לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו https://www.daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=226298
שמע https://www.daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=226324
חגיגה דף יא
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
בגזבר המסורות לו אבני בנין עסקינן, דכל היכא דמנחה – ברשותא דידיה מנחה. אלא מסיפא, ‘בנאה בתוך ביתו – הרי זה לא מעל עד שידור תחתיה בשוה פרוטה’; מכדי שנויי שנייה, מה לי דר ומה לי לא דר? היינו ‘כהררין התלויין בשערה’. ומאי קושיא? דלמא לכדרב, דאמר רב, כגון שהניחה על פי ארובה; אי דר ביה – אין, לא דר ביה – לא! אלא לעולם כדרבא, ודקא קשיא לך מידי דהוה אמוציא מעות הקדש לחולין, התם – מידע ידע דאיכא זוזי דהקדש, איבעי ליה לעיוני; הכא – מי ידע? היינו ‘כהררין התלויין בשערה’: מקרא מועט והלכות מרובות: תנא, נגעים ואהלות – מקרא מועט והלכות מרובות. נגעים מקרא מועט? נגעים מקרא מרובה הוא! אמר רב פפא, הכי קאמר, נגעים – מקרא מרובה והלכות מועטות; אהלות – מקרא מ
ועט והלכות מרובות. ומאי נפקא מינה? אי מסתפקא לך מילתא בנגעים – עיין בקראי, ואי מסתפקא לך מילתא באהלות – עיין במתניתין: דינין: מיכתב כתיבן! לא נצרכא אלא לכדרבי, דתניא, ‘רבי אומר, (שמות כא כג) ‘נפש תחת נפש’ – ממון; אתה אומר ממון, או אינו אלא נפש ממש? נאמרה ‘נתינה’ למטה, ונאמרה ‘נתינה’ למעלה; מה להלן ממון, אף כאן ממון’: עבודות: מיכתב כתיבן! לא נצרכא אלא להולכת הדם, דתניא (ויקרא א ה) ”והקריבו’ – זו קבלת הדם’, ואפקה רחמנא בלשון הולכה, דכתיב (ויקרא א יג) ‘והקריב הכהן את הכל והקטיר המזבחה’, ואמר מר ‘זו הולכת אברים לכבש’, למימרא דהולכה לא תפקה מכלל קבלה: טהרות: מיכתב כתיבן! לא נצרכא אלא לשיעור מקוה דלא כתיבא, דתניא (ויקרא טו ו) ”ורחץ (את בשרו) במים’ – במי מקוה, ‘את כל בשרו’ – מים שכל גופו עולה בהן, וכמה הן? אמה על אמה ברום שלש אמות, ושיערו חכמים מי מקוה ארבעים סאה’: טמאות: מיכתב כתיבן! לא נצרכא אלא לכעדשה מן השרץ דלא כתיבא, דתניא (ויקרא יא לב) ”בהם’ – יכול בכולן? תלמוד לומר ‘מהם’; יכול במקצתן? ת”ל ‘בהם’, הא כיצד? עד שיגיע במקצתו שהוא ככולו, שיערו חכמים בכעדשה, שכן חומט תחלתו בכעדשה. רבי יוסי בר’ יהודה אומר, כזנב הלטאה’: עריות: מיכתב כתיבן! לא נצרכא
עמוד ב
לבתו מאנוסתו דלא כתיבא, דאמר רבא, אמר לי ר’ יצחק בר אבדימי, אתיא ‘הנה’ ‘הנה’, אתיא ‘זימה’ ‘זימה’: הן הן גופי תורה: הני אין, הנך לא? אלא אימא ‘הן והן גופי תורה’:
פרק שני – אין דורשין
מתני’. אין דורשין בעריות בשלשה, ולא במעשה בראשית בשנים, ולא במרכבה ביחיד, אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו. כל המסתכל בארבעה דברים, רתוי לו כאילו לא בא לעולם – מה למעלה, מה למטה, מה לפנים ומה לאחור. וכל שלא חס על כבוד קונו, רתוי לו שלא בא לעולם: גמ’. אמרת ברישא ‘ולא במרכבה ביחיד’, והדר אמרת ‘אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו’? הכי קאמר, ‘אין דורשין בעריות לשלשה, ולא במעשה בראשית לשנים, ולא במרכבה ליחיד, אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו’: אין דורשין בעריות בשלשה: מ”ט? אילימא משום דכתיב (ויקרא יח ו) ‘איש איש אל כל שאר בשרו’; ‘איש איש’ – תרי, ‘שאר בשרו’ – חד, ואמר רחמנא ‘לא תקרבו לגלות ערוה’, אלא מעתה דכתיב (ויקרא כד טו) ‘איש איש כי יקלל אלהיו’, (ויקרא כ ט) ‘איש איש אשר יתן מזרעו למולך’, הכי נמי? אלא הנהו מיבעי ליה לרבות את הנכרים שמוזהרין על ברכת השם ועל ע”ז כישראל, האי נמי מיבעי ליה לרבות את הנכרים שמוזהרין על העריות כישראל! אלא מדכתיב (ויקרא יח ל) ‘ושמרתם את משמרתי’; ‘ושמרתם’ – תרי, ‘משמרתי’ – חד, ואמר רחמנא ‘לבלתי עשות מחקות התועבות’. אלא מעתה דכתיב (שמות לא יד) ‘ושמרתם את השבת’, (שמות יב יז) ‘ושמרתם את המצות’, (במדבר יח ה) ‘ושמרתם את משמרת הקדש’, הכי נמי? אלא אמר רב אשי, מאי ‘אין דורשין בעריות בשלשה’? אין דורשין בסתרי עריות (בשלשה), מ”ט? סברא הוא, בי תרי כי יתבי קמי רבייהו, חד שקיל וטרי בהדי רביה, ואידך מצלי אודניה לגמרא; תלתא – חד שקיל וטרי בהדי רביה, והנך תרי שקלו וטרו בהדי הדדי, ולא ידעי מאי קאמר רבייהו, ואתו למישרי איסורא בעריות. אי הכי כל התורה נמי? עריות שאני, דאמר מר, ‘גזל ועריות נפשו מחמדתן ומתאוה להם’. אי הכי גזל נמי? עריות – בין בפניו בין שלא בפניו נפיש יצריה; גזל – בפניו נפיש יצריה, שלא בפניו – לא נפיש יצריה: ולא במעשה בראשית בשנים: מנא הני מילי? דתנו רבנן (דברים ד לב) ”כי שאל נא לימים ראשונים’ – יחיד שואל ואין שנים שואלין. יכול ישאל אדם קודם שנברא העולם? ת”ל (דברים ד לב) ‘למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ’. יכול לא ישאל אדם מששת ימי בראשית? ת”ל ‘לימים ראשונים אשר היו לפניך’. יכול ישאל אדם מה למעלה ומה למטה מה לפנים ומה לאחור? ת”ל (דברים ד לב) ‘ולמקצה השמים ועד קצה השמים’ – מלמקצה השמים ועד קצה השמים אתה שואל, ואין אתה שואל מה למעלה מה למטה מה לפנים מה לאחור.
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
