מסכת יבמות דף ד – דקות של לומדות ועמקות בדרך הלימוד הישיבתית

לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=228717
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=228596
יבמות דף ד
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
דכתיב (דברים כב יא) ‘לא תלבש שעטנז, גדילים תעשה לך’, ואמר רבי אלעזר, סמוכים מן התורה מנין? שנאמר (תהילים קיא ח) ‘סמוכים לעד לעולם עשוים באמת וישר’, ואמר רב ששת, אמר ר’ אלעזר משום רבי אלעזר בן עזריה, מנין ליבמה שנפלה לפני מוכה שחין שאין חוסמין אותה? שנאמר (דברים כה ד) ‘לא תחסום שור בדישו’, וסמיך ליה ‘כי ישבו אחים יחדיו’, ואמר רב יוסף, אפילו למאן דלא דריש סמוכים בעלמא – במשנה תורה דריש, דהא ר’ יהודה בעלמא לא דריש ובמשנה תורה דריש. ובעלמא מנלן דלא דריש? דתניא, ‘בן עזאי אומר, נאמר (שמות כב יז) ‘מכשפה לא תחיה’, ונאמר ‘כל שוכב עם בהמה מות יומת’; סמכו ענין לו, מה שוכב עם בהמה בסקילה אף מכשפה בסקילה, א”ל ר’ יהודה, וכי מפני שסמכו ענין לו נוציא זה לסקילה? אלא אוב וידעוני בכלל מכשפים היו, ולמה יצאו? להקיש להם ולומר לך, מה אוב וידעוני בסקילה, אף מכשפה בסקילה’. ובמשנה תורה מנלן דדריש? דתנן, ‘נושא אדם אנוסת אביו ומפותת אביו, אנוסת בנו ומפותת בנו, רבי יהודה אוסר באנוסת אביו ומפותת אביו’, ואמר רב גידל, אמר רב, מ”ט דרבי יהודה? דכתיב (דברים כג א) ‘לא יקח איש את אשת אביו ולא יגלה כנף אביו’ – כנף שראה אביו לא יגלה, וממאי דבאנוסה כתיב? מעילויה דקרא, דכתיב (דברים כב כט) ‘ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה חמשים כסף’, וסמיך ליה ‘לא יקח איש’ וגו’. ורבנן? אי הוה סמיך ליה – כדקאמרת; השתא דלא סמיך ליה, (דכתיב ‘לא יקח איש את אשת אביו’ בנתים,) בשומרת יבם הכתוב מדבר, ולעבור עליו בשני לאוין. ובמשנה תורה מאי טעמא דדריש? איבעית אימא משום דמוכח, ואיבעית אימא משום דמופני. איבעית אימא משום דמוכח – דאם כן לכתביה רחמנא גבי עריות. ואיבעית אימא משום דמופני – דאם כן לכתוב רחמנא ‘לא יקח איש את אשת אביו’; ‘לא יגלה כנף אביו’ למה לי?
עמוד ב
ש”מ לאפנויי. וגבי ציצית נמי, איבעית אימא משום דמוכח, ואיבעית אימא משום דמופנה. איבעית אימא משום דמוכח – דא”כ לכתביה רחמנא גבי פרשת ציצית; למאי הלכתא כתביה הכא? ואיבעית אימא משום דמופנה – מכדי כתב (ויקרא יט יט) ‘ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך’, ‘לא תלבש שעטנז’ ל”ל? ש”מ לאפנויי. הני מצרך צריכי! דאי כתב רחמנא ‘לא יעלה עליך’, הוה אמינא כל דרך העלאה אסר רחמנא ואפילו מוכרי כסות, כתב רחמנא ‘לא תלבש שעטנז’, דומיא דלבישה דאית ביה הנאה; ואי כתב רחמנא ‘לא תלבש’, ה”א דוקא לבישה דנפיש הנייתה, אבל העלאה לא, כתב רחמנא ‘לא יעלה עליך’? א”כ לכתוב רחמנא ‘לא תלבש שעטנז’, ‘צמר ופשתים’ למה לי? מכדי כתב ‘ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך’, ותנא דבי רבי ישמעאל, ‘הואיל ונאמרו בתורה סתם בגדים, ופרט לך הכתוב באחד מהן צמר ופשתים, אף כל צמר ופשתים’, ‘צמר ופשתים’ דכתב רחמנא ל”ל? ש”מ לאפנויי. ואכתי איצטריך, סד”א העלאה היא דלא נפיש הנאתה, אבל לבישה דנפיש הנייתה – כל תרי מיני אסר רחמנא, כתב רחמנא ‘צמר ופשתים’? א”כ לשתוק קרא מיניה, ותיתי ‘שעטנז’ ‘שעטנז’ מהעלאה. ותנא דבי ר’ ישמעאל, טעמא דכתב רחמנא ‘צמר ופשתים’, הא לאו הכי כלאים בציצית ה”א דאסר רחמנא, והכתיב (במדבר טו לח) ‘ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם’, ותנא דבי רבי ישמעאל כל בגדים צמר ופשתים הם, ואמר רחמנא עביד ליה תכלת, ותכלת עמרא הוא? וממאי דתכלת עמרא הוא? מדשש כיתנא, תכלת עמרא הוא. איצטריך, סד”א כדרבא, דרבא רמי, כתיב ‘הכנף’ – מין כנף, וכתיב ‘צמר ופשתים’; הא כיצד? צמר ופשתים פוטרין בין במינן בין שלא במינן, שאר מינין – במינן פוטרין, שלא במינן אין פוטרין. והא תנא דבי רבי ישמעאל לית ליה דרבא? איצטריך, סד”א כי דיוקא דרבא ‘הכנף מין כנף’, וה”ק רחמנא, עביד ליה צמר לצמר ופשתים לפשתים, וכי עבידת צמר לצמר צבעיה, אבל צמר לפשתים ופשתים לצמר לא, כתב רחמנא ‘צמר ופשתים’, דאפילו צמר לפשתים ופשתים לצמר.