לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=228734
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=228613
יבמות דף כא
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
באלמנה מן הנשואין כולי עלמא לא פליגי דלא פטרה, דאין עשה דוחה לא תעשה ועשה; כי פליגי באלמנה מן הארוסין, מ”ד פוטרת – אתי עשה ודחי את לא תעשה, ומאן דאמר אינה פוטרת – לא אתי עשה ודחי את לא תעשה, כיון דאפשר בחליצה. מיתיבי, ‘ואם בעלו קנו’? תיובתא. לימא תיהוי נמי תיובתא דר”ל? אמר לך ר”ל, כי אמינא אנא היכא דמקיימי מצוה, אבל הכא – חליצה במקום ייבום לאו מצוה היא. אמר רבא, רמז לשניות מן התורה מנין? שנאמר (ויקרא יח כז) ‘כי את כל התועבות האל עשו אנשי הארץ’; ‘האל’ קשות, מכלל דאיכא רכות, ומאי נינהו? שניות. ומאי משמע ד’האל’ לישנא דקשה הוא? דכתיב (יחזקאל יז יג) ‘ואת אילי הארץ לקח’. לימא פליגא דר’ לוי, דא”ר לוי, קשה עונשין של מדות יותר מעונשין של עריות, שזה נאמר בהן ‘אל’ וזה נאמר בהן ‘אלה’; ‘אל’ קשה, ו’אלה’ קשה מ’אל’. גבי עריות נמי, הא כתיב ‘אלה’? ההוא למעוטי מדות מכרת. אלא מאי חומרייהו? הני אפשר בתשובה, הני לא אפשר בתשובה. רב יהודה אמר מהכא, (קהלת יב ט) ‘ואזן וחקר תקן משלים הרבה’, ואמר עולא, א”ר אלעזר, קודם שבא שלמה היתה תורה דומה לכפיפה שאין לה אזנים, עד שבא שלמה ועשה לה אזנים. ר’ אושעיא אמר מהכא, (משלי ד טו) ‘פרעהו אל תעבר בו, שטה מעליו ועבור’. אמר רב אשי, משל דר’ אושעיא, למה הדבר דומה? לאדם משמר פרדס, משמרו מבחוץ – כולו משתמר, משמרו מבפנים – שלפניו משתמר, שלאחריו אינו משתמר. והא דרב אשי בדותא היא; התם – שלפניו מיהא משתמר, הכא – אי לאו שניות, פגע בערוה גופה. רב כהנא אמר מהכא, (ויקרא יח ל) ‘ושמרתם את משמרתי’ – עשו משמרת למשמרתי. א”ל אביי לרב יוסף, הא דאורייתא היא? דאורייתא ופירשו רבנן. כל התורה נמי פירשו רבנן? אלא מדרבנן, וקרא אסמכתא בעלמא: ת”ר, מה הם שניות? אם אמו ואם אביו ואשת אבי אביו ואשת אבי אמו ואשת אחי האב מן האם ואשת אחי האם מן האב וכלת בנו וכלת בתו. ומותר אדם באשת חמיו ובאשת חורגו, ואסור בבת חורגו, וחורגו מותר באשתו ובתו, ואשת חורגו אומרת לו – אני מותרת לך ובתי אסורה לך. בת חורגו דאורייתא היא, דכתיב (ויקרא יח יז) ‘את בת בנה ואת בת בתה’? משום דקבעי למיתני סיפא ‘אשת חורגו אומרת לו אני מותרת לך ובתי אסורה לך’, ואע”ג דבתי אסורה לך מדאורייתא, בדידי לא גזור ביה רבנן, תנא רישא נמי בת חורגו. אי הכי אשת חמיו נמי, תימא ‘אני מותרת לך ובתי אסורה לך’ דהויא אחות אשתו? הא פסיקא ליה, הא לא פסיקא ליה: אמר רב, ארבע נשים יש להן הפסק. נקיט רב בידיה תלת, אשת אחי האם מן האב ואשת אחי האב מן האם וכלתו. וזעירי מוסיף אף אשת אבי אמו. אמר רב נחמן בר יצחק, וסימניך, דעילאי דרב. ורב מאי טעמא לא חשיב ליה? מיחלפא ליה באשת אבי אביו. וזעירי? להתם שכיח ואזיל, להכא לא שכיח ואזיל. כלתו
