לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=228732
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=228611
יבמות דף יט
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
מבית אחד; יבומי חדא ואיפטור אידך לא, דדלמא אין זיקה ככנוסה והוו להו שתי יבמות הבאות משני בתים, אלמא מספקא ליה! וכי תימא מדאורייתא ה”נ דמייבמא חדא ומפטרא חדא, ומדרבנן הוא דאסור, גזירה משום שמא יאמרו ב’ יבמות הבאות משני בתים חדא מייבמא ואידך מיפטרא בולא כלום, והא טעמא דר”ש משום מאמר ולאו מאמר הוא, דתניא, ‘אמר להם רבי שמעון לחכמים, אם מאמרו של שני מאמר – אשת שני הוא בועל, ואם מאמרו של שני אינו מאמר – אשת ראשון הוא בועל’! אמר ליה אביי, ולא שני לך בין זיקת יבם אחד לזיקת שני יבמים? דלמא כי אר”ש זיקה ככנוסה דמיא – ביבם אחד, אבל בשני יבמין לא. ומי שני ליה לר”ש? והתניא, ‘כלל אר”ש, כל שהלידה קודמת לנשואין – לא חולצת ולא מתייבמת; נשואין קודם ללידה – או חולצת או מתייבמת’; מאי לאו ביבם אחד, וקתני לא חולצת ולא מתייבמת? לא, בשני יבמים. אבל ביבם אחד מאי? הכי נמי או חולצת או מתייבמת, אי הכי, אדתני ‘נשואין קודמין ללידה או חולצת או מתייבמת’, ליפלוג וליתני בדידה, ‘בד”א בשני יבמים, אבל ביבם אחד או חולצת או מתייבמת’? כולה בשני יבמין קמיירי. ואלא מאי כללא? ועוד מתיב רב אושעיא, ‘ג’ אחין שנים מהן נשואין שתי אחיות או אשה ובתה או אשה ובת בתה או אשה ובת בנה – הרי אלו חולצות ולא מתייבמות, ור”ש פוטר’; ואי ס”ד קסבר ר”ש זיקה ככנוסה דמיא, לייבם לקמייתא ותיפטר אידך? אמר רב עמרם, מאי ‘פוטר’ נמי? פוטר בשניה. והתניא ‘ר”ש פוטר בשתיהן’? אמר רבא, שניה שבזוג זה והשניה שבזוג זה. קא טעי רבא בארבעה זוגי; חדא דאו או קתני, ועוד ר’ שמעון פוטר בארבעתן מיבעי ליה! ועוד תניא, ‘ר”ש פוטר בשתיהן מן החליצה ומן הייבום, שנא’ (ויקרא יח יח) ‘ואשה אל אחותה לא תקח לצרור’ – בשעה שנעשו צרות זו לזו לא יהא לך ליקוחין אפי’ באחת מהן’! אלא אמר רב אשי, אי דנפול בזה אחר זה הכי נמי; הכא במאי עסקינן דנפול בבת אחת, ורבי שמעון סבר לה כרבי יוסי הגלילי דאמר אפשר לצמצם. רב פפא אמר, בייבם ואח”כ נולד פליג ר”ש, בנולד ואח”כ ייבם לא פליג, ותרווייהו לרבנן איצטריך, ולא זו אף זו קתני. תניא כוותיה דרב פפא ותיובתא דר’ אושעיא, ‘שני אחים בעולם אחד ומת אחד מהם בלא ולד, ועמד השני הזה לעשות מאמר ביבמתו ולא הספיק לעשות בה מאמר עד שנולד לו אח ומת – הראשונה יוצאה משום אשת אחיו שלא היה בעולמו, ושניה או חולצת או מתייבמת. עשה בה מאמר ואח”כ נולד אח, או שנולד לו אח ואח”כ עשה בה מאמר ומת – הראשונה יוצאה משום אשת אחיו שלא היה בעולמו, ושניה חולצת ולא מתייבמת.
עמוד ב
ר’ שמעון אומר, ביאתה או חליצתה של אחת מהם פוטרת צרתה. חלץ לבעלת מאמר – לא נפטרה צרה. כנסה ומת ואח”כ נולד לו אח, או שנולד לו אח ואח”כ כנסה ומת – שתיהן פטורות מן החליצה ומן הייבום. כנסה ונולד לו אח ואח”כ מת – שתיהן פטורות מן החליצה ומן הייבום, דברי ר”מ. ור’ שמעון אומר, הואיל ובא ומצאה בהיתר ולא עמדה עליו שעה אחת באיסור – מייבם לאיזו מהן שירצה או חולץ לאיזו מהן שירצה’. הא בבא דסיפא למאן קתני לה? אילימא לר’ מאיר קתני לה, מכדי לא שני ליה לרבי מאיר בין ייבם ואח”כ נולד בין נולד ואח”כ ייבם, לערבינהו ולתנינהו? אלא לאו רבי שמעון, ובייבם ואח”כ נולד פליג, בנולד ואחר כך ייבם לא פליג, ש”מ. אמר מר, ‘עמד השני לעשות מאמר ביבמתו, ולא הספיק לעשות מאמר ביבמתו עד שנולד לו אח ומת – ראשונה יוצאה משום אשת אחיו שלא היה בעולמו, ושניה או חולצת או מתייבמת’. מאי ‘עמד’, ומאי ‘לא הספיק’; אי עבד – עבד, ואי לא עבד – לא עבד! אלא ‘עמד’ מדעתה, ו’לא הספיק’ מדעתה אלא בעל כרחה, ודלא כרבי, דתניא, ‘העושה מאמר ביבמתו שלא מדעתה, ר’ אומר קנה, וחכ”א לא קנה’. מ”ט דר’? גמר מביאה דיבמה; מה ביאה דיבמה בעל כרחה, אף קדושין דיבמה בעל כרחה. ורבנן, גמרי מקדושין דעלמא, מה קדושין דעלמא מדעתה, אף קדושין דיבמה מדעתה. במאי קמיפלגי? מר סבר מילי דיבמה ממילי דיבמה הוה ליה למילף, ומר סבר מילי דקדושין ממילי דקדושין הוה ליה למילף. ‘עשה בה מאמר ואח”כ נולד לו אח, או שנולד לו אח ואח”כ עשה בה מאמר ומת – ראשונה יוצאה משום אשת אחיו שלא היה בעולמו, ושניה חולצת ולא מתייבמת. ר”ש אומר, ביאתה או חליצתה של אחת מהן פוטרת צרתה’. ר”ש אהייא קאי? אילימא אנולד לו אח ואח”כ עשה בה מאמר, הא אמרת בנולד ולבסוף ייבם לא פליג ר”ש; אלא אעשה בה מאמר ואח”כ נולד לו אח. ‘חלץ לבעלת מאמר לא נפטרה צרה’. מ”ט? משום דהואי צרה ודאי ובעלת מאמר ספק, ואין ספק מוציא מידי ודאי. יתיב רב מנשה בר זביד קמיה דרב הונא, ויתיב וקאמר, מאי טעמא דר”ש? מ”ט דר”ש? כדאמר טעמא ‘הואיל ובא ומצאה בהיתר ולא עמדה עליו שעה אחת באיסור’! אלא מאי טעמא דרבנן? אמר קרא ‘ולקחה לו לאשה ויבמה’ – עדיין יבומים הראשונים עליה. אלא הא דתנן ‘כנסה הרי היא כאשתו לכל דבר’, ואמר רבי יוסי בר חנינא, מלמד
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
