לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=252404
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=252492
גיטין דף מ
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
יצא לחירות. א”ל רבי יוחנן, כל כך יש בידך? ואני שונה ‘הכותב שטר אירוסין לשפחתו, ר”מ אומר מקודשת וחכ”א אינה מקודשת’! כדאמר רבה בר רב שילא, כשרבו הניח לו תפילין, הכא נמי כשרבו השיאו אשה. ומי איכא מידי דלעבדיה לא מעבד ליה איסורא, ואיהו עבד איסורא? אמר ר”נ בר יצחק, הכא במאי עסקינן? דאמר לה ‘צאי בו והתקדשי בו’, רבי מאיר סבר יש בלשון הזה לשון שחרור, ורבנן סברי אין בלשון הזה לשון שחרור. א”ר יהושע בן לוי, עבד שהניח תפילין בפני רבו – יצא לחירות. מיתיבי ‘לוה הימנו רבו או שעשאו רבו אפוטרופוס או שהניח תפילין בפני רבו או שקרא שלשה פסוקים בבהכ”נ בפני רבו – ה”ז לא יצא לחירות’? אמר רבה בר רב שילא, כשרבו הניח לו תפילין. כי אתא רב דימי א”ר יוחנן, מי שאמר בשעת מיתתו ‘פלונית שפחתי אל ישתעבדו בה לאחר מותי’ – כופין את היורשים וכותבין לה גט שחרור. אמרו לפניו רבי אמי ורבי אסי, רבי, אי אתה מודה שבניה עבדים? כי אתא רב שמואל בר יהודה אמר רבי יוחנן, מי שאמר בשעת מיתתו ‘פלונית שפחתי קורת רוח עשתה לי, יעשה לה קורת רוח’ – כופין את היורשין ועושין לה קורת רוח. מ”ט? מצוה לקיים דברי המת. אמר אמימר, המפקיר עבדו – אותו עבד אין לו תקנה. מ”ט? גופיה לא קני ליה; איסורא הוא דאיכא גביה, ואיסורא לא מצי מקני ליה. א”ל רב אשי לאמימר, והאמר עולא אמר רבי יוחנן, ורב חייא בר אבין אמר רב, אחד זה ואחד זה יצא לחירות וצריך גט שחרור? א”ל, צריך ואין לו תקנה. איכא דאמרי, אמר אמימר, המפקיר עבדו ומת – אותו העבד אין לו תקנה. מאי טעמא? גופיה לא קני ליה; איסורא הוא דאיכא גביה, ואיסורא לבריה לא מורית. א”ל רב אשי לאמימר, והא כי אתא רב דימי א”ר יוחנן? דרב דימי טעותא היא. א”ל, מאי טעותא? דלא אמרה בלשון שחרור? הא אמרה בלשון שחרור הכי נמי! א”ל, אנא כדרב שמואל בר יהודה סבירא לי. ההוא דסקרתא דעבדי דאזדבן לעובד כוכבים, כלו מרוותא בתראי. אתו לקמיה דרבינא, אמר להו, זילו אהדרו אבני מרוותא קמאי ויכתבו לכו גיטא דחרותא. אמרו ליה רבנן לרבינא, והאמר אמימר המפקיר עבדו ומת אותו העבד אין לו תקנה? אמר להו, אנא כרב דימי סבירא לי. אמרו ליה, דרב דימי טעותא היא! אמר להו, מאי טעותא? דלא אמרה בלשון שחרור, הא אמרה בלשון שחרור הכי נמי! והלכתא כרבינא. ההוא עבדא דבי תרי, קם חד מינייהו ושחררי’ לפלגי’, אמר אידך, השתא שמעי בי רבנן ומפסדו ליה מינאי! אזל אקנייה לבנו קטן. שלחה רב יוסף בריה דרבא לקמיה דרב פפא, שלח ליה, כאשר עשה כן יעשה לו גמולו ישיב לו בראשו! אנן קים לן בינוקא דמקרבא דעתיה לגבי זוזי, מוקמינן ליה אפוטרופוס
עמוד ב
ומקרקיש ליה זוזי, וכתב ליה גיטא דחירותא על שמיה. ת”ר, האומר ‘עשיתי פלוני עבדי בן חורין’, ‘עשוי בן חורין’, ‘הרי הוא בן חורין’ – הרי הוא בן חורין. ‘אעשנו בן חורין’, רבי אומר קנה וחכ”א לא קנה. א”ר יוחנן, וכולן בשטר: ת”ר, האומר ‘נתתי שדה פלונית לפלוני’, ‘נתונה לפלוני’, ‘הרי היא שלו’ – הרי היא שלו. ‘אתננה לפלוני’ – ר”מ אומר קנה וחכ”א לא קנה. א”ר יוחנן, וכולן בשטר. ת”ר, האומר עשיתי פלוני עבדי בן חורין, והוא אומר לא עשאני – חיישינן שמא זיכה לו ע”י אחר. כתבתי ונתתי לו, והוא אומר לא כתב לי ולא נתן לי – הודאת בעל דין כמאה עדים דמי. האומר נתתי שדה פלונית לפלוני, והוא אומר לא נתן לי – חיישינן שמא זיכה לו ע”י אחר. כתבתי ונתתי לו, והוא אומר לא כתב ולא נתן לי – הודאת בעל דין כמאה עדים דמי. מי אוכל פירות? רב חסדא אמר נותן אוכל פירות, ורבה אמר משלשין את הפירות. ולא פליגי, הא באבא, הא בברא: מתני’. עבד שעשאו רבו אפותיקי לאחרים ושיחררו – שורת הדין אין העבד חייב כלום, אלא מפני תיקון העולם כופין את רבו ועושה אותו בן חורין, וכותב שטר על דמיו. רבן שמעון בן גמליאל אומר, אינו כותב אלא משחרר: גמ’. עבד שעשאו רבו אפותיקי ושיחררו: מי שחררו? אמר רב, רבו ראשון; שורת הדין אין העבד חייב כלום לרבו שני, כדרבא, דאמר רבא הקדש חמץ ושחרור מפקיעין מידי שיעבוד, אלא מפני תיקון העולם, שמא ימצאנו בשוק
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