עמוד ב
דאורייתא היא, דכתיב (ויקרא יח טו) ‘ערות כלתך לא תגלה’? אימא כלת בנו. וכלת בנו יש לה הפסק? והא תניא ‘כלתו – ערוה, כלת בנו – שניה, וכן אתה אומר בבנו ובן בנו עד סוף כל הדורות’? אלא אימא כלת בתו, דאמר רב חסדא, הא מילתא מגברא רבה שמיע לי, ומנו? רבי אמי, לא אסרו כלה אלא מפני כלה, ואמרו לי כלדאי, מלפנא הוית; אמינא, אי גברא רבה הוינא – אסברא מדעתי, אי מקרי דרדקי הוינא – אשיילה מרבנן דאתו לבי כנישתא, השתא סברתה מדעתי, לא אסרו כלת בתו אלא משום כלת בנו. אמר ליה אביי לרבא אסברה לך, כגון כלתה דבי בר ציתאי. רב פפא אמר, כגון כלתה דבי רב פפא בר אבא. רב אשי אמר, כגון כלתה דבי מרי בר איסק: איבעיא להו, אשת אחי האם מן האם מהו; אשת אחי האב מן האם ואשת אחי האם מן האב, דאיכא צד אב, הוא דגזרו רבנן, אבל היכא דליכא צד אב, לא גזרו בהו רבנן, או דלמא ל”ש? אמר רב ספרא, היא גופה גזירה, ואנן ניקום ונגזור גזירה לגזירה? אמר רבא, אטו כולהו לאו גזירה לגזירה נינהו? אמו – ערוה, אם אמו – שניה, וגזרו על אם אביו משום אם אמו, וטעמא מאי? כולהו דבי אימא רבתי קרו ליה; אשת אביו – ערוה, אשת אבי אביו – שניה, וגזרו על אשת אבי אמו משום אשת אבי אביו, וטעמא מאי? כולהו דבי אבא רבה קרו ליה; אשת אחי האב מן האב – ערוה, אשת אחי האב מן האם – שניה, וגזרו על אשת אחי האם מן האב משום אשת אחי האב מן האם, וטעמא מאי? משום דכולהו דבי דודי קרי להו. מאי? תא שמע, דכי אתא רב יהודה בר שילא אמר, אמרי במערבא, כל שבנקבה ערוה, בזכר גזרו על אשתו משום שניה, ואמר רבא, וכללא הוא? חמותו – ערוה, אשת חמיו מותרת; בת חמותו – ערוה, אשת בן חמותו מותרת; בת חמיו – ערוה, אשת בן חמיו מותרת; חורגתו – ערוה, אשת חורגו מותרת; בת חורגתו – ערוה, אשת בן חורגו מותרת, והא דרב יהודה בר שילא לאיתויי מאי? לאו לאיתויי אשת אחי האם מן האם, דכל שבנקבה ערוה בזכר גזרו אשתו משום שניה? מאי שנא הני ומאי שנא הא? הא בחד קידושין מקרב לה, הני עד דאיכא תרי קידושין לא מקרב להו. שלח ליה רב משרשיא מתוסנייא לרב פפי, ילמדנו רבינו, אשת אחי אבי האב ואחות אבי האב מהו? מדלמטה ערוה, למעלה נמי גזרו ביה, או דלמא הא איתפליג דרתא? ת”ש, ‘מה הן שניות’, ולא קחשיב להו בהדייהו? תנא ושייר. מאי שייר דהאי שייר? שייר שניות דבי רבי חייא. אמימר אכשר באשת אחי אבי אביו ובאחות אבי אביו. א”ל רב הלל לרב אשי, לדידי חזיא לי שניות מר בריה דרבנא, וכתיבן שיתסרי לאיסורא. מאי לאו תמני דמתניתא ושית דבי רבי חייא והנך תרתי הא שיתסרי? ולטעמיך, שיבסרי הויין, דהא איכא אשת אחי האם מן האם דפשטינן לאיסורא? הא לא קשיא,
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
