לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו https://www.daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=226295
שמע https://www.daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=226321
חגיגה דף ח
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
אלמא קסבר חגיגת ארבעה עשר לאו דאורייתא. אמר מר, בית הלל אומרים מן המעשר. אמאי? דבר שבחובה הוא, וכל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין! אמר עולא, בטופל. חזקיה אמר, טופלין בהמה לבהמה, ואין טופלין מעות למעות. ורבי יוחנן אמר, טופלין מעות למעות, ואין טופלין בהמה לבהמה. תניא כוותיה דחזקיה, תניא כוותיה דרבי יוחנן. תניא כוותיה דרבי יוחנן, (דברים טז י) ”מסת’ – מלמד שאדם מביא חובתו מן החולין; ומנין שאם רצה לערב מערב? ת”ל (דברים טז י) ‘כאשר יברכך ה’ אלהיך”. תניא כוותיה דחזקיה, ”מסת’ – מלמד שאדם מביא חובתו מן החולין; בית שמאי אומרים, יום ראשון מן החולין, מכאן ואילך מן המעשר, ובית הלל אומרים, אכילה ראשונה מן החולין, מכאן ואילך מן המעשר, ושאר כל ימות הפסח אדם יוצא ידי חובתו במעשר בהמה’. ביום טוב מ”ט לא? אמר רב אשי, דלמא אתי לעשורי ביו”ט, ואי אפשר לעשר ביום טוב, משום סקרתא. מאי משמע דהאי ‘מסת’ לישנא דחולין הוא? דכתיב (אסתר י א) ‘וישם המלך אחשורוש מס על הארץ’: ישראל יוצאין ידי חובתן בנדרים ונדבות: ת”ר, (דברים טז יד) ‘ושמחת בחגך’, לרבות כל מיני שמחות לשמחה. מכאן אמרו חכמים, ישראל יוצאין ידי חובתן בנדרים ונדבות ובמעשר בהמה, והכהנים – בחטאת ואשם ובבכור ובחזה ושוק. יכול אף בעופות ובמנחות? ת”ל ‘ושמחת בחגך’,
עמוד ב
מי שחגיגה באה מהם, יצאו אלו שאין חגיגה באה מהם. רב אשי אמר, מ’ושמחת’ נפקא, יצאו אלו שאין בהן שמחה. ורב אשי, האי בחגך מאי עביד ליה? ההוא לכדרב דניאל בר קטינא, דאמר רב דניאל בר קטינא, אמר רב, מניין שאין נושאין נשים במועד? שנאמר (דברים טז יד) ‘ושמחת בחגך’, ולא באשתך: מתני’. מי שיש לו אוכלים מרובים ונכסים מועטים – מביא שלמים מרובים ועולות מועטות. נכסים מרובים ואוכלין מועטין – מביא עולות מרובות ושלמים מועטין. זה וזה מועט – על זה נאמר ‘מעה כסף’ ‘שתי כסף’. זה וזה מרובים – על זה נאמר (דברים טז יז) ‘איש כמתנת ידו, כברכת ה’ אלהיך אשר נתן לך’: גמ’. שלמים מרובים, מהיכא מייתי? הא לית ליה! אמר רב חסדא, טופל ומביא פר גדול. א”ל רב ששת, הרי אמרו טופלין בהמה לבהמה! מאי קאמר ליה? אילימא הכי קאמר ליה ‘הרי אמרו טופלין בהמה לבהמה אבל לא מעות למעות’; ולימא ליה ‘אין טופלין מעות למעות’? אלא הכי אמר ליה ‘הרי אמרו אף טופלין בהמה לבהמה!’ כמאן? דלא כחזקיה ודלא כרבי יוחנן? וכי תימא אמוראי הוא דפליגי, מתנייתא לא פליגי, והא קתני ‘אכילה ראשונה מן החולין’? מאי ‘אכילה ראשונה’? שיעור דמי אכילה ראשונה מן החולין. אמר עולא, אמר ריש לקיש, הפריש עשר בהמות לחגיגתו, הקריב חמש ביום טוב ראשון – חוזר ומקריב חמש ביום טוב שני. רבי יוחנן אמר, כיון שפסק, שוב אינו מקריב. אמר ר’ אבא, ולא פליגי; כאן בסתם, כאן במפרש. האי סתם היכי דמי? אילימא דליכא שהות ביום לקרב, האי דלא אקרבינהו דליכא שהות ביום! ואלא דלית ליה אוכלין, האי דלא אקרבינהו דלית ליה אוכלין! לא צריכא, דאיכא שהות ביום, ואית ליה אוכלין; (מבדקמא) לא אקרבינהו, שמע מינה שיורי שיירינהו. והכי נמי מסתברא, דכי אתא רבין אמר ר’ יוחנן, הפריש עשר בהמות לחגיגתו, הקריב חמש ביום טוב ראשון – חוזר ומקריב חמש ביום טוב שני. קשיין אהדדי! אלא לאו שמע מינה, כאן בסתם, כאן במפרש, ש”מ. איתמר נמי, אמר רב שמן בר אבא, אמר רבי יוחנן,
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
