לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=252393
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=252481
גיטין דף כט
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
אבל בב”ד של ישראל – כיון דנפק ליה דינא לקטלא קטלי ליה. א”ל אביי, ב”ד של ישראל נמי – אפשר דחזו ליה זכותא! כי חזו ליה זכותא – מקמי דליגמר דינא; בתר גמר דינא תו לא חזו ליה זכותא. לימא מסייעא ליה ‘כ”מ שיעמדו שנים ויאמרו ‘מעידים אנו את איש פלוני שנגמר דינו בבית דינו של פלוני ופלוני ופלוני עדיו’ – ה”ז יהרג’? דלמא בורח שאני. ת”ש, ‘שמע מב”ד של ישראל שהיו אומרים ‘איש פלוני מת’ ‘איש פלוני נהרג’ – ישיאו את אשתו, מקומנטריסים של עובדי כוכבים ‘איש פלוני מת’ ‘איש פלוני נהרג’ – אל ישיאו את אשתו’, מאי ‘מת’ ומאי ‘נהרג’? אילימא מת ממש ונהרג ממש, דכוותיה גבי עובדי כוכבים אמאי אל ישיאו את אשתו? הא קיי”ל כל מסיח לפי תומו הימוני מהימני ליה! אלא לאו ‘מת’ – יוצא למות, ו’נהרג’ – יוצא ליהרג, וקתני ‘בב”ד של ישראל ישיאו את אשתו’! לעולם מת ממש ונהרג ממש, דכוותיה גבי עובדי כוכבים אמאי לא? והא קיי”ל דכל מסיח לפי תומו הימוני מהימני! הני מילי במילתא דלא שייכי בה, אבל במילתא דשייכי בה – עבדי לאחזוקי שקרייהו: מתני’. המביא גט בא”י וחלה – הרי זה משלחו ביד אחר. ואם אמר לו ‘טול לי הימנה חפץ פלוני’ – לא ישלחנו ביד אחר, שאין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר: גמ’. אמר רב כהנא, חלה תנן. פשיטא, חלה קתני! מהו דתימא ה”ה אע”ג דלא חלה, והאי דקתני חלה – אורחא דמילתא קתני, קמ”ל. היכי דמי? אי דא”ל הולך – אע”ג דלא חלה נמי, ואי דא”ל את הולך – אפי’ חלה נמי לא, ואי רשב”ג אפילו חלה נמי לא, דתניא ‘הולך גט זה לאשתי – ה”ז משלחו ביד אחר, את הולך גט זה לאשתי – הרי זה לא ישלחנו ביד אחר, רשב”ג אומר בין כך ובין כך אין השליח עושה שליח’! איבעית אימא הולך והוא דחלה, ואי בעית אימא את הולך וחלה שאני, ואי בעית אימא רשב”ג היא וחלה שאני. תנן, ‘המביא גט בא”י וחלה – הרי זה משלחו ביד אחר’, ורמינהו ‘אמר לשנים תנו גט לאשתי או לשלשה כתבו גט ותנו לאשתי – הרי אלו יכתבו ויתנו’, אינהו – אין, אבל שליח לא! אמר אביי, התם טעמא מאי? משום בזיון דבעל, הכא בעל לא קפיד. רבא אמר, משום דמילי נינהו, ומילי לא מימסרן לשליח. מאי בינייהו? איכא בינייהו שליח מתנה. ובפלוגתא דרב ושמואל, רב אמר מתנה אינה כגט, ושמואל אמר מתנה הרי היא כגט: ואם אמר לו טול לי הימנה חפץ פלוני: אמר ריש לקיש, כאן שנה רבי, אין השואל רשאי להשאיל ואין השוכר רשאי להשכיר. אמר לו רבי יוחנן, זו אפילו תינוקות של בית רבן יודעים אותה! אלא זימנין דגיטא נמי לא הוי, דנעשה כמי שאמר לו ‘אל תגרשה אלא בבית’ וגירשה בעלייה, ‘אל תגרשה אלא בימין’ וגירשה בשמאל. דכולי עלמא היכא דנפקה לאפיה ויהבה ליה חפץ והדר שקלה מיניה גיטא – כולי עלמא לא פליגי דגיטא גיטא מעליא הוי, כי פליגי היכא דא”ל
