לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=228735
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=228614
יבמות דף כב
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
הנך תרתי דדמיין להדדי כחדא חשיב להו, והא שיתסרי. והא מכל מקום לדידי חזיין לן דכתיבן לאיסורא? אמר ליה, וליטעמיך, אי הוה כתיב להיתירא, מי הוות סמכת עלייהו, דמר בריה דרבנא מי חתים עלייהו? השתא נמי דכתיב לאיסורא, לאו מר בריה דרבנא חתים עלייהו. תני דבי רבי חייא, שלישי שבבנו ושבבתו ושבבן אשתו ושבבת אשתו – שניה, רביעי שבחמיו ושבחמותו – שניה. א”ל רבינא לרב אשי, מאי שנא למעלה דקחשיב לה לאשתו, ומאי שנא למטה דלא קחשיב לה לאשתו? למעלה דאיסורא מכח אשתו קא אתי – חשיב לה, למטה דאיסורא לאו מכח אשתו קאתי – לא קחשיב לה. והא בן אשתו ובת אשתו, דאיסורא מכח אשתו קאתי, ולא חשיב לה? איידי דתנא שלשה דורות למטה דידיה ולא חשבה, תנא נמי ג’ דורות למטה דידה ולא חשבה. א”ל רב אשי לרב כהנא, שניות דבי רבי חייא יש להן הפסק או אין להם הפסק? ת”ש דאמר רב ד’ נשים יש להם הפסק ותו לא? דלמא כי קאמר רב לההיא מתניתא. ת”ש, שלישי ורביעי; שלישי ורביעי – אין, טפי לא? דלמא משלישי ואילך, מרביעי ואילך. אמר ליה רבא לרב נחמן, חזי מר האי מרבנן דאתא ממערבא ואמר, בעו במערבא, גזרו שניות בגרים או לא גזרו שניות בגרים? אמר ליה, השתא ומה ערוה גופה, אי לאו שלא יאמרו באין מקדושה חמורה לקדושה קלה, לא גזרו בהו רבנן, שניות מיבעיא? אמר רב נחמן, גרים הואיל ואתו לידן נימא בהו מלתא; אחין מן האם לא יעידו, ואם העידו עדותן עדות, אחין מן האב מעידין לכתחלה. אמימר אמר, אפילו אחין מן האם נמי מעידין לכתחלה, ומ”ש מעריות? ערוה לכל מסורה, עדות לבית דין מסורה, וגר שנתגייר כקטן שנולד דמי: מתני’. מי שיש לו אח מכל מקום – זוקק את אשת אחיו ליבום, ואחיו הוא לכל דבר, חוץ ממי שיש לו אח מן השפחה ומן העובדת כוכבים. מי שיש לו בן מכל מקום – פוטר אשת אביו מן היבום, וחייב על מכתו ועל קללתו ובנו לכל דבר, חוץ ממי שיש לו בן מן השפחה ומן העובדת כוכבים: גמ’. ‘מכל מקום’ לאתויי מאי? אמר רב יהודה, לאתויי ממזר. פשיטא, אחיו הוא! מהו דתימא לילף ‘אחוה’ ‘אחוה’ מבני יעקב, מה להלן כשרין ולא פסולין, אף כאן כשרין ולא פסולין, קמ”ל. ואימא הכי נמי? כיון דלענין יבום מיפטר נפטר,
עמוד ב
מיזקק נמי זקיק: ואחיו הוא לכל דבר: למאי הלכתא? ליורשו וליטמא לו. פשיטא, אחיו הוא! סד”א, הואיל וכתיב (ויקרא כא ב) ‘כי אם לשארו הקרוב אליו’, ואמר מר ‘שארו’ זו אשתו, וכתיב (ויקרא כא ד) ‘לא יטמא בעל בעמיו להחלו’ – יש בעל שמטמא ויש בעל שאין מטמא, הא כיצד? מטמא הוא לאשתו כשרה ואין מטמא לאשתו פסולה, ה”נ מטמא הוא לאח כשר ואין מטמא לאח פסול, קמ”ל. ואימא ה”נ? התם לאפוקי קיימא, הכא אחיו הוא: חוץ ממי שיש לו אח מן השפחה ומן העובדת כוכבים: מ”ט? אמר קרא (שמות כא ד) ‘האשה וילדיה תהיה לאדוניה’: מי שיש לו בן מ”מ פוטר וכו’: ‘מכל מקום’ לאתויי מאי? אמר רב יהודה, לאיתויי ממזר. מאי טעמא? דאמר קרא (דברים כה ה) ‘ובן אין לו’ – עיין עליו: וחייב על מכתו: אמאי? קרי כאן (שמות כב כז) ‘ונשיא בעמך לא תאור’ – בעושה מעשה עמך? כדאמר רב פנחס משמיה דרב פפא בעושה תשובה, הכא נמי כשעשה תשובה. והאי בר תשובה הוא? והתנן שמעון בן מנסיא אומר, איזהו (קהלת א טו) ‘מעוות לא יוכל לתקון’ – זה הבא על הערוה והוליד ממנה ממזר? השתא מיהא עושה מעשה עמך הוא: תנו רבנן, הבא על אחותו והיא בת אשת אביו – חייב משום אחותו ומשום בת אשת אביו. רבי יוסי בן יהודה אומר, אינו חייב אלא משום אחותו בלבד, ולא מפני בת אשת אביו. מאי טעמייהו דרבנן? אמרי, מכדי כתיב (ויקרא יח ט) ‘ערות אחותך בת אביך או בת אמך’ ‘ערות בת אשת אביך מולדת אביך’, ‘אחותך היא’ למה לי? ש”מ לחייבו משום אחותו ומשום בת אשת אביו. ורבי יוסי בר’ יהודה? אמר קרא ‘אחותך היא’ – משום אחותו אתה מחייבו, ואי אתה מחייבו משום בת אשת אביו. ורבנן, האי ‘אחותך היא’ מאי עבדי ליה? מיבעי להו לחייבו על אחותו בת אביו ובת אמו, לומר שאין מזהירין מן הדין. ורבי יוסי בר’ יהודה? אם כן לכתוב רחמנא ‘אחותך’; ‘היא’ למה לי? משום אחותך אתה מחייבו, ואי אתה מחייבו משום בת אשת אביו. ורבנן? אף על גב דכתיב ‘אחותך’, איצטריך למכתב ‘היא’, שלא תאמר בעלמא מזהירין מן הדין, וכ”ת ‘אחותך’ דכתב רחמנא למה לי? מילתא דאתיא בק”ו טרח וכתב לה קרא, כתב רחמנא ‘היא’. ורבי יוסי בר’ יהודה? אם כן ליכתביה רחמנא ל’אחותך היא’ באידך קרא. ור’ יוסי בר’ יהודה, האי ‘בת אשת אביך’ מאי עביד ליה? מיבעי ליה מי שיש לו אישות לאביך בה, פרט לאחותו משפחה ועובדת כוכבים שאין אישות לאביך בה. ואימא פרט לאחותו מאנוסה? ההיא לא מצית אמרת מדרבא, דרבא רמי כתיב (ויקרא יח י) ‘ערות בת בנך או בת בתך לא תגלה’, הא בת בנה דידה ובת בתה דידה שרי, וכתיב (ויקרא יח יז) ‘ערות אשה ובתה לא תגלה את בת בנה ואת בת בתה’, הא כיצד? כאן באונסין, כאן בנשואין.
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
