לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=252415
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=252503
גיטין דף נא
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
או דלמא קצובין ואע”פ שאינן כתובים? ת”ש, דאיתמר, מי שמת והניח שתי בנות ובן וקדמה הראשונה ונטלה עישור נכסים ולא הספיקה שניה לגבות עד שמת הבן – א”ר יוחנן שניה ויתרה, וא”ל ר’ חנינא, גדולה מזו אמרו ‘מוציאין לפרנסה ואין מוציאין למזונות’, ואת אמרת שניה ויתרה? והא פרנסה דמיקץ קייצא מיכתב לא כתיבא, וקא מוציאה! שאני פרנסה, כיון דאית לה קלא – כמאן דכתיבא דמי. מתיב רב הונא בר מנוח, ‘מתו – בנותיהן נזונות מנכסים בני חורין, והיא נזונת מנכסים משועבדים מפני שהיא כבעלת חוב’? הכא במאי עסקינן? בשקנו מידו. אי הכי בנות נמי? בשקנו לזו ולא קנו לזו. מאי פסקא? בת אשתו דהואי בשעת קנין – מהני לה קנין, בתו דלא הואי בשעת קנין – לא מהני לה קנין. מי לא עסקינן דהוו תרוייהו בשעת קנין, והיכי דמי? דגרשה ואהדרה? אלא בתו דבתנאי בית דין קאכלה – לא מהני לה קנין, בת אשתו דלאו בתנאי בית דין קאכלה – מהני לה קנין. וכי מיגרע גרעה? אלא בתו כיון דבתנאי בית דין קאכלה – אימר צררי אתפסה. ת”ש, ‘א”ר נתן, אימתי? בזמן שקדם מקחו של שני לשבחו של ראשון, אבל קדם שבחו של ראשון למקחו של שני – גובה מנכסים משועבדים’, אלמא משום דלא קדים הוא! תנאי היא, דתניא, ‘אין מוציאין לאכילת פירות ולשבח קרקעות ולמזון אשה והבנות מנכסים משועבדים מפני תיקון העולם לפי שאין כתובין, אמר ר’ יוסי, וכי מה תיקון העולם יש בזו? והלא אין קצובין’: והמוצא מציאה לא ישבע: אמר ר’ יצחק, שני כיסין קשורין מצאת לי והלה אומר לא מצאתי אלא אחד – נשבע; שני שוורים קשורין מצאת לי והלה אומר לא היה אלא אחד – אינו נשבע. מ”ט? שוורין מנתחי מהדדי, כיסין לא מנתחי מהדדי. שני שוורין קשורין מצאת והלה אומר מצאתי והחזרתי לך אחד מהן – הרי זה נשבע. ור’ יצחק, לית ליה ‘המוצא מציאה לא ישבע מפני תיקון העולם’?
עמוד ב
הוא דאמר כרבי אליעזר בן יעקב, דתניא, ‘ר’ אליעזר בן יעקב אומר, פעמים שאדם נשבע על טענת עצמו; כיצד? מנה לאביך בידי והאכלתיו פרס – הרי זה נשבע, וזה הוא שנשבע על טענת עצמו, וחכ”א אינו אלא כמשיב אבידה ופטור’; ורבי אליעזר בן יעקב לית ליה משיב אבידה פטור? אמר רב, בטוענו קטן. קטן מידי מששא אית ביה? והתנן ‘אין נשבעין על טענת חרש שוטה וקטן’! מאי קטן? גדול, ואמאי קרי ליה קטן? דלגבי מילי דאביו קטן הוא. אי הכי ‘טענת עצמו’? טענת אחרים הוא! טענת אחרים והודאת עצמו. כולהו טענתא נמי טענת אחרים והודאת עצמו נינהו? אלא בדרבה קמיפלגי, דאמר רבה, מפני מה אמרה תורה מודה מקצת הטענה ישבע? חזקה אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו. והאי בכוליה בעי למכפריה ליה, והאי דלא כפריה – משום דאין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו. ובכוליה בעי דלודי ליה, והאי דלא אודי ליה – אישתמוטי הוא דקא משתמיט ליה, סבר, עד דהוו לי זוזי ופרענא ליה; ואמר רחמנא, רמי שבועה עילויה כי היכי דלודי ליה בכוליה. ר’ אליעזר בן יעקב סבר, ל”ש בו ול”ש בבנו אינו מעיז, והילכך לאו משיב אבידה הוא, ורבנן סברי, בו הוא דאינו מעיז, אבל בבנו מעיז, ומדלא מעיז – משיב אבידה הוא:
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
