מסכת חגיגה דף כד – דקות של לומדות ועמקות בדרך הלימוד הישיבתית

לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו https://www.daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=226311
שמע https://www.daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=226337
חגיגה דף כד
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
לא נצרכא אלא לשירי מנחה; דאורייתא, צריך לכלי – הכלי מצרפו, שא”צ לכלי – אין כלי מצרפו, ואתו רבנן וגזרו דאע”ג דאינו צריך לכלי – כלי מצרפו. תינח סלת, קטורת ולבונה מאי איכא למימר? אמר רב נחמן, אמר רבה בר אבוה, כגון שצברן על גבי קרטבלא; דאורייתא, יש לו תוך – מצרף, אין לו תוך – אינו מצרף, ואתו רבנן ותיקנו דאע”ג דאין לו תוך – מצרף. ופליגא דר’ חנין אדר’ חייא בר אבא, דא”ר חייא בר אבא, א”ר יוחנן, מעדותו של רבי עקיבא נשנית משנה זו: הרביעי בקדש פסול: תניא, א”ר יוסי, מנין לרביעי בקדש שהוא פסול? ודין הוא; ומה מחוסר כפורים שמותר בתרומה, פסול בקדש, שלישי שפסול בתרומה, אינו דין שיעשה רביעי לקדש? ולמדנו שלישי לקדש מן התורה, ורביעי בק”ו. שלישי לקדש מן התורה מנין? דכתיב (ויקרא ז יט) 3והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל’; מי לא עסקינן דנגע בשני, וקאמר רחמנא לא יאכל? רביעי מקל וחומר – הא דאמרן: ובתרומה אם נטמאת כו’: אמר רב שיזבי, בחיבורין שנו, אבל שלא בחיבורין – לא. איתיביה אביי, ‘יד נגובה מטמא חבירתה לטמא לקדש אבל לא לתרומה, דברי רבי, ר’ יוסי ברבי יהודה אומר לפסול אבל לא לטמא’; אי אמרת בשלמא שלא בחיבורין, היינו רבותיה דנגובה, אלא אי אמרת בחיבורין – אין, שלא בחיבורין – לא, מאי רבותא דנגובה? איתמר נמי, אמר ריש לקיש, לא שנו אלא ידו
עמוד ב
אבל יד חבירו – לא. ור’ יוחנן אמר, אחד ידו ואחד יד חבירו, באותה היד לפסול, אבל לא לטמא; ממאי? מדקתני סיפא ‘שהיד מטמאה חבירתה לקדש אבל לא לתרומה’, הא תו למה לי? הא תנא ליה רישא! אלא לאו שמע מינה, לאתויי יד חבירו. ואף ר”ל הדר ביה, דא”ר יונה, א”ר אמי, אמר ר”ל, אחד ידו ואחד יד חבירו, באותה היד לפסול, אבל לא לטמא. ולפסול אבל לא לטמא תנאי היא, דתנן, ‘כל הפוסל בתרומה – מטמא ידים להיות שניות, ויד מטמא חבירתה, דברי ר’ יהושע, וחכ”א ידים שניות הן ואין שני עושה שני (בחולין)’; מאי לאו שני הוא דלא עביד, הא שלישי עביד? דלמא לא שני עביד ולא שלישי. אלא כי הני תנאי, דתניא, ‘יד נגובה מטמא את חבירתה לטמא בקדש אבל לא לתרומה, דברי רבי, ר’ יוסי בר’ יהודה אומר אותה יד לפסול אבל לא לטמא’: אוכלין אוכלים נגובין בידים מסואבות כו’: תניא, א”ר חנינא בן אנטיגנוס, וכי יש נגובה לקדש? והלא חיבת הקדש מכשרתן! לא צריכא, כגון שתחב לו חבירו לתוך פיו, או שתחב הוא לעצמו בכוש ובכרכר, וביקש לאכול צנון ובצל של חולין עמהן; לקדש – גזרו בהו רבנן, לתרומה – לא גזרו בהו רבנן: האונן ומחוסר כפורים כו’: מאי טעמא? כיון דעד האידנא הוו אסירי, אצרכינהו רבנן טבילה: מתני’. חומר בתרומה, שביהודה נאמנין על טהרת יין ושמן כל ימות השנה, ובשעת הגיתות והבדים אף על התרומה. עברו הגיתות והבדים והביאו לו חבית של יין של תרומה – לא יקבלנה ממנו, אבל מניחה לגת הבאה. ואם אמר לו הפרשתי לתוכה רביעית קדש – נאמן. כדי יין וכדי שמן