לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו https://www.daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=226304
שמע https://www.daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=226330
חגיגה דף יז
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
רב אשי אמר, אפילו תימא צדדין מותרין, כל דבהדי גבה כגבה דמי: מתני’. בית שמאי אומרים, מביאין שלמים ואין סומכין עליהם, אבל לא עולות. וב”ה אומרים, מביאין שלמים ועולות, וסומכין עליהם. עצרת שחל להיות בערב שבת, ב”ש אומרים, יום טבוח אחר השבת. ובית הלל אומרים, אין יום טבוח אחר השבת. ומודים שאם חלה להיות בשבת, שיום טבוח אחר השבת. אין כהן גדול מתלבש בכליו, ומותרין בהספד ובתענית, שלא לקיים דברי האומרין עצרת אחר השבת: גמ’. א”ר אלעזר, א”ר אושעיא, מניין לעצרת שיש לה תשלומין כל שבעה? שנאמר (דברים טז טז) ‘בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות’ – מקיש חג השבועות לחג המצות; מה חג המצות יש לה תשלומין כל שבעה, אף חג השבועות יש לה תשלומין כל שבעה. ואימא מקיש לחג הסוכות, מה חג הסוכות יש לה תשלומין כל שמונה, אף חג השבועות יש לה תשלומין כל שמונה? שמיני רגל בפני עצמו הוא. אימור דאמרי שמיני רגל בפני עצמו הוא, הני מילי לענין פז”ר קש”ב, אבל לענין תשלומין – תשלומין דראשון הוא, דתנן ‘מי שלא חג ביום טוב הראשון של חג – חוגג את כל הרגל ויום טוב האחרון’! תפשת מרובה – לא תפשת; תפשת מועט – תפשת. אלא למאי הלכתא כתביה רחמנא לחג הסוכות? לאקושי לחג המצות; מה חג המצות טעון לינה, אף חג הסוכות טעון לינה. והתם מנלן?
עמוד ב
דכתיב (דברים טז ז) ‘ופנית בבקר והלכת לאהליך’. תנן, ‘עצרת שחל להיות ערב שבת, ב”ש אומרים יום טבוח אחר השבת, וב”ה אומרים אין לה יום טבוח’. מאי לאו אין לה יום טבוח כלל? לא, שאינה צריכה יום טבוח. ומאי קמ”ל? דמקרבינן ביומיה? הא איפליגו בה חדא זימנא, דתנן, ‘ב”ש אומרים מביאין שלמים ואין סומכין עליהם אבל לא עולות, וב”ה אומרים מביאין שלמים ועולות וסומכין עליהם’! צריכא, דאי אשמעינן בהא – בהא קא אמרי ב”ש, משום דאפשר למחר, אבל הכא – אימא מודו להו לב”ה. ואי אשמעינן בהא – בהא קאמרי ב”ה, משום דלא אפשר למחר, אבל בהא – אימא מודו לב”ש, צריכא. ת”ש, ‘מי שלא חג שבעת ימי הפסח ושמונת ימי החג ויו”ט הראשון של עצרת – שוב אינו חוגג’. מאי לאו יו”ט של עצרת? לא, יום טבוח. אי הכי, ניפשוט מינה דחד יום טבוח? אימא ‘ימי טבוח’. ת”ש, דתני רבה בר שמואל ‘אמרה תורה מנה ימים וקדש חדש, מנה ימים וקדש עצרת; מה חדש למנוייו, אף עצרת למנוייה’. מאי לאו גמר מחדש, מה חדש יום אחד, אף עצרת יום אחד? אמר רבא, ותסברא, אטו עצרת יומי מנינן, שבועי לא מנינן? והאמר אביי, מצוה למימני יומי, דכתיב (ויקרא כג טז) ‘תספרו חמשים יום’, ומצוה למימני שבועי, דכתיב (דברים טז ט) ‘שבעה שבועות תספר לך’, ועוד, ‘חג שבועות’ כתיב! דבי ר”א בן יעקב תנא, אמר קרא (ויקרא כג כא) ‘וקראתם’ (ויקרא כג כב) ‘ובקצרכם’; איזהו חג שאתה קורא וקוצר בו, הוי אומר זה חג עצרת; אימת? אילימא ביו”ט – קצירה ביום טוב מי שרי? אלא לאו לתשלומין. ואע”ג דאיתמר דר”א א”ר אושעיא, אצטריך דר”א בן יעקב. דאי מדר”א א”ר אושעיא, הוה אמינא מה תשלומין של חג המצות אסור בעשיית מלאכה, אף תשלומי עצרת נמי אסור בעשיית מלאכה, קמשמע לן דר”א בן יעקב. ואי מדר”א בן יעקב,
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
