לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו https://www.daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=226293
שמע https://www.daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=226319
חגיגה דף ו
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
עד הכא מאן אתייה? אמר ליה אביי, עד הכא דמיחייבא אימיה בשמחה – אייתיתיה אימיה, מכאן ואילך, אם יכול לעלות ולאחוז בידו של אביו מירושלים להר הבית – חייב, ואי לא – פטור. השיב רבי תחת בית הלל לדברי בית שמאי, (שמואל א א כב) ‘וחנה לא עלתה כי אמרה לאישה עד יגמל הנער והביאותיו’; והא שמואל דיכול לרכוב על כתיפו של אביו הוה? א”ל אבוה, ולטעמיך תיקשי לך חנה גופה, מי לא מיחייבא בשמחה? אלא חנה מפנקותא יתירתא חזייא ביה בשמואל, וחשא ביה בשמואל לחולשא דאורחא. בעי רבי שמעון, קטן חיגר לדברי בית שמאי, וסומא לדברי שניהם, מהו? היכי דמי, אילימא בחיגר שאינו יכול להתפשט וסומא שאינו יכול להתפתח, השתא גדול פטור, קטן מיבעיא? לא צריכא, בחיגר שיכול להתפשט וסומא שיכול להתפתח, מאי? אמר אביי, כל היכא דגדול מיחייב מדאורייתא – קטן נמי מחנכינן ליה מדרבנן, כל היכא דגדול פטור מדאורייתא – מדרבנן קטן נמי פטור: ב”ש אומרים הראייה שתי כסף כו’: ת”ר, בית שמאי אומרים, הראייה שתי כסף והחגיגה מעה כסף, שהראייה עולה כולה לגבוה מה שאין כן בחגיגה, ועוד מצינו בעצרת שריבה בהן הכתוב בעולות יותר מבשלמים. ובית הלל אומרים, הראייה מעה כסף וחגיגה שתי כסף, שחגיגה ישנה לפני הדיבור מה שאין כן בראייה, ועוד מצינו בנשיאים שריבה בהן הכתוב בשלמים יותר מבעולות. ובית הלל, מאי טעמא לא אמרי כבית שמאי? דקא אמרת ראייה עדיפא דעולה כולה לגבוה – אדרבה, חגיגה עדיפא דאית בה שתי אכילות! ודקא אמרת נילף מעצרת – דנין קרבן יחיד מקרבן יחיד, ואין דנין קרבן יחיד מקרבן צבור. ובית שמאי, מ”ט לא אמרי כבית הלל? דקאמרת חגיגה עדיפא דישנה לפני הדיבור – ראייה נמי ישנה לפני הדיבור, ודקאמרת נילף מנשיאים – דנין דבר הנוהג לדורות מדבר הנוהג לדורות, ואין דנין דבר הנוהג לדורות מדבר שאינו נוהג לדורות. ובית הלל, מאי שנא חגיגה דישנה לפני הדיבור, דכתיב (שמות כד ה) ‘ויזבחו זבחים שלמים’, ראייה נמי הכתיב (שמות כד ה) ‘ויעלו עולות’? קסברי בית הלל, עולה שהקריבו ישראל במדבר עולת תמיד הואי, ובית שמאי סברי, עולה שהקריבו ישראל במדבר עולת ראייה הואי. אמר אביי, בית שמאי ורבי אלעזר ור’ ישמעאל – כולהו סבירא להו עולה שהקריבו ישראל במדבר עולת ראייה הואי, ובית הלל ורבי עקיבא ור’ יוסי הגלילי – כולהו סבירא להו עולה שהקריבו ישראל במדבר עולת תמיד הואי. בית שמאי, הא דאמרן. ר’ ישמעאל, דתניא, ‘ר’ ישמעאל אומר, כללות נאמרו בסיני
עמוד ב
ופרטות באהל מועד, ור’ עקיבא אומר, כללות ופרטות נאמרו בסיני ונשנו באהל מועד ונשתלשו בערבות מואב’; ואי סלקא דעתך עולה שהקריבו ישראל במדבר עולת תמיד הואי, מי איכא מידי דמעיקרא לא בעי הפשט וניתוח, ולבסוף בעי הפשט וניתוח? ר’ אלעזר, דתניא (במדבר כח ו) ”עולת תמיד העשויה בהר סיני’, ר’ אלעזר אומר, מעשיה נאמרו בסיני והיא עצמה לא קרבה, רבי עקיבא אומר, קרבה ושוב לא פסקה; אלא מה אני מקיים (עמוס ה כה) ‘הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר ארבעים שנה בית ישראל’? שבטו של לוי שלא עבדו ע”ז הן הקריבו אותה. בית הלל, הא דאמרן. ר’ עקיבא, הא נמי דאמרן. ר’ יוסי הגלילי, דתניא, ‘ר’ יוסי הגלילי אומר, שלש מצות נצטוו ישראל בעלותם לרגל – ראייה וחגיגה ושמחה; יש בראייה שאין בשתיהן, ויש בחגיגה שאין בשתיהן, יש בשמחה שאין בשתיהן, יש בראייה שאין בשתיהן – שהראייה עולה כולה לגבוה מה שאין כן בשתיהן, יש בחגיגה מה שאין בשתיהן – שחגיגה ישנה לפני הדיבור מה שאין בשתיהן, יש בשמחה מה שאין בשתיהן – שהשמחה נוהגת באנשים ובנשים מה שאין בשתיהן’. ור’ ישמעאל, מאי טעמא קא מוקמת ליה כבית שמאי? אי סלקא דעתך עולה שהקריבו ישראל במדבר עולת תמיד הואי, מי איכא מידי דמעיקרא לא בעי הפשט וניתוח, ולבסוף בעי הפשט וניתוח? והא רבי יוסי הגלילי דאמר עולה שהקריבו ישראל במדבר עולת תמיד הואי, מעיקרא לא בעי הפשט וניתוח ולבסוף בעי הפשט וניתוח, דתניא, ‘רבי יוסי הגלילי אומר, עולה שהקריבו ישראל במדבר אינה טעונה הפשט וניתוח, לפי שאין הפשט וניתוח אלא מאהל מועד ואילך’? סמי מכאן ר’ ישמעאל. בעי רב חסדא, האי קרא היכי כתיב (שמות כד ה) ‘וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות’ – כבשים, ‘ויזבחו זבחים שלמים לה’ פרים’, או דלמא אידי ואידי פרים הוו? למאי נפקא מינה? מר זוטרא אמר, לפיסוק טעמים. רב אחא בריה דרבא אמר, לאומר ‘הרי עלי עולה כעולה שהקריבו ישראל במדבר’. מאי, פרים הוו, או כבשים הוו? תיקו. תנן התם, אלו דברים שאין להם שיעור,
25 באוגוסט 2024
אין תגובות
