לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו https://www.daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=226307
שמע https://www.daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=226333
חגיגה דף כ
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
מדלא קתני בהו מעלה. ודלמא האי דלא קתני בהו מעלה, דאי דמו לתרומה – הא תני תרומה, ואי דמו לחולין – הא תני לחולין, (דתנן) ‘חולין שנעשו על טהרת הקודש – הרי הן כחולין, ר’ אלעזר ברבי צדוק אומר הרי הן כתרומה’? אלא מסיפא, ‘יוסי בן יועזר היה חסיד שבכהונה והיתה מטפחתו מדרס לקודש, יוחנן בן גודגדא היה אוכל על טהרת הקודש כל ימיו והיתה מטפחתו מדרס לחטאת’; לחטאת – אין, לקודש – לא, אלמא קסבר חולין שנעשו על טהרת קודש כקודש דמו. א”ר יונתן בן אלעזר, נפלה מעפרתו הימנו, אמר לחבירו תנה לי ונתנה לו – טמאה. א”ר יונתן בן עמרם, נתחלפו לו כלים של שבת בכלים של חול ולבשן – נטמאו. א”ר אלעזר בר צדוק, מעשה בשתי נשים חבירות שנתחלפו להן כליהן בבית המרחץ, ובא מעשה לפני ר”ע וטימאן. מתקיף לה רבי אושעיא, אלא מעתה הושיט ידו לסל ליטול פת חטין ועלתה בידו פת שעורים, הכי נמי דנטמאת? וכי תימא הכי נמי, והתניא ‘המשמר את החבית בחזקת של יין ונמצאת של שמן טהורה מלטמא’? ולטעמיך, אימא סיפא ‘ואסורה מלאכול’, אמאי? א”ר ירמיה, באומר שמרתיה מדבר המטמאה ולא מדבר הפוסלה. ומי איכא נטירותא לפלגא? אין, והתניא ‘הושיט ידו בסל והסל על כתיפו והמגריפה בתוך הסל, והיה בלבו על הסל ולא היה בלבו על המגריפה – הסל טהור והמגריפה טמאה’ הסל טהור? תטמא המגריפה לסל? אין כלי מטמא כלי; וליטמא מה שבסל? אמר רבינא, באומר שמרתיו מדבר שמטמאו ולא מדבר הפוסלו. מכל מקום קשיא? ועוד מותיב רבה בר אבוה, ‘מעשה באשה אחת שבאת לפני ר’ ישמעאל, ואמרה לו, רבי! בגד זה ארגתיו בטהרה ולא היה בלבי לשומרו בטהרה! ומתוך בדיקות שהיה רבי ישמעאל בודקה, אמרה לו, רבי! נדה משכה עמי בחבל! א”ר ישמעאל, כמה גדולים דברי חכמים שהיו אומרים בלבו לשומרו טהור אין בלבו לשומרו טמא! שוב מעשה באשה אחת שבאת לפני ר’ ישמעאל, אמרה לו, רבי! מפה זו ארגתיה בטהרה, ולא היה בלבי לשומרה! ומתוך בדיקות שהיה רבי ישמעאל בודקה, אמרה לו, רבי! נימא נפסקה לי וקשרתיה בפה! אמר רבי ישמעאל, כמה גדולים דברי חכמים שהיו אומרים בלבו לשומרו טהור אין בלבו לשומרו טמא’; בשלמא לרבי אלעזר בר צדוק, כל אחת ואחת אומרת חברתי אשת עם הארץ, ומסחה דעתה מינה, לרבי יונתן בן עמרם נמי, כיון דכלים דשבת עביד להו שימור טפי, מסח דעתיה מינייהו, אלא לרבי יונתן בן אלעזר, נעביד להו שימור בידיה דחבריה? אמר רבי יוחנן, חזקה אין אדם משמר מה שביד חברו. ולא?
עמוד ב
והתניא, ‘הרי שהיו חמריו ופועליו טעונין טהרות, אע”פ שהפליג מהן יותר ממיל – טהרותיו טהורות, ואם אמר להם לכו ואני אבוא אחריכם – כיון שנתעלמו עיניו מהן טהרותיו טמאות’; מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא? א”ר יצחק נפחא, רישא במטהר חמריו ופועליו לכך. אי הכי סיפא נמי? אין ע”ה מקפיד על מגע חבירו. אי הכי רישא נמי? בבא להם דרך עקלתון. אי הכי סיפא נמי? כיון דאמר להו לכו ואני אבוא אחריכם, מיסמך סמכא דעתייהו:
פרק שלישי – חומר בקודש
מתני’. חומר בקדש מבתרומה, שמטבילין כלים בתוך כלים לתרומה, אבל לא לקדש. אחוריים ותוך ובית הצביטה בתרומה, אבל לא בקדש. הנושא את המדרס נושא את התרומה, אבל לא את הקדש. בגדי אוכלי תרומה מדרס לקדש. לא כמדת הקדש מדת התרומה, שבקדש מתיר ומנגב ומטביל ואח”כ קושר, ובתרומה קושר ואח”כ מטביל. כלים הנגמרים בטהרה צריכין טבילה לקדש, אבל לא לתרומה. הכלי מצרף מה שבתוכו לקדש, אבל לא לתרומה. הרביעי בקדש פסול, והשלישי בתרומה. ובתרומה, אם נטמאת אחת מידיו חבירתה טהורה, ובקדש מטביל שתיהן. שהיד מטמא את חבירתה בקדש, אבל לא בתרומה. אוכלין אוכלים נגובין בידים מסואבות בתרומה, אבל לא בקדש.
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
