לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=252409
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=252497
גיטין דף מה
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
ורב ענן? ברייתא לא שמיע ליה, ואי מדשמואל – ממאי דאינה מכורה ומעות חוזרין? דילמא אינה מכורה ומעות מתנה נינהו, מידי דהוה אמקדש את אחותו, דאיתמר, המקדש את אחותו, רב אמר מעות חוזרין ושמואל אמר מעות מתנה. אמר ליה אביי לרב יוסף, מאי חזית דקנסינן ללוקח, נקנסיה למוכר? א”ל, לאו עכברא גנב אלא חורא גנב. א”ל, אי לאו עכברא – חורא מנא ליה? מסתברא היכא דאיכא איסורא התם קנסינן: ההוא עבדא דערק מחוצה לארץ לארץ, אזל מריה אבתריה, אתא לקמיה דרבי אמי, אמר ליה, נכתוב לך שטרא אדמיה, וכתוב ליה גיטא דחירותא, ואי לא מפקנא ליה מינך מדרבי אחי ברבי יאשיה, דתניא, ‘(שמות כג לג) ‘לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי’ וגו’ – יכול בעובד כוכבים שקיבל עליו שלא לעבוד עבודת כוכבים הכתוב מדבר? ת”ל (דברים כג טז) ‘לא תסגיר עבד אל אדוניו אשר ינצל אליך מעם אדוניו’; מאי תקנתו? ‘עמך ישב בקרבך’ וגו’. וקשיא ליה לר’ יאשיה, האי ‘מעם אדוניו’? ‘מעם אביו’ מיבעי ליה! אלא אמר רבי יאשיה, במוכר עבדו לחוצה לארץ הכתוב מדבר. וקשיא ליה לרבי אחי ברבי יאשיה, האי ‘אשר ינצל אליך’? ‘אשר ינצל מעמך’ מיבעי ליה! אלא אמר רבי אחי בר’ יאשיה, בעבד שברח מחו”ל לארץ הכתוב מדבר. תניא אידך, ”לא תסגיר עבד אל אדוניו’ – רבי אומר, בלוקח עבד ע”מ לשחררו הכתוב מדבר’. היכי דמי? אמר רב נחמן בר יצחק, דכתב ליה הכי ‘לכשאקחך הרי עצמך קנוי לך מעכשיו’. רב חסדא ערק ליה עבדא לבי כותאי. שלח להו, הדרוה ניהלי! שלחו ליה, ‘לא תסגיר עבד אל אדוניו’! (שלח להו (דברים כב ג) ‘וכן תעשה לחמורו וכן תעשה לשמלתו וכן תעשה לכל אבידת אחיך’. שלחו ליה, והכתיב ‘לא תסגיר עבד אל אדוניו’?) שלח להו, ההוא בעבד שברח מחו”ל לארץ, וכדרבי אחי ברבי יאשיה. ומאי שנא דשלח להו כדר’ אחי בר’ יאשיה? משום דמשמע להו קראי. אביי אירכס ליה חמרא בי כותאי. שלח להו, שדרוה לי! שלחו ליה, שלח סימנא! שלח להו, דחיוורא כריסיה. שלחו ליה, אי לאו דנחמני את – לא הוה משדרנא ליה ניהלך; אטו כולי חמרי לאו כריסייהו חיוורין נינהו?: מתני’. אין פודין את השבויין יתר על כדי דמיהן, מפני תיקון העולם. ואין מבריחין את השבויין, מפני תיקון העולם. רשב”ג אומר, מפני תקנת השבויין: גמ’. איבעיא להו, האי ‘מפני תיקון העולם’ – משום דוחקא דצבורא הוא, או דילמא משום דלא לגרבו ולייתו טפי? ת”ש, דלוי בר דרגא פרקא לברתיה בתליסר אלפי דינרי זהב! אמר אביי, ומאן לימא לן דברצון חכמים עבד? דילמא שלא ברצון חכמים עבד: ואין מבריחין את השבויין מפני תיקון העולם רשב”ג אומר מפני תקנת שבויין: מאי בינייהו? איכא בינייהו דליכא אלא חד: בנתיה דרב נחמן בחשן קדרא בידייהו. קשיא ליה לרב עיליש, כתיב (קהלת ז כח) ‘אדם