולא קתני ‘ואינו ידוע’, ש”מ. מאי קמ”ל? סיפא איצטריכא ליה, ‘מת ולו אח אחד – חולץ לשתיהן; היו לו שנים – אחד חולץ ואחד מייבם’; דוקא מיחלץ והדר יבומי, אבל יבומי ברישא לא, דקא פגע באחות זקוקתו: שנים שקדשו שתי אחיות וכו’: שמע מינה קדושין שאין מסורין לביאה הוו קדושין? הכא נמי כשהוכרו ולבסוף נתערבו, דיקא נמי דקתני ‘ואין יודע’, ולא קתני ‘ואין ידוע’, ש”מ. ומאי קמ”ל? סיפא איצטריכא ליה; ‘מתו, לזה אחד ולזה שנים – היחיד חולץ לשתיהן, והשנים אחד חולץ ואחד מייבם’. פשיטא! היינו רישא! מהו דתימא ליגזור תרי אטו חד, קמ”ל. ודוקא מיחלץ והדר יבומי, אבל יבומי ברישא לא, דקא פגע ביבמה לשוק: לזה שנים ולזה שנים וכו’: הא תו למה לי? היינו הך! מהו דתימא ליגזור דלמא מייבם בלא חליצה, קמ”ל. מ”ש מהא דתנן ‘ארבעה אחין שנים מהן נשואין שתי אחיות ומתו הנשואין את האחיות – הרי אלו חולצות ולא מתייבמות’? הכי השתא
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
