לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=252449
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=252537
גיטין דף פה
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
דברי הכל כשר, ומתני’ דקתני ‘כתבו’ ואוקימנא בחוץ, אבל ע”מ לא פסיל – איבעית אימא לפני התורף ורבנן, ואיבע”א לאחר התורף ודברי הכל. ורבא אמר, מחלוקת לאחר התורף, דרבי סבר גזרינן אטו לפני התורף ורבנן סברי לא גזרינן אטו לפני התורף, אבל לפני התורף – דברי הכל פסול, ומתני’ דקתני ‘כתבו’ ואוקימנא בחוץ, אבל על מנת לא פסיל – אחר התורף ורבנן היא. תני אבוה דרבי אבין קמיה דרבי זירא ‘כתב גט על תנאי – דברי הכל פסול’. ‘דברי הכל פסול’? והא מיפלג פליגי! אלא אימא ‘לדברי הכל כשר’, והיכי דמי? לאחר התורף. ולימא ‘הרי זה פסול’ ורבי? תנא ‘דברי הכל’ אתנייה, ‘כשר’ ב’פסול’ מיחלף ליה; ‘הרי זה’ ב’דברי הכל’ לא מיחלף ליה: מתני’. הרי את מותרת לכל אדם אלא לאבא ולאביך, לאחי ולאחיך, לעבד ולעובד כוכבים ולכל מי שאין לה עליו קדושין – כשר. הרי את מותרת לכל אדם אלא אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל לממזר ולנתין וכל מי שיש לה עליו קדושין אפילו בעבירה – פסול: גמ’. כללא דרישא לאתויי שאר חייבי כריתות, כללא דסיפא לאתויי שאר חייבי לאוין (כגון עמוני ומואבי נתיני מצרי ואדומי). בעא מיניה רבא מרב נחמן, חוץ מקדושי קטן מהו – מי אמרינן השתא מיהא לאו בר הויה הוא, או דלמא אתי לכלל הויה? א”ל, תניתוה ‘קטנה מתגרשת בקידושי אביה’, אמאי? והא בעינן ‘ויצאה והיתה’? אלא אתיא לכלל הויה, הכא נמי אתיא לכלל הויה. חוץ מן הנולדים מהו – השתא מיהא לא איתיליד, או דלמא עתידי דמתיילדי? א”ל, תניתוה ‘לעבד ולעובד כוכבים’, אם איתא עבד ועובד כוכבים נמי עבידי דמיגיירי? הנך לאו לאיגיורי קיימי, הני לאיתילודי קיימי. חוץ מבעל אחותה מהו – השתא מיהא לא חזיא ליה, או דלמא זמנין דמתה אחותה וחזיא ליה? אמר ליה, תניתוה ‘לעבד ולעובד כוכבים’, עבד ועובד כוכבים נמי עבידי דמיגיירי? גירות לא שכיחא, מיתה שכיחא. חוץ מזנותיך מהו – בנשואין הא לא שייר, או דלמא שייר בביאה? א”ל, תניתוה ‘לאבא ולאביך’, ובמאי? אילימא בנשואין – אבא ואביך בני נשואין נינהו? אלא לאו בזנות, ולאבא ולאביך הוא דלא שייר, הא לאחר שייר! דלמא בנשואין דעבר ואינסיב. חוץ משלא כדרכה מהו – בכדרכה הא לא שייר, או דלמא (ויקרא כ יג) ‘משכבי אשה’ כתיב? חוץ מהפרת נדריך מהו – בנשואין הא לא שייר, או דלמא (במדבר ל יד) ‘אישה יקימנו ואישה יפירנו’ כתיב? חוץ מתרומתיך מהו – בנשואין הא לא שייר, או דלמא (ויקרא כב יא) ‘קנין כספו’ כתיב? חוץ מירושתיך מהו – בנשואין הא לא שייר, או דלמא (במדבר כז יא) ‘לשארו וירש אותה’ כתיב? חוץ מקידושיך בשטר מהו – מי אמרינן אפשר דמקדש לה בכסף ובביאה, או דלמא ‘ויצאה והיתה’, איתקוש הוויות להדדי? תיקו: מתני’. גופו של גט – ‘הרי את מותרת לכל אדם’.