עמוד ב
שקול מינה חפץ והדר הב לה גיטא, ואזל איהו ויהיב לה גיטא והדר שקל מינה חפץ, רבי יוחנן פוסל בו וכ”ש בשלוחו, וריש לקיש מכשיר בשלוחו וכ”ש בו: מתני’. המביא גט ממדינת הים וחלה, עושה שליח בב”ד ומשלחו, ואומר לפניהם ‘בפני נכתב ובפני נחתם’, ואין שליח אחרון צריך שיאמר ‘בפני נכתב ובפני נחתם’ אלא אומר ‘שליח ב”ד אני’: גמ’ אמרו ליה רבנן לאבימי בריה דר’ אבהו, בעי מיניה מרבי אבהו, שליח דשליח משוי שליח או לא? אמר להו, הא לא תיבעי לכו, מדקתני ‘אין השליח האחרון’, מכלל דמשוי שליח! אלא כי תיבעי לכו, כי משוי שליח בב”ד או אפילו שלא בב”ד? אמרו ליה, הא לא מבעיא לן, מדקתני ‘אלא אומר שליח ב”ד אני’. רב נחמן בר יצחק מתני הכי, אמרו ליה רבנן לאבימי בריה דר’ אבהו, בעי מיניה מר’ אבהו, שליח דשליח – כי משוי שליח בב”ד או שלא בב”ד? אמר להו, ותיבעי לכו אי משוי שליח בעלמא! אמרו ליה, הא לא קא מיבעיא לן, דתנן ‘אין השליח האחרון’, מכלל דשליח משוי שליח. אלא כי קא מיבעיא לן, בב”ד או שלא בבית דין? אמר להו, הא נמי לא תיבעי לכו, דקתני ‘אלא אומר שליח ב”ד אני’. אמר רבה, שליח בא”י עושה כמה שלוחין. אמר רב אשי, אם מת ראשון – בטלו כולן. אמר מר בר רב אשי, הא דאבא – דקטנותא היא! אילו מת בעל, מידי מששא אית בהו? כולהו מכח מאן קאתו? מכח דבעל קאתו; איתיה לבעל – איתנהו לכולהו, ליתיה לבעל – ליתנהו לכולהו. ההוא גברא דשדר לה גיטא לדביתהו. אמר שליח, לא ידענא לה! אמר ליה, זיל יהביה לאבא בר מניומי דאיהו ידע לה, וליזיל וליתביה ניהלה. אתא ולא אשכח לאבא בר מניומי. אשכחיה לרבי אבהו ורבי חנינא בר פפא ור’ יצחק נפחא, ויתיב רב ספרא גבייהו. אמרו ליה, מסור מילך קמי דידן, דכי ייתי אבא בר מניומי ניתביניה ליה, וליזיל וליתביניה לה. אמר להו רב ספרא, והא שליח שלא ניתן לגירושין הוא! איכסופו. אמר רבא, קפחינהו רב ספרא לתלתא רבנן סמוכי. א”ר אשי, במאי קפחינהו? מי קאמר ליה אבא בר מניומי ולא את? איכא דאמרי, אמר רבא, קפחינהו רב ספרא לתלתא רבנן סמוכי בטעותא. א”ר אשי, מאי טעותא? מאי קא אמר ליה? אבא בר מניומי ולא את! ההוא גברא דשדר לה גיטא לדביתהו. א”ל לשליח, לא תיתביה ניהלה עד תלתין יומין. אתניס בגו תלתין יומין. אתא לקמיה דרבא, אמר רבא, חלה טעמא מאי? משום דאנוס, האי נמי אנוס הוא! אמר ליה, מסור מילך קמי דידן, דלבתר תלתין יומין משוינן שליח ויהיב ליה ניהלה. א”ל רבנן לרבא, והא שליח שלא ניתן לגירושין הוא! אמר להו, כיון דלבתר תלתין יומין מצי מגרש – כשליח שניתן לגירושין הוא. וליחוש שמא פייס? מי לא תנן ‘מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד יב”ח ומת בתוך יב”ח – הרי זה גט’, והוינן בה, וניחוש שמא פייס? ואמר רבה בר רב הונא, הכי אמר אבא מרי משמיה דרב, באומר ‘נאמנת עלי לומר שלא באתי’? [חסר בסוף הדף עקב מגבלות מקום]
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