אחד מאלף מצאתי ואשה בכל אלה לא מצאתי’ – הא איכא בנתיה דרב נחמן! גרמא להו מילתא ואשתביין, ואישתבאי איהו נמי בהדייהו. יומא חד הוה יתיב גביה ההוא גברא דהוה ידע בלישנא דציפורי. אתא עורבא וקא קרי ליה, אמר ליה, מאי קאמר? אמר ליה, עיליש ברח! עיליש ברח! אמר, עורבא שיקרא הוא, ולא סמיכנא עליה. אדהכי אתא יונה וקא קריא. אמר ליה, מאי קאמרה? א”ל, עיליש ברח! עיליש ברח! אמר, כנסת ישראל כיונה מתילא, ש”מ מתרחיש לי ניסא. אמר, איזיל אחזי בנתיה דרב נחמן – אי קיימן בהימנותייהו אהדרינהו. אמר, נשי כל מילי דאית להו סדרן להדדי בבית הכסא. שמעינהו דקאמרן, עדי גוברין ונהרדעי גוברין; לימא להו לשבוייהו דלירחקינהו מהכא, דלא ליתו אינשין ולישמעי וליפרקינן. קם, ערק, אתא איהו וההוא גברא. לדידיה איתרחיש ליה ניסא, עבר במברא, וההוא גברא אשכחוה וקטלוה. כי הדרן ואתן אמר, הוו קא בחשן קידרא בכשפים: מתני’. ואין לוקחין ספרים תפילין ומזוזות מן העובדי כוכבים יותר על כדי דמיהן,
עמוד ב
מפני תיקון העולם: גמ’. אמר ליה רב בודיא לרב אשי, יתר על כדי דמיהן הוא דאין לוקחין, הא בכדי דמיהן לוקחין, שמע מינה ס”ת שנמצא ביד עובד כוכבים קורין בו! דילמא לגנוז. אמר רב נחמן, נקטינן, ספר תורה שכתבו מין – ישרף, כתבו עובד כוכבים – יגנז, נמצא ביד מין – יגנז, נמצא ביד עובד כוכבים – אמרי לה יגנז ואמרי לה קורין בו. ספר תורה שכתבו עובד כוכבים, תני חדא ישרף ותניא אידך יגנז ותניא אידך קורין בו; לא קשיא, הא דתניא ישרף – ר”א היא דאמר סתם מחשבת עובד כוכבים לעבודת כוכבים, והא דתניא יגנז – האי תנא הוא דתני רב המנונא בריה דרבא מפשרוניא ס”ת תפלין ומזוזות שכתבן (מין) ומסור עובד כוכבים ועבד אשה וקטן וכותי וישראל מומר פסולין, שנאמר (דברים יא יח) ‘וקשרתם וכתבתם’ – כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה וכל שאינו בקשירה אינו בכתיבה, והא דתניא קורין בו – האי תנא הוא, דתניא, ‘לוקחין ספרים מן העובדי כוכבים בכל מקום ובלבד שיהיו כתובין כהלכתן, ומעשה בעובד כוכבים אחד בצידן שהיה כותב ספרים, והתיר רשב”ג ליקח ממנו’. ורשב”ג, עיבוד לשמן בעי, כתיבה לשמן לא בעי? דתניא ‘ציפן זהב או שטלה עליהן עור בהמה טמאה – פסולות, עור בהמה טהורה – כשרות, ואע”פ שלא עיבדן לשמן; רבי שמעון בן גמליאל אומר אפילו עור בהמה טהורה פסולות עד שיעבדן לשמן’? אמר רבה בר שמואל, בגר שחזר לסורו. לסורו? כ”ש דהוי ליה מין! אמר רב אשי, שחוזר לסורו משום יראה. תנו רבנן, מעלין בדמיהן עד כדי טרפעיק. מאי טרפעיק? אמר רב ששת, איסתירא. ההיא טייעתא דאייתי חייתא דתפילי לקמיה דאביי, אמר לה, יהבת לי ריש ריש בתמרי? אימליא זיהרא, שקלא, שדתינהו בנהרא. אמר, לא אבעי לי לזלזולינהו באפה כולי האי: מתני’. המוציא את אשתו משום שם רע – לא יחזיר, משום נדר – לא יחזיר. [חסר בסוף הדף עקב מגבלות מקום]
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