עמוד ב
רבי יהודה אומר, ‘ודן דיהוי ליכי מינאי ספר תירוכין ואגרת שבוקין וגט פטורין למהך להתנסבא לכל גבר דיתצביין’. גופו של גט שחרור – ‘הרי את בת חורין’ ‘הרי את לעצמך’: גמ’. פשיטא, אמר לה לאשתו ‘הרי את בת חורין’ – לא אמר ולא כלום. אמר לה לשפחתו ‘הרי את מותרת לכל אדם’ – לא אמר ולא כלום. אמר לה לאשה ‘הרי את לעצמך’ מהו – לגמרי קאמר לה או למלאכה קאמר לה? א”ל רבינא לרב אשי, ת”ש דתנן ‘גופו של גט שחרור הרי את בת חורין הרי את לעצמך’, ומה עבדא דקני ליה גופיה – כי א”ל ‘הרי את לעצמך’ קני גופיה, אשה דלא קני גופה לא כ”ש? א”ל רבינא לרב אשי, א”ל לעבדו ‘אין לי עסק בך’ מהו? א”ל רב חנין לרב אשי, ואמרי לה רב חנין מחוזנאה לרב אשי, ת”ש דתניא, ‘המוכר עבדו לעובד כוכבים – יצא לחירות וצריך גט שחרור מרבו ראשון; אמר רבן שמעון בן גמליאל, בד”א? שלא כתב עליו אונו, אבל כתב עליו אונו – זהו שחרורו’, מאי ‘אונו’? אמר רב ששת, דכתב ליה ‘לכשתברח ממנו אין לי עסק בך’: ר’ יהודה אומר ודן דיהוי ליכי מינאי ספר תירוכין ואגרת שבוקין: במאי קמיפלגי? רבנן סברי ידים שאין מוכיחות הויין ידים, ואף על גב דלא כתב לה ‘ודן’ – מוכחא מילתא דבהאי גיטא קא מגרש לה, ור’ יהודה סבר ידים שאין מוכיחות לא הויין ידים, וטעמא דכתב לה ‘ודן’ – דמוכחא מילתא דבהאי גיטא קא מגרש לה, אבל לא כתב לה ‘ודן’ – אמרי בדיבורא גרשה ושטרא ראיה בעלמא הוא. אמר אביי, האי מאן דכתב גיטא, לא לכתוב ‘ודין’ דמשמע ‘ודין’, אלא ‘ודן’; ולא לכתוב ‘איגרת’ דמשמע ‘איגרת’, אלא ‘אגרת’; ולא לכתוב ‘לימהך’ דמשמע ‘לי מהך’; ולא לכתוב ‘למחך’ דמשמע כי חוכא; ‘דיתיהויין’ ‘דיתיצבייין’ תלתא תלתא יודי”ן, דמשמע תהויין ותצביין; ולורכיה לוי”ו ד’תירוכין’ ולוי”ו ד’שבוקין’ דמשמע תריכין ושביקין; ולורכיה לוי”ו ד’כדו’ דמשמע ‘וכדי’; ולא ליכתוב ‘לאיתנסבא’ דמשמע ‘לא יתנסבא’, אלא ‘להתנסבא’. איבעיא להו, בעינן ‘ודן’ או לא בעינן ‘ודן’? תא שמע, דאתקין רבא בגיטי ‘איך פלניא בר פלניא פטר ותריך ית פלוניתא אינתתיה דהות אינתתיה מן קדם דנא מיומא דנן ולעלם’, ואילו ‘ודן’ לא קאמר! ולטעמיך, כולהו מי קאמר? אלא בעינן, הכא נמי בעינן: ‘מיומא דנן’ – לאפוקי מדרבי יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו, ‘ולעלם’ –
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
