לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=228723
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=228602
יבמות דף י
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
וסימניך ‘מת נולד ויבם מת נולד ויבם’? אלא לרבי הני כללי לית ליה. רב אדא קרחינא קמיה דרב כהנא אמר משמיה דרבא, לעולם אית ליה לרבי הני כללי, והכי קא”ל, אמו אנוסת אביו – בחדא משכחת לה, בתרתי לא קמשכחת לה; אי יעקב ב’ אחיות אנס – אחותה שהיא יבמתה משכחת לה, האסורה לזה מותרת לזה לא משכחת; ואי ב’ נכריות אנס – האסורה לזה מותרת לזה משכחת לה, אחותה שהיא יבמתה לא משכחת לה. רב אשי אמר, לעולם לית ליה לרבי הני כללי, ובפלוגתא קמיירי, ומאי ‘כמדומה אני שאין לו מוח בקדקדו’ דקאמר ליה? ה”ק ליה, מ”ט לא דייקת מתני’? דמתני’ ר’ יהודה היא [דאסר באנוסת אביו], דקתני ‘שש עריות חמורות מאלו מפני שהן נשואות לאחרים צרותיהן מותרות אמו ואשת אביו ואחות אביו’; מאי ‘אמו’? אילימא נשואת אביו, היינו אשת אביו, אלא לאו אנוסת אביו, וקתני מפני שהן נשואות לאחרים, לאחרים – אין, לאחין – לא, מאן שמעת ליה דאית ליה האי סברא? ר’ יהודה, דאסר באנוסת אביו, משום הכי לא תני ליה. א”ל רבינא לרב אשי, לר’ יהודה נמי משכחת לה דאי עבר ונסיב? דאי לא קתני. א”ל רב אשי לרב כהנא, בלא דאי נמי משכחת לה; יעקב אנס כלתו והוליד ממנה בן, ומת [ראובן] בלא בנים, ונפלה לה קמי ברה, ומיגו דאיהי אסירה, צרתה נמי אסירה. א”ל, באחותה דהתירא קמיירי, באחותה דאיסורא לא קמיירי. ואף על פי כן בדקה לוי במתני’, דתני לוי ‘אמו פעמים פוטרת צרתה ופעמים אינה פוטרת צרתה, כיצד? היתה אמו נשואת אביו ונשאת לאחיו מאביו ומת – זו היא אמו שאין פוטרת צרתה;
עמוד ב
היתה אמו אנוסת אביו ונשאת לאחיו מאביו ומת – זו היא אמו שפוטרת צרתה, ואע”פ ששנו חכמים במשנתנו חמש עשרה, יש לנו להוסיף שש עשרה כגון זו’. א”ל ר”ל לרבי יוחנן, ללוי דאמר דאי נמי קתני, לתני החולץ ליבמתו וחזר וקדשה ומת בלא בנים, דמגו דאיהי אסורה, צרתה נמי אסירא? א”ל, לפי שאינה בצרת צרה. ולימא ליה חייבי לאוין היא, וחייבי לאוין בני חליצה ויבום נינהו? לדבריו קאמר ליה; לדידי חייבי לאוין הם, וחייבי לאוין בני חליצה ויבום נינהו, אלא לדידך, חייבי כריתות נינהו? לפי שאינן בצרת צרה. איתמר, החולץ ליבמתו וחזר וקדשה, אמר ר”ל, הוא אין חייב על החלוצה כרת, והאחין חייבין על החלוצה כרת; על הצרה – בין הוא ובין האחים חייבין על הצרה כרת. ורבי יוחנן אמר, בין הוא ובין האחין – אינן חייבין לא על החלוצה כרת ולא על הצרה כרת. מ”ט דר”ל? אמר קרא (דברים כה ט) ‘אשר לא יבנה’ – כיון שלא בנה שוב לא יבנה; איהו הוא דקאי בלא יבנה, אבל אחיו כדקיימי קיימי, ועלה דידה הוא דקאי בלא יבנה, הא צרה כדקיימי קיימי. ורבי יוחנן, מי איכא מידי דמעיקרא אי בעי האי חליץ ואי בעי האי חליץ, ואי בעי להאי חליץ ואי בעי להאי חליץ, והשתא קאי עלה בכרת? אלא איהו שליחותא דאחים קעביד, איהי שליחותא דצרה קעבדה. איתיביה ר’ יוחנן לר”ל, ‘החולץ ליבמתו וחזר וקדשה ומת – צריכה חליצה מן האחין’; בשלמא לדידי, דאמינא חייבי לאוין נינהו, היינו דצריכה חליצה מן האחין, אלא לדידך, אמאי צריכה חליצה? ולטעמיך, אימא סיפא ‘עמד אחד מן האחין וקדשה – אין לה עליו כלום’; ואי חייבי לאוין נינהו, אמאי אין לה עליו כלום? אמר רב ששת, סיפא אתאן לר”ע, דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין. וליתני ‘לדברי ר”ע אין לו עליו כלום’?
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
