לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו https://www.daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=226289
שמע https://www.daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=226315
חגיגה דף ב
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
מתני’. הכל חייבין בראייה, חוץ מחרש שוטה וקטן, וטומטום ואנדרוגינוס, ונשים, ועבדים שאינם משוחררים, החיגר והסומא והחולה והזקן, ומי שאינו יכול לעלות ברגליו. איזהו קטן? כל שאינו יכול לרכוב על כתפיו של אביו ולעלות מירושלים להר הבית, דברי בית שמאי. ובית הלל אומרים, כל שאינו יכול לאחוז בידו של אביו ולעלות מירושלים להר הבית, שנאמר (שמות כג יד) ‘שלש רגלים’. בית שמאי אומרים, הראייה – שתי כסף, והחגיגה – מעה כסף. ובית הלל אומרים, הראייה – מעה כסף, והחגיגה – שתי כסף: גמ’. ‘הכל’ לאתויי מאי? לאתויי מי שחציו עבד וחציו בן חורין. ולרבינא דאמר מי שחציו עבד וחציו בן חורין פטור מן הראייה, ‘הכל’ לאתויי מאי? לאתויי חיגר ביום ראשון ונתפשט ביום שני. הניחא למ”ד כולן תשלומין זה לזה; אלא למאן דאמר כולן תשלומין דראשון, ‘הכל’ לאתויי מאי? לאתויי סומא באחת מעיניו, ודלא כי האי תנא דתניא, ‘יוחנן בן דהבאי אומר משום ר’ יהודה, סומא באחת מעיניו פטור מן הראייה, שנאמר (שמות כג יז) ‘יראה’ ‘יראה’; כדרך שבא לראות כך בא ליראות, מה לראות בשתי עיניו, אף ליראות בשתי עיניו’. ואיבעית אימא, לעולם כדאמרי מעיקרא, ודקא קשיא לך הא דרבינא, לא קשיא, כאן כמשנה ראשונה, כאן כמשנה אחרונה. דתנן, ‘מי שחציו עבד וחציו בן חורין, עובד את רבו יום אחד ואת עצמו יום אחד, דברי בית הלל. אמרו להם בית שמאי,
עמוד ב
תקנתם את רבו, ואת עצמו לא תקנתם! לישא שפחה – אינו יכול, בת חורין – אינו יכול; ליבטיל? והלא לא נברא העולם אלא לפריה ורביה, שנאמר (ישעיה מה יח) ‘לא תהו בראה לשבת יצרה’! אלא מפני תיקון העולם, כופין את רבו ועושה אותו בן חורין, וכותב לו שטר על חצי דמיו, וחזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי’: חוץ מחרש שוטה וקטן כו’: קתני חרש דומיא דשוטה וקטן; מה שוטה וקטן דלאו בני דעה, אף חרש דלאו בר דעה הוא. וקא משמע לן כדתנן, ‘חרש שדיברו חכמים בכל מקום – שאינו שומע ואינו מדבר, הא מדבר ואינו שומע, שומע ואינו מדבר – חייב’. תנינא להא דתנו רבנן, ‘המדבר ואינו שומע – זהו חרש, שומע ואינו מדבר – זהו אלם; זה וזה, הרי הן כפקחין לכל דבריהם’. וממאי דמדבר ואינו שומע זהו חרש, שומע ואינו מדבר זהו אלם? דכתיב (תהילים לח יד) ‘ואני כחרש לא אשמע וכאלם לא יפתח פיו’. ואיבעית אימא, כדאמרי אינשי ‘אישתקיל מילוליה’: מדבר ואינו שומע שומע ואינו מדבר חייב: והתניא ‘מדבר ואינו שומע, שומע ואינו מדבר – פטור’? אמר רבינא ואיתימא רבא, חסורי מיחסרא והכי קתני, ‘הכל חייבין בראייה ובשמחה חוץ מחרש המדבר ואינו שומע שומע ואינו מדבר שפטור מן הראייה, ואע”פ שפטור מן הראייה – חייב בשמחה, ואת שאינו לא שומע ולא מדבר ושוטה וקטן – פטור אף מן השמחה, הואיל ופטורים מכל מצות האמורות בתורה’. תניא נמי הכי, ‘הכל חייבין בראייה ובשמחה חוץ מחרש המדבר ואינו שומע שומע ואינו מדבר שפטורין מן הראייה, ואף על פי שפטור מן הראייה –
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
