לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=252392
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=252480
גיטין דף כח
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
או שמצאו בין כליו, אפילו לזמן מרובה – כשר. איתמר, רב יהודה אמר שמואל, הלכה שלא שהה אדם שם. רבה בר בר חנה אמר רב יצחק בר שמואל, הלכה שלא עבר אדם שם. לימא מר הלכה כמר ומר הלכה כמר? משום דאפכי להו: מצאו בחפיסה או בדלוסקמא: מאי חפיסה? אמר רבה בר בר חנה, חמת קטנה. מאי דלוסקמא? טליקא דסבי: מתני’. המביא גט והניחו זקן או חולה – נותן לה בחזקת שהוא קיים. בת ישראל הנשואה לכהן והלך בעלה למדינת הים – אוכלת בתרומה בחזקת שהוא קיים. השולח חטאתו ממדינת הים – מקריבין אותה בחזקת שהוא קיים: גמ’. אמר רבא, לא שנו אלא זקן שלא הגיע לגבורות וחולה שרוב חולים לחיים, אבל זקן שהגיע לגבורות וגוסס שרוב גוססין למיתה – לא. איתיביה אביי ‘המביא גט והניחו זקן אפי’ בן מאה שנה – נותן לה בחזקת שהוא קיים’? תיובתא. ואי בעית אימא, כיון דאיפליג איפליג. רמי ליה אביי לרבה, תנן ‘המביא גט והניחו זקן או חולה – נותן לה בחזקת שהוא קיים’, ורמינהו ‘הרי זה גיטך שעה אחת קודם למיתתו – אסורה לאכול בתרומה מיד’? א”ל, תרומה אגיטין קא רמית? תרומה אפשר, גט לא אפשר. ורמי תרומה אתרומה, תנן ‘בת ישראל הנשואה לכהן והלך בעלה למדינת הים – אוכלת בתרומה בחזקת שהוא קיים’, ורמינהו ‘הרי זה גיטך שעה אחת קודם מיתתו – אסורה לאכול בתרומה מיד’? אמר רב אדא בריה דרב יצחק, שאני התם שהרי אסרה עליו שעה אחת קודם מיתתו. מתקיף לה רב פפא, ממאי דאיהו מיית ברישא, דלמא איהי מייתא ברישא? אלא אמר אביי, לא קשיא, הא רבי מאיר דלא חייש למיתה, הא רבי יהודה דחייש למיתה, דתנן ‘הלוקח יין מבין הכותים – אומר שני לוגין שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה, עשרה מעשר ראשון, תשעה מעשר שני, ומיחל ושותה מיד, דברי רבי מאיר; רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון אוסרין’. רבא אמר,
עמוד ב
שמא מת לא חיישינן, שמא ימות חיישינן. אמר ליה רב אדא בר מתנה לרבא, והא נוד דכשמא ימות הוא ופליגי! אמר רב יהודה מדסקרתא, שאני נוד – דאפשר דמסר ליה לשומר. מתקיף לה רב משרשיא, ערביך ערבא צריך! אלא אמר רבא, שמא מת לא חיישינן, שמא ימות תנאי היא: השולח חטאתו ממדינת הים וכו’: והא בעינא סמיכה? אמר רב יוסף, בקרבן נשים. רב פפא אמר, בחטאת העוף. וצריכא דאי אשמועינן גט – משום דלא אפשר, אבל תרומה דאפשר – אימא לא; ואי אשמועינן תרומה – דזמנין דלא אפשר, אבל חטאת העוף – מספיקא לא ליעול חולין לעזרה, צריכא: מתני’. שלשה דברים אמר רבי אלעזר בן פרטא לפני חכמים, וקיימו את דבריו – על עיר שהקיפה כרקום, ועל הספינה המוטרפת בים, ועל היוצא לידון, שהן בחזקת קיימין. אבל עיר שכבשה כרקום, וספינה שאבדה בים, והיוצא ליהרג – נותנין עליהן חומרי חיים וחומרי מתים, בת ישראל לכהן ובת כהן לישראל לא תאכל בתרומה: גמ’. אמר רב יוסף, לא שנו אלא בב”ד של ישראל, אבל בב”ד של עובדי כוכבים – כיון דגמיר ליה דינא לקטלא מיקטל קטלי ליה. אמר ליה אביי, בית דין של עובדי כוכבים נמי דמקבלי שוחדא? אמר ליה, כי שקלי מקמי דלחתום פורסי שנמג, לבתר דמיחתם פורסי שנמג לא שקלי. מיתיבי ‘כל מקום שיעמדו שנים ויאמרו מעידין אנו את איש פלוני שנגמר דינו בבית דינו של פלוני ופלוני ופלוני עדיו – הרי זה יהרג’! דלמא בורח שאני. ת”ש, ‘שמע מב”ד של ישראל שהיו אומרים איש פלוני מת איש פלוני נהרג – ישיאו את אשתו, מקומנטריסין של עובדי כוכבים איש פלוני מת איש פלוני נהרג – אל ישיאו את אשתו’; מאי מת ומאי נהרג? אילימא מת – מת ממש, ונהרג – נהרג ממש, דכוותיה גבי עובדי כוכבים אמאי אל ישיאו את אשתו? הא קיימא לן דכל מסיח לפי תומו הימוני מהימני ליה! אלא לאו מת – יוצא למות, נהרג – יוצא ליהרג, וקתני ‘בב”ד ישראל ישיאו את אשתו’! לעולם מת ממש ונהרג ממש, ודקאמרת דכוותיה גבי עובדי כוכבים אמאי לא, והא קי”ל דכל מסיח לפי תומו הימוני מהימני? ה”מ במילתא דלא שייכי בה, אבל במילתא דשייכי בה – עבדי לאחזוקי שיקרייהו. א”ד, א”ר יוסף, ל”ש אלא בב”ד של עובדי כוכבים,
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
